עבור מירי פליישר, אמנית צעירה בת 62, יריד צבע טרי מהווה אלטרנטיבה למנגנוני הסינון המוגבלים של אקדמיות וגלריות, וכן הזדמנות לחלוק פירורים מנשמתה ולקבל עליהם תגמול הולם.
בצבע טרי כבר לא נמכרת רק אמנות של צעירים. יש גם אמנים חדשים לא-צעירים ומעניינים. יש גם אוצרים כאלה. יש גם חובבי אמנות כאלה. נפש צעירה פוגשת נפש צעירה אחרת.
צבע טרי הוא חוויה מרעננת, יריד אמנות שאינו מתבייש להגיד שהוא כזה ולחשוף את צדם המסחרי ואת צרכי הקיום של אמנים, אוצרים וגלריות, וכן הזדמנות לרכוש יצירה מתוך אהבה של חובבים ולא רק משיקולי אספנים. יש ביריד אוסף גדול ומרגש – צומת דרכים של יצירה (צעירה ולא צעירה אך תמיד פורייה), אוצרים שתומכים ביוצרים ומלווים אותם (וזה לא קל אם אינך בוגר תואר שני במוסד אמנות אקדמי כלשהו), וקונים נרגשים. איזו בלתי אמצעיות בתקשורת בין אמן לקהל הקונים ללא מערכת משומנת מדי. קצת דיבורים והעסקה מתרחשת. לא שאין ביריד גלריות ממוסדות, אבל גם הן, אולי בגלל המצב הכלכלי ואולי בגלל השיטה של היריד, מסתדרות בשורה כדי לחזר אחר הקונה והקהל הרחב, שחייב למרות הכול להיות חובב אמנות. הבלתי אמצעיות הזו באמת פועלת ואפילו מחנכת קהל שהגיע כמעט במקרה, עם המשפחה, לא פעם ללא כוונה. זה המקום להפעיל קצת את מורה הנבוכים שבנו ואת הסובלנות והסבלנות. להתחיל ללמד מנקודה כלשהיא, שכן קונה שרכש עבודה יקבל חסות על יצירת רוחי.
תקווה גדולה מתעוררת בי, כי למרות שישים ושתיים שנותיי למכור עבודות אני עוד לא יודעת. אני לומדת להיפרד מעבודותיי ואם להיפרד אז להפקידן בידיים טובות ושומרות, וגם לקבל בתמורה סכום הוגן ומקובל, ואם להיפרד אז גם בטקס שלם, עם רישום מדויק ואחראי כדי שאדע לאן התינוקות שלי הולכים, כראוי להם. את הפלא הזה של יצירה שכל כולה נשמה שלבשה את החומר ההולם אותה, והיא ניתנת למכירה ומספקת מחייה ואפשרות ליצור עוד שכמותה, אני עוד צריכה ללמוד. לא ניתן רק לאגור אותן, את פרורי הנשמה הללו, בסטודיו. למכור אמנות זה גם לחלוק אותה עם אנשים נוספים ולקבל תמורה, וזה שיעור בפני עצמו.
מבקרים מסתובבים ביריד ותאווה לאמנות בעיניהם. זה מבט מיוחד – התבוננות שכל כולה אהבה ומסירות. כיוצרת, ליבי מתרחב. פתאום זה לא נראה כל-כך מסובך להירשם ולהתקבל לתצוגה בפעם הבאה. עם גלריה או בלי גלריה, עם אוצר או בלי אוצר. תקווה ואופטימיות מתעוררות בי למרות הצטרפותי המאוחרת למעגל המציגים. יש קהל לשיגיונות הרוח.
צבע טרי הוא חוויה מרעננת, יריד אמנות שאינו מתבייש להגיד שהוא כזה ולחשוף את צדם המסחרי ואת צרכי הקיום של אמנים, אוצרים וגלריות, וכן הזדמנות לרכוש יצירה מתוך אהבה של חובבים ולא רק משיקולי אספנים. יש ביריד אוסף גדול ומרגש – צומת דרכים של יצירה (צעירה ולא צעירה אך תמיד פורייה), אוצרים שתומכים ביוצרים ומלווים אותם (וזה לא קל אם אינך בוגר תואר שני במוסד אמנות אקדמי כלשהו), וקונים נרגשים. איזו בלתי אמצעיות בתקשורת בין אמן לקהל הקונים ללא מערכת משומנת מדי. קצת דיבורים והעסקה מתרחשת. לא שאין ביריד גלריות ממוסדות, אבל גם הן, אולי בגלל המצב הכלכלי ואולי בגלל השיטה של היריד, מסתדרות בשורה כדי לחזר אחר הקונה והקהל הרחב, שחייב למרות הכול להיות חובב אמנות. הבלתי אמצעיות הזו באמת פועלת ואפילו מחנכת קהל שהגיע כמעט במקרה, עם המשפחה, לא פעם ללא כוונה. זה המקום להפעיל קצת את מורה הנבוכים שבנו ואת הסובלנות והסבלנות. להתחיל ללמד מנקודה כלשהיא, שכן קונה שרכש עבודה יקבל חסות על יצירת רוחי.
תקווה גדולה מתעוררת בי, כי למרות שישים ושתיים שנותיי למכור עבודות אני עוד לא יודעת. אני לומדת להיפרד מעבודותיי ואם להיפרד אז להפקידן בידיים טובות ושומרות, וגם לקבל בתמורה סכום הוגן ומקובל, ואם להיפרד אז גם בטקס שלם, עם רישום מדויק ואחראי כדי שאדע לאן התינוקות שלי הולכים, כראוי להם. את הפלא הזה של יצירה שכל כולה נשמה שלבשה את החומר ההולם אותה, והיא ניתנת למכירה ומספקת מחייה ואפשרות ליצור עוד שכמותה, אני עוד צריכה ללמוד. לא ניתן רק לאגור אותן, את פרורי הנשמה הללו, בסטודיו. למכור אמנות זה גם לחלוק אותה עם אנשים נוספים ולקבל תמורה, וזה שיעור בפני עצמו.
מבקרים מסתובבים ביריד ותאווה לאמנות בעיניהם. זה מבט מיוחד – התבוננות שכל כולה אהבה ומסירות. כיוצרת, ליבי מתרחב. פתאום זה לא נראה כל-כך מסובך להירשם ולהתקבל לתצוגה בפעם הבאה. עם גלריה או בלי גלריה, עם אוצר או בלי אוצר. תקווה ואופטימיות מתעוררות בי למרות הצטרפותי המאוחרת למעגל המציגים. יש קהל לשיגיונות הרוח.
מירי פליישר היא אמנית קרמיקה ובלוגרית.
פורסם ב"מארב " 22.3.09
הרשומה – פרורי נשמה למכירה
מארב– מגזין מקוון לאמנות חברה ומדיה*
צבע טרי– יריד אמנות עכשווית במתחם תחנת הרכבת מנשייה*
עבודות שלי בבלוגפוסט
היי מירי
מדהים, כל הכבוד לך…
זה בא לפנים.
עלי והמשיכי
אין שרך אחרת מאשר לפעןל, לעבוד בקבוצה,
להתפתח, ולהראות לעולם.
שלך טובה
תודה טובה
אמא שלך היא דוגמא נפלאה
יפה יפה מירי, גונבו שמועות לאזני שהתערוכה היתה מרשימה ועבודות מרגשות לרוב. שמחה יחד אתך שהיה לך חלק בחוויה הזו,
מעניין במיוחד החלק בו את מתארת את הקושי בפרידה מעבודות.אני שומעת אותו עניין מאמנים שונים וזה אפילו מפתיע אותי , הקושי הזה.
הי ריקי תודה
מירי, יפה מאוד! אולי תראי לנו מה הצגת ביריד?
גם לי קושי להפרד מעבודות, חשוב לי לדעת לאן הלכו ואם אפשר גם לראות איך נתלו.לרוב זה לא קורה…
שלא כמו בשירה, למשל, כאן העבודה נלקחת מאיתנו פיזית.
הבהרה
לא הצגתי. מי שקורא בעיון , מדובר על אופציה מרעננת ותו לא.
תודה למגיבות המפרגנות .
זה באמת לא היה ברור. בחרתי לחשוב שכן.
מצד אחד:"זה לא נראה כל-כך מסובך להירשם ולהתקבל לתצוגה בפעם הבאה", ומצד שני:" תקווה ואופטימיות מתעוררות בי למרות הצטרפותי המאוחרת למעגל המציגים"
אז למה לא הצגת? איחרת את המועד?
הי לוסי . זה אולי באמת מטעה . נראה אם אוכל לתקן שם.
הייתי בטוחה שזה ממש רק לצעירים , וכל מיני התנגדויות ורק אחרי שביקרתי ראיתי כי טוב.
ובבדיקה חוזרת נראה שדי ברור שאלה תקוותי ותוכניות לעתיד
מירי איזן פריחה, אכן אומנית צעירה ומלאת אנרגיות וכשרון!
תודה חני . אמן . עד שניפול .
לא תפלי מירי, את נושמת כשרון ונאמנות לאמנותך.
רות התכוונתי עד שניפול כי מתי שהוא ניפול באמת ואת זה כל אחד מאיתנו יחווה . בסוף או בתחילת הדרך האחרת.
תודה בכל אופן יקירה
מירי, הרבה הצלחה ממשורר צעיר (בן עשר) שגר בגוף שחוגג השנה שישים
תודה ובהצלחה גם לך
אני מתחילה לחשוב שלא כל כך כדאי לנופף בגיל…
השיר או הפסל הם החשובים!
מירי היי,ביקרתי גם אני ביריד, היה מקסים. המיקום שם בנווה צדק הוסיף המון לאווירה האביבית והפורחת בתמונות ובמבקרים רבים .היה צפוף אבל מרחבי המקום הקסום הרחיבו את הדעת ..יריד במלא מובן המילה ,מעורר ושמח. בקשר להשתתפות לגבי השנה הבאה ,שמעתי שיש הגבלת גיל עד 35 האם שמעת אחרת?
השתתפו בפועל ממש יותר מבוגרים מגיל זה. ובכלל מסתבר שבישאל כמו בישראל . אז אומרים… נראה .אין לי השפעה .
המלצה: להירשם באתר לניוזלטר שלהם ואז לדעת מתי יש קול קורא להצטרפות. כך שמעתי מהמארגנים בשטח או נציגיהם.