אמנית חומר ופורצלן וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים ב"מארב" וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה
בלוג עבודות מעודכן http://mirifleisher.blogspot.com /
טלפון להתקשרות: 03-5494799
כתובת אי מייל:
בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268
***
ואין המכסה מעיד על עיסתו
וגם לא על שפיכתו של זרבובו
"הידעתם שמכסה של סיר תמיד דולף?"(סמדר לומניץ)
הי מירי!
אפילו בכלים השימושיים לא ויתרת על הצרימה, אה? 🙂
הקומקום התחתון ומכסהו מטרידים אותי ומעציבים כאחת: איפה הקומקום הגדול שמגיע למכסה, והיכן המכסה הקטן השייך לקומקום? שניהם ביחד ושניהם חסרים. הקומקום הנשי כל-כך משווע, לכאורה, למכסה הולם, אבל, ביננו, הוא יכול בהחלט לשמש גם בהעדרו.
לעומתו, המכסה הגברי לתפארה משמש רק מעל לקומקום. הוא החסר יותר מבין השניים, הוא המרויח מהחיבור.
הקומקום מקבל אותו, אם כן, באהבה ומרימו מעל למפת השולחן, שיועיל למשהו.
וידו של המוזג מחזיקה אותם יחד.
ועוד לא דיברנו על הזרבובית…
יעל
יש בעיני הרבה הומור בשני החבר'ה האלה – בעגלגלות, באופן שהם פונים אחד לשני,בכרס החביבה ובפייה שנראית כמו פה – וכמובן – הכי אנושי זה הציפוי הדק שהחומר מבצבץ ממנו, וי כמה קפלים וכמה קמטים ושום דבר לא לגמרי חלק – ככה אנחנו החומר ביד היוצר, לא?
עלעלית לא הייתי אומרת צרימה,הייתי אומרת תזכורת. להיסטוריה של החומר,להיסטוריה של האנשים,לשימוש,לאסתטיקה,להרחבת האסתטיקה, למהות הציפוי המכסה ולא מכסה,לנועם המגע וגירויו באמצעות טקסטורה לא קונבנציונאלית שעובדת בטכניקות פשוטות אבל דרמטיות-חריטה לא לגמרי סימטרית. פתאום חשבתי היום על המושג "שיבוש תרבות"אז לא עד כדי פגיעה בשימושיות אבל הפיכת השימוש לחווייה רב תחומית ורב חושית.
תראי מה עשית לי עכשיו אני כותבת על עבודתי על גבול הפלצנות . שאתבייש לי
לא יכניסו אותי למסדר המצניעים לכת…אבל הנחתומית מתה להעיד על עיסתה…וזה מה שיצא.
מירי יקרה,
במלה "צרימה" התכוונתי רק לטוב. הצרימה מעידה (ומזכירה, כלשונך) על הכלל ומאפשרת לעבודה לייצר רגש ומחשבות ואסוציאציות. אין כל חידוש בקומקום חלק לחלוטין ובעל פרופורציות מושלמות, לא שחייבים תמיד לחדש, ועובדה שבחרת לייצר משהו דיסוננסי דוקא מתוך שליטתך הרבה בטכניקה.
וכמו שמיכל אמרה- כקבוצה הם בודאי משעשעים מאד ואנושיים מאד, וכשמתקרבים רואים את מה שמרכיב כל אחד מהם.
יעל
יצאו לרקד כד עם כדית
איזו נוכחות לכלים האלה!
היי מירי
זה כל כך יפה הרכות, בקפלים, כמו מסתירים סוד
להתראות טובה
תודה ענת וסבינה. עכשיו אפשר ללכת לישון כשמישהו ראה את הפירות האחרונים
כמה אני אוהבת את הקומקומים המכווצים האלה.
מכווצים יעל?
מעניין על זה לא חשבתי יעני ז.. מכווץ?
מירי יקירה, איזו זוגיות מופלאה, כמו סיר ומכסה.
אבל מכסה לא ממש מגסה כדברי הרבנית סמדר
אופס תמי
מכסה מנהסה או מכסה , לא מגסה אולי כן?
מנסה
המקלדת דפוקה
..:) הרצפה עקומה.. המכסה אינו מכסה והסיר שר שיר שמח.
מירי, קסם הכלים שלך והמשפט של סמדר
הי שולמיתי!
כלים יפהפיים
ראש המכסה דמוי השושנה
מקסים ומשלים את הגוף
אני מחייכת לשירך, מירי
מרתק לאן הטקסט הזה נלקח
תודה על ציטוטך:)
סמדר חשבתי שתראי משהו ארוטי מסויים במכסה הגדול יחסית עם קצה השושנה. אבל זה כנראה בעיניים שלי
ותודה על תגובתך הנעימה תמיד
לכל סיר יש מכסה. כשהוא דולף מחליפים אותו. או לא. אבל כשבסיר יש חור- אי אפשר להמשיך בכלל
איריסי
ממשיכים, פשוט ייעודו משתנה, לא?
איריס תמיד אפשר להמשיך. אפילו כלים מקרמיקה שייעודם נפגם הופכים לשברים של העבודה הבאה…:)
ובכלל באמנות של היום סיר דולף הוא אחלה נושא….
הא, באמנות, יחי האמנות די לחיים
התכוונתי: אמנות או נמות
איריסית כתבת באיזה מקום
חיים אמנות אהבה
אוהבת את הסדר!
טוב, נכנעת. מה שתגידי:)
המשך ישיר ל"קומקום וקנקן".
מלבב, מירי.
(ואין הנחתום מעיד על גיסתו, וגם לא על שפיכתו של זרבובו).
:-))
תודה שחר מריו יקר.נכון יותר טוב זרבובו מזרבוביתו? זרבובית זה מקטין וצריך דוקא הגדלה…שאתבייש לי 🙂
חכי, מירי, אל תישני, רואים בהם את ברק עינייך.
לבנה יקרה בדיוק בגלל זה אני משתמשת בגלזורות כאלה שמזכירות לי דמעות של שמחה או עיניים נוצצות.
אוי כמה בא לי לגעת!
אומי מאמי תודה.
הי מירי!
אפילו בכלים השימושיים לא ויתרת על הצרימה, אה? 🙂
הקומקום התחתון ומכסהו מטרידים אותי ומעציבים כאחת: איפה הקומקום הגדול שמגיע למכסה, והיכן המכסה הקטן השייך לקומקום? שניהם ביחד ושניהם חסרים. הקומקום הנשי כל-כך משווע, לכאורה, למכסה הולם, אבל, ביננו, הוא יכול בהחלט לשמש גם בהעדרו.
לעומתו, המכסה הגברי לתפארה משמש רק מעל לקומקום. הוא החסר יותר מבין השניים, הוא המרויח מהחיבור.
הקומקום מקבל אותו, אם כן, באהבה ומרימו מעל למפת השולחן, שיועיל למשהו.
וידו של המוזג מחזיקה אותם יחד.
ועוד לא דיברנו על הזרבובית…
יעל
יש בעיני הרבה הומור בשני החבר'ה האלה – בעגלגלות, באופן שהם פונים אחד לשני,בכרס החביבה ובפייה שנראית כמו פה – וכמובן – הכי אנושי זה הציפוי הדק שהחומר מבצבץ ממנו, וי כמה קפלים וכמה קמטים ושום דבר לא לגמרי חלק – ככה אנחנו החומר ביד היוצר, לא?
תודה מיכל הבנת הרבה מכוונותיי
עלעלית לא הייתי אומרת צרימה,הייתי אומרת תזכורת. להיסטוריה של החומר,להיסטוריה של האנשים,לשימוש,לאסתטיקה,להרחבת האסתטיקה, למהות הציפוי המכסה ולא מכסה,לנועם המגע וגירויו באמצעות טקסטורה לא קונבנציונאלית שעובדת בטכניקות פשוטות אבל דרמטיות-חריטה לא לגמרי סימטרית. פתאום חשבתי היום על המושג "שיבוש תרבות"אז לא עד כדי פגיעה בשימושיות אבל הפיכת השימוש לחווייה רב תחומית ורב חושית.
תראי מה עשית לי עכשיו אני כותבת על עבודתי על גבול הפלצנות . שאתבייש לי
לא יכניסו אותי למסדר המצניעים לכת…אבל הנחתומית מתה להעיד על עיסתה…וזה מה שיצא.
הנחתומה
מירי יקרה,
במלה "צרימה" התכוונתי רק לטוב. הצרימה מעידה (ומזכירה, כלשונך) על הכלל ומאפשרת לעבודה לייצר רגש ומחשבות ואסוציאציות. אין כל חידוש בקומקום חלק לחלוטין ובעל פרופורציות מושלמות, לא שחייבים תמיד לחדש, ועובדה שבחרת לייצר משהו דיסוננסי דוקא מתוך שליטתך הרבה בטכניקה.
וכמו שמיכל אמרה- כקבוצה הם בודאי משעשעים מאד ואנושיים מאד, וכשמתקרבים רואים את מה שמרכיב כל אחד מהם.
יעל
אולי אעלה באמת את הקבוצה ונראה
תודה יע העלעלית