הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

השתקפויות

 
 
מתיישבת מאחורי הנהג. רדיו המתנחלים שהוא גם פלטפורמה לרבנים להוטי הטפה לדת פנאטית ,  נשמע היטב ברחבי האוטובוס. מביטה בפני הנהג שהרי אף פעם איננו רואים את פני האדם העסוק בהסעתנו במרחבי החלל הארצי, גם לא אמא ואבא, הוא נראה ערבי. איך נראה ערבי? אין לי הגדרה. תחושה, מגדירה ומסווגת יוצרת חומות הפרדה ביני לבין האחר. לקורא הכועס עלי כרגע אומר שאני למשל נראית זקנה. בסדר?
פתאום רואה אותי משתקפת בחלון שמאחורי גבו כמעט כמו מסכת גב שלו. מצלמת . אני כמו נרקיס אוהבת להתבונן בהשתקפויותיי במראות מזדמנות ובכל פעם מופתעת מחדש , כל השתקפות נראית אחרת. משהו במולקולות נשאר, אבל מה? שאלת מי אני נצחית כזו.
בתחנה ברחוב קק"ל יושב איש וקורא עיתון , האוטובוס עובר והוא קופץ , רגע מאוחר מידי. הנהג נוסע , אם חשבתי שהוא לא ראה , אני רואה אותו מתבונן במראה אחורה שוב ושוב. חושבת לעצמי שהתעלמות אם גם לא מכוונת ואחר כך מכוונת , אולי מציקה לאנשים. האם הרוע שאנחנו נותנים לו ביטוי, משחרר או דווקא נדבק אלינו ככתם ועוד כתם . המחשבות עולות כי גם אני נהניתי במידה מסוימת מהנקמה הקטנה הזו בנוסע הפוטנציאלי שהיה מרוכז בפוזת קורא העיתון המכובד בתחנה ולא במטרתו-נסיעה.
קו 24 מרמת השרון לשוק הכרמל ובחזרה. מסלול ארוך. ברמת אביב הנהג סוטה למסלול קו 25 , זעקות נשמעות באוטובוס, שניים מזנקים לקידמתו, ומתחילים להתווכח  עם הנהג בקול.
"לא לא הקו הזה מחליף מסלול רק אחרי שעה ארבע ,טעית "
"עכשיו אני אאחר לעבודה "   אישה קטנה, טרודה ודאוגה (לאָָחר היום לעבודה , לא כל כך פשוט כשכל המעבידים מנצלים הזדמנויות לפטר, אני חושבת),
"תסתובב ותחזור למסלול , יש לך ארבע גלגלים  "פוקד מבקש הבחור,
" אני לא יכול, אין U TURN  , מאוחר מידי" , והוא ממשיך לנסוע. אישה מימיני מבוגרת שכולה פה גדול ואדום צועקת "לא לא אתה לא נוסע טוב " ואחר כך כשהשניים מנסים לשכנע אותו להסתובב "מאוחר מידי תעזבו אותו"
אני מביטה בה ואומרת לה לתת להם לתבוע את זכויותיהם ולא להפריע . הנהג בשלו ממשיך לנסוע. השניים יורדים . הבחור כועס, כנראה סטודנט צועד במרץ, הבחורה, רצה רצה. האישה המבוגרת שכולה פה יורדת בתחנת סמינר הקיבוצים ומתנפלת " אני מאוד כועסת עליך, איום ונורא, אתם עושים מה שבא לכם " הנהג משיב כמו שהשיב לקודמים "תפסיקי לדבר אלי ככה, איזה פה מלוכלך" ואני המתערבת האובססיבית נוזפת בה " קודם את מגינה עליו שימשיך עכשיו את מתנפלת עליו"
אני רואה אותה נכנסת בריצה לסמינר הקיבוצים. כנראה מאחרת. אולי בגלל זה האיצה בנהג להמשיך במסלול המוטעה, כי היא הייתה במילא באיחור?
כל הכועסים ירדו.  ברדיו מישהו  מצדיק את הצעדה של אנשי הימין באום אל פאחם . גם המשטרה שהגנה על הצועדים בחירוף נפש זוכה ממנו לקיטונות בוז .
" אתה מוכן בבקשה להחליף את התחנה הימנית הזו?" אני מבקשת   הוא מהנהן בתודה וברווחה, נשען לאחור כמי ששב הביתה, ומחליף.
זו שישבה מאחוריו ונשקפה בגופו עצמו עם מחיצת חלון פרספקס בינינו שואלת את עצמה,
על הנהג בעל החזות הערבית, שתחנת המתנחלים הייתה לו לכיסוי ומסכה חלק מהדרך, איך הוא מרגיש, כשהוא מצליח כמעט בכל תחנה לכעוס ולהכעיס.
השאלה רחבה מידי ולי יש מעט מידי נתונים . אולי רק השתקפויות. 


 

 

22 תגובות

  1. תמי כץ לוריא

    מירי,
    יופי של תמונה, יופי של מחשבה אחרת על המציאות היומיומית ומבעדה.

  2. מירי, את אמנית הפרטים והמבטים הקטנים והאנושיים, תיארת כאן יופי של נסיעה והשתקפויות בזרם התודעה.

  3. אני רואה השתקפויות פניה של ישראל העצבנית, קצרת הרוח, שאינה מתנצלת ולא מסבירה ושיח האילמים בה הולך ורב, וכל זה במרחב מצומצם של אוטובוס אחד…

  4. רונית בר-לביא

    מאד דיבר אליי מירי, כנוסעת אוטובוס מתמידה אף אני.

    את רואה הכל, את כל הנימים והפרטים וקולטת בחושים מיומנים.

  5. מענין מאד, רק לא הבנתי איך נראה מתנחל? או רב? והאם הם בני- אדם או סתם הכלאה דרוניסטית משונה.
    שבוע- טוב מהנוסעת המתמידה.

    • " כת משיחית , אטומה ואכזרית , כנופית גנסטרים חמושים , פושעים נגד האנושות , סדיסטים, פרוגרומיסטיםורוצחים שהגיחו מפינה אפלה של היהדות, מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף".
      מדברי עמוס עוז שהושמעו בתקשורת הישראלית ברדיו לא ימני.

      אני נגד השיח הגזעני הזה כשהוא בא משני הצדדים.

      אני ממש לא מתנחלת, כי לדעתי הדתים לאומים טעו בדרך , נדבקו לחזון ארץ ישראל, ושכחו את הדת ובסוף נבעטו.

      אולם כיום אני מחזקת אותם כי ישראל נגררת לשנאת אחים שתביא מלחמה.

      זהו.

      בכבוד רב.
      באמת בכבוד!
      אביטל

      • מירי פליישר

        תודה אביטל !
        מכבדת את החלטתך לחזק אותם.
        אני באוטובוס הזה דוקא חיזקתי את הנהג הערבי שמרוב פחד השמיע תחנה של מתנחלים , עד שקיבל שחרור מאיזה נוסעת מבוגרת עם חיוך. כל אחד ואחת יתרום את חלקו על מנת לשמור על השפיות בין בני האדם. ותאורו של עמוס עוז מאוס.

    • מירי פליישר

      רב ומתנחל שהם אחד, נשמעים היטב ברדיו בערוץ שלהם . לא כל רב הוא מתנחל. לא כל מתנחל הוא רב. הרבה מתנחלים רבים , או שרבים איתם :)

      • חשבתי רבות על הפוסט שלך, קורה..
        אני עמדתי לנסוע עם חברה לטבריה, נהג המונית היה ערבי וחברתי חששה לעלות בגלל חשש לחייה, ומה שקרה לאחרונה עם נהגי הטרקטור בירושלים.

        יש פחד מערבים והוא בחלקו מוצדק לצערי.

        וזה מקפח את אלה מהם שבאמת רוצים להתפרנס.
        אני למשל הוטרדתי מינית על ידי מספר ערבים בחיי ופעם אחת הייתה ממש קשה וברוטלית.יהודים הטרידו אותי פחות מה לעשות, זה צריך להכתב.

        ובאשר למתנחלים, אני חוששת שהשנאה הקיצונית של חלקים קיצונים בשמאל כלפי כל מי שיש לו כיפה במיוחד אם הוא מתנחל גרמה לירידה קשה במנדטים שלהם.

        זה כבר הפך להזוי לחלוטין ומי שהוא אדם מהשורה רואה את זה.

        ההתנתקות ההזויה והרעבת המתנחלים והפקרת הדרום שהפך לרעב אףהוא, כולל הריסות משונות כמו הריסת ביתו של פדרמן על תכולת הצעצועים של ילדיו.

        מה לא יכלו לפנות את הרכוש שלו ואז להרוס, לאיזה ערבי ישראלי שבונה בניה בלתי חוקית מתיחסים כך?

        ואז איזו ילדה ימנית כתבה גריפיטי: אל"מ תיבון רשע .
        וכמעט הוכנסה לכלא על ידי שופטת של השמאל.
        אלפי תלמידים ישראלים מכים את המורים שלהם( ואני באה ממערכת החינוך) ומסתובבים חופשי. מה השטויות האלה?

        אני מצטרת אם הצפתי אותך, אך זה היה על ליבי, מה לעשות! וחשתי שאת
        דמוקרטית מספיק על מנת להכיל אותי.

        אביטל

        • מירי פליישר

          לצערי אביטל תגובתך לא מאוזנת ואינני מאשימה אותך – פה אולי הדמוקרטיות המצומצמת שלי , אני מבינה שיש לך נטיית לב ומכבדת את זה אבל זה לא מאוזן בעיניי
          גם מתנחלים מתקיפים , אף הורגים ותוקפים כוחות משטרה. עצם הרצון לצעוד בתוך אום אל פאחם הוא פרובוקטיבי.
          כשהורסים בית של מחבל או מי שבנה בנייה לא חוקית, ופדרמן הוא גם טרוריסט וגם בונה כנראה לא חוקית לא מחכים . נותנים התראה של חצי שעה . וכמו שאני מכירה אותו הוא קיבל התראה וסרב לפנות כדי לעשות כותרות. הנה אני מפעילה פה דעה קדומה וחשדנית וזה טבעי. מי שהציב את הנהג בקו שנסעתי לקח סיכון לפוגרום מצד יהודים עליו . אם לא עכשיו בקרוב.
          החשדנות הדדית. הריחוק הולך וגובר בישראל ובתוך המגזר היהודי ואין ישועה.
          שוב אני מציינת . מכבדת את נטיית ליבך . כאישה בעלת לב טוב שיש מי שזוכה בתמיכתך. ואני עם נטיית ליבי אחזיק. מה שמפחיד אותי ששתינו תמימות ואנחנו קהל התומכים הנאיבי של כל קיצוניות מרושעת.

          • נכון מירי ועדין ילדיו של פדרמן הם ילדים וילדים הם ילדים בכל אומה והמעשה מרושע ודוחה ועושיו צריכים לעמוד לדין בדיוק כמו אלה שפוגעים בערבים.וכמו אלה שפינו מתנחלים לקרטונים ומכולות.
            אני שנוסעת גם במוניות שרות בפ"ת עם נהגים ערבים, ומעולם לא נתקלתי בבעיה כפי שתיארת, רק כשרציתי לנסוע לטבריה כבר התעוררו בלב חברתי חששות והבנתי אותה.
            מרצחים צריכים להבין שהם פוגעים בציבור שלם.

            וכן..יש פחד מערבים אך כשערבי כיוון אותי לא לפול לבור ביחד עם בני הודיתי לו בפה מלא, כמו שאחרים מעוררים בי חששות כבדים מפני הטרדה בשל היותי אישה והדברים חיבים להאמר.
            איני יכולה לטייח בשם אהבת השלום.
            המצב מאד קיצוני ובכך את צודקת.

        • עדה לאביטל

          הסקטוריאליות הורגת לך את הבינה. אני נוכחת בזה כל פפעם מחדש ברצף שאת מקימה כמעט בכל פעם שאת כותבת משהו. הכל אצלך בין השחור (החילוני ועכשיו גם ערבי) ללבן (דתי,חרדי,דתי-לאומי)
          חבל.

  6. יעל ישראל

    גם אני קצת נרקיס, אוהבת להביט בהשתקפיויות שלי.

    פעם אולי ניפגש בקו 24, למרות שהיום יוצא לי לנסוע בו פחות, יותר נוסעת ב-27.

    אבל אני בטוחה שבעבר, לפני למעךה מעשור, כשנסעתי בו כמעט כל יום, בטח יצא לנו לנסוע יחד ולא הכרנו. ופעם, בצעירות, הייתי נוסעת בו כל יום מהקסטל למדרשה. הרבה זכרונות יש לי מקן 24.

    • מירי פליישר

      יעל
      ההשתקפויות הן אינסופיות למשל הבלוגייה, ראו אותי ואני אראה עצמי באמצעות עיניכם ודבריכם ואדע מי אני…אולי

  7. נעים לקריאה. בין אמנות לאמנות משתרעת אמנות היום יום, אמנות החיים.

    • מירי פליישר

      השאלה סבינה אם מה שנכתב הוא אמנות או רק אמנות החיים . האם המבט שרוצה לראות בחיים את האמנות ובעיקר רוצה למצוא ביטוי אמנותי לחיים , עושה זאת.

  8. הי מירי!
    תענוג גדול לקרוא את הרשימה הזו. עדיין מהדהדת במוחי הרשימה עם פיסת השמיים מהאוטובוס. אני מפסידה הרבה בנסיעה במכונית הפרטית.
    לא הבנתי מה היה לא בסדר עם מה שהאשה עם הפה הגדול אמרה. היא בסה"כ תמללה את מה שרואות עיניה. אולי זה איך שהיא אמרה את זה?
    בקשר לתשובתך לסבינה- המבט הוא הכל: הוא זה שתוחם, שמייצר עיבוד, הנצחה. הרבה אנרגיה רעה ספגת בנסיעה ההיא, (חלקה אפילו תרמת מעצמך;)) אנרגיה שהעצימה את עצמה. אבל לקחת את האנרגיה הזו והצבת אותה לנגד עינינו בתיווכך, ממש כפי שעשית עם זוג הנערים הקוראים. כי המבט המסנן הוא הכל- הוא מעשה האמנות. אם האשה ההיא היתה כולה פה, יכול להיות שאת היית כולך עין?

    • מירי פליישר

      כן עלעלית , לכן נקראת רשומה זו השתקפויות. לוא דוקא התבטאויות . מה שמשתקף , נראה , וכמעט לא מובן בנסיעה ציבורית כזו. את ממשיכה להגיב בחיוניות שמעוררת את תקוותי שתכתבי רשימות ורשומות משל עצמך . תודה בכל אופן על העקביות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר