בננות - בלוגים / / יומנים שרופים ותה יסמין
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:   בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268

יומנים שרופים ותה יסמין

 

 

 

 
 
1967- כותבת כאן לבד בקומת הקרקע שמתחת,אולי כאן לא אשמע אותם מתגלגלים במיטתם. כל כך בודדה כל כך עצובה כל כך לא אהובה.
 
2003- מציגה עבודות בתערוכת יחיד ראשונה,לזכר שכונה שהייתה, בית שהיה, ילדות שהייתה, משפחה שהייתה. המשפחה של אז. גם הקן של היום מתפרק. הילדים גדלו ועזבו את הבית, הבעל עסוק, היא עסוקה, מציגה תערוכה ראשונה. מנקה את הסטודיו אחרי שיצאו העבודות, שורפת ניירות,שורפת יומנים ישנים שלה מלפני 40 שנה. הילדים לא מוצאים בם עניין, עצוב מידי, הבעל מכיר את הכול מיד ראשונה.היא לומדת לחיות שוב, יותר טוב,יותר מלא, ללא כמיהה אינסופית לחיבור שמתגלה כזמני ותובעני גם יחד עם הורים,ילדים,בעל.
מנקה את הסטודיו, מנקה את החיים, מפנה מקום לתערוכות הבאות שתבואנה, והן באות.
אוהבת את העבודה בסטודיו,אוהבת את החומר ויש לה המון מה לאמר לא כולם אוהבים,חלק ממש נרתע  מהנושאים הקשים, אבל חלק אחר מעריך, אנשים שהיא מחשיבה את דעתם מחזקים . כבר לא לבד, יש לה את האמנות שלה איתה. היומנים עולים באש. בי בי.
 
2009- "שלום! קיבלתי את הטלפון שלך מהמחלקה לקשרי בוגרים הריאלי בחיפה. לפני שש שנים עברתי בשטח של הצופים ראיתי חבית מעלה עשן ,התקרבתי,ראיתי מחברות נשרפות, הוצאתי ונדהמתי. הדברים שנכתבו שם היו דברים שרציתי לכתוב, כמו מילים שלי. בתחילה שמרתי אותם בשקיות ניילון . השנה טיפלתי בהם והכנסתי דף דף לתוך קלסר עם אינדקס ותאריכים.מצאתי גם תעודת בגרות וכך הגעתי אלייך. מוכנה להיפגש?"
 
נפגשות. אישה מבוגרת ושער שיבתה לוהב כאילו היה אדום. אישה צעירה ויפה ועיניה ים של מילים שרוצות לפרוץ בדמעות. מדברות שעות רבות. מדברות .
כמו אם לבת שמוכנה להקשיב , כמו בת לאם ….שמוכנה להקשיב.  
המבוגרת רוצה לדעת שהיומנים לא נחשפו לאנשים לא ראויים אבל יודעת את זה ממבט ראשון. הצעירה שואלת אבל למה לשרוף ? מה קרה ? לכי תסבירי לאנשים שאת קרמיקאית ושהשריפות הן חלק מעשייתך. עבודה שלא נשרפה אינה שלמה. ואולי השריפה של היומנים כדרך לטהר את הנפש מהזיכרונות המרים. פעולה מזוכיסטית יש לומר של הקרבה אולי , אבל מה לעשות . מטהרת.
 "אני חושבת שאת צריכה לפרסם אותם. אין לך מושג מה עשו היומנים שלך לחיי".
 "נראה שהדברים דיברו אלייך רבות,את עוסקת באמנות , מזמינה אותך ליצור איתם משהו"
בסוף השיחה,המבוגרת מחזירה את היומנים המוצָלים בקלסר המשָמר לצעירה.
"קחי אותם, תשמרי אותם כל עוד את צריכה וכשתסיימי השיבי לי אותם. אני מתה מסקרנות מה כתבה הבחורה ההיא אבל לא דחוף לי. משמח אותי שמישהו מצא בהם עניין ושימוש. אחרי שתשיבי לי אותם אשב עם החומרים ונראה מה אעשה בהם." הצעירה אורזת באהבה את הקלסר ומחזירה לשקית.
 "אני מקווה שאת מאמינה שאשמור עליהם" היא אומרת.
 "יודעת, את רואה שאני משיבה אותם לך, יש לך עכשיו חלק בם"
 
2006 ואילך
המבוגרת מתאמנת בכתיבה. לתרגם את המילים שקולם נשמע רק בפנים למילים שייקראו על ידי אחרים בקולם הם. לא עוד יומנים נסתרים .
שותה תה יסמין אורגני מהקומקום הקטן שיצרה בסטודיו שלה. הסטודיו שהתפנה מיומנים רטובים מדמעות של בדידות וצער ועבודות אמנות שהמשיכו לנבור בפצעים שנים רבות ועתה התמלא חיים בכלים שימושיים, כך היא מקווה מעשי ידיה.  שיטת המזיגה הסינית לתוך קומקום קטן ,שוב ושוב של מים חמים מאפשרת לשתות כוסיות רבות של תה, מה שממצה את טעמה של כפית אחת של תערובת תה עד תומה. שלא כמו השיטה היפנית ובודאי לא המערבית . קומקום קטן אחד שמשקה כוסיות רבות, כמעט כמו אם מרובת צאצאים , כמעט כמו יומנים שמילאו תפקידם לפחות פעמיים אם לא למעלה מזה.

 

 

 

40 תגובות

  1. טובה גרטנר

    היי מירי\
    העבודה כל כך יפה.והסיפור מסקרן.
    אישה בתך אישה
    להתראות טובה

    • מירי, מאד אהבתי את מה שכתבת – יש כאן הרבה יושר לב.
      לשרוף יצירה זו לא פעולה מזוכיסטית – הקרבה מטהרת , כן.
      לפני מספר שנים בעלי שרף עבודות שלו 'הוא צייר'. (אני מעלה
      אותם לעולה) כך אמר. צילמתי את האירוע הזה, חבל שאני
      לא יכולה להראות כאן את הצילומים .

      מערכת התה מאד יפה. טימה

      • מירי פליישר

        תודה טימה
        הקרבה יש בה מן המזוכיזם
        ניסיתי לתת הסבר לצורך לשרוף אותם אבל לא באמת הבנתי למה חוץ מהשימוש המרובה שלי בשריפות חומרים אורגניים לצורך אפקטים מיוחדים בקרמיקה

    • מירי פליישר

      תודה טובה
      אשה בתוך אישה ואישה מול אישה

  2. יהונדב פרלמן

    מירי. סיפור מטריד ונוסך תקווה כאחד. בכל מקרה תודה ששתפת אותנו בו.

  3. אבל באמת למה לשרוף? מנייר לא עושים קומקום.

    • מירי פליישר

      ענת
      בזמנו לפני שעברתי לעבוד עם פורצלן נהגתי לשרוף עבודות באמצעות חומרים אורגניים על מנת להשיג אפקטים מיוחדים שנקראו ראקו(שיטה יפנית) בקרמיקה.
      לא ממש מבינה את שאלתך. נראה כאילו לא העמקת בטכסט וזו זכותך אבל אין קשר ישיר ולא עקיף בין שריפת הנייר-יומנים, להיפך . הקומקום מסמל חיים .
      הקרמיקאי קרוב יותר לאש מהרגיל כי גם בתנור הקרמיקה שבו עובדות ספירלות, החום הוא גבוהה,מכלה ומביא את הקרמיקה להבשלה ויופי.
      אם כך- שריפת היומנים -כוונה לכלות ולטהר את הנפש מהעבר המצער.
      שריפות הקרמיקה בשיטות השונות-כוונה ליצור באמצעות החום,חומרים חזקים יותר מאדמה ויפים עם ציפויים שנמסים רק בחום הגבוה
      קומקום הוא קומקום הוא קומקום.
      הארכתי בתשובתי מכיוון שסוף סוף גם אני קצת מומחית בתחומי ומשתפת בזה כמו שאת במחקרייך. מקווה שתמצאי עניין בזה כשם שאני מוצאת עניין בשלך למרות שהקרמיקה יותר איזוטרית.

      • לא מירי, את עשית משהו לא מובן.

        לא שרפת בשביל ליצור אלא בשביל להשמיד, אבל בעצם גם לא השמדת את היומנים. עשית משהו שיותר דומה לטקס וודו, כאילו שרפת את היומנים, אבל לא שרפת. עשית שריפה סמלית, שאני לא לגמרי מבינה אותה, אבל אני אחשוב על זה. זה קצת דומה לבנות שהיו כותבות משהו רומנטי ושורפות את הנייר בקצוות ותולות על הקיר.

        לפעמים עושים משהו כאילו קיצוני כשבעצם לא מסוגלים לעשות משהו ממשי. אולי זה משפר את ההרגשה.

        אולי קשה לי עם זה בגלל האסוציאציות של שריפת ספרים שתמיד עושות לי רע.

        • מירי פליישר

          ענת נדמה לי שלא הבנת. אני שרפתי והקונוטציה אכן שלילית.
          מישהי אחרת ב א מ ת הוציאה אותם מהאש.
          זה לא הפיצול שכמה אנשים פה דיווחו עליו בנשמתם הם.
          זה באמת קרה!
          אני שרפתי עד הסוף לפי מיטב ידיעתי
          אלא שבאיוולתי לא נשארתי לשמור על האש והבחורה שעברה שם והוציאה אותם משם עשתה משהו בניגוד לרצוני. זה הרגיז אותי מאוד בהתחלה אבל אחר כך שמחתי שזה עזר למישהי אחרת. וזה ניחם אותי.

          • בא מלאך והוציא מהאש ואמר לך שלא תשרפי יותר את מה שאת כותבת, כי זה יכול לעזור לאנשים אחרים.

            ואני לגמרי מסכימה עם המלאך.

          • מירי פליישר

            ענת
            אני חושבת שהמלאך גם אמר
            את כותבת טוב ולא חשוב מה תכתבי,הכל אמנות,אל תשרפי , תפרסמי!

  4. הזמן כמו שכבה נוספת כמו אולי אוקסידציה, יכול לשנות זוית ראיה זוית תחושה.. מבט..
    החומר שגונזים לפעמים בארגז בבוידם, מונח שם, צובר אבק, צובר משקע , מחזיק. לא משחרר חלומות של זמן אחר, הופך סיוט ומשתנה מחדש..
    מגע האש.. מטהר, משחרר, מאפשר כנראה/אולי, להתקדם..
    לומדת ממך שיעור,
    בפרידה..
    תודה.

    • התגובה הקודמת בשם האומרת…
      אני.
      לא אנונימית..
      משהו אישי.

      • מירי פליישר

        דוט
        תודה על ההתייחסות האישית של מי שקרמיקה היא גם האהבה שלה 🙂
        רעיון של אוקסידציה של כתבים ישנים ששמורים בבוידם והשתנות זוית ראייה דוקא נראה לי מעניין. זה קורה גם עם יצירה שפעם נראתה לא טוב ולפתע מגלים אותה.כמו פאטינה של אוקסידציה של המוח.
        אצלי זה שרת כנראה כמה צרכים בין השאר רצון להתנתק מהמילה ולהתבטא במדיום ויזואלי , אבל כבר מ2006 כשנכנסתי לבלוגייה פה התחלתי לפזול שוב אל הבטוי המילולי, כך שזה רק מזל ש…..מצאה אותם והצילה אותם. זה נתן לדברים הכתובים נופך קצת מיסטי. הדפים השמורים בקלסר באמת שרופים בשוליים כאילו עשו זאת בכוונה.
        אז אולי בכל זאת לשמור בבוידם? לא יודעת .

  5. רונית בר-לביא

    מירי, סיפור מופלא.

    אני די SPEECHLESS

    ממש סרט מה שיצא לך בחיים עצמם.

    אני גם בשוק שהלכת לשרוף את היומנים ההם, למרות שמבינה וגם מזדהה.
    הניקיון הזה שכל כך צריכים אותו, הוא כל כך חיוני לחיים בריאים, לסגירת תקופה.

    ותראי, מישהו מלמעלה דאג שלא ייעלמו לגמרי, וליהק לך בת לויה מסקרנת.

    איזה תסריט !!

    • מירי פליישר

      אהה רוניתה והיא מה זה חמודה
      הייתי מאמצת אותה לילדה או כלה היום!
      זה כל כך הפתיע אותי אבל בינינו ממה שהספקתי להציץ – נו יש סופרים טובים ממירי ההיא למרות שהיא די מקורית לגילה-20!

      • רונית בר-לביא

        מצאת ילדה, איזה כייף.

        ראית איך היא כותבת ?
        מקורי לגיל 20 ?

        גיל 20 הוא דבר מקורי בפני עצמו.
        🙂

        תשמעי, אבל באמת הסיפור כאן עשה לי משהו שעדיין קשה לי להסביר במילים לכן אשתוק.

        • רות בלומרט

          אני קורעת לקונפטי, עד שהמלים נעלמות. כל הזמן נבוכה מעצם היותי.

          • מירי פליישר

            יפה רות תודה!
            חשבתי על רקיקים
            אבל קונפטי ירושלמי מתקבל

          • מירי פליישר

            אופס התבלבלתי בין קונפטי וקונפיטורה והבנתי אחרת את דברייך רות.
            כן לקרוע לקונפטי נשמע פתרון . קצת מעייף אבל בטוח יותר.

  6. נגעת כאן עמוק בסוגיית ה"נראות", שממיתה או מחייה בהבל פה. דרך היומנים, היצירות, הגוף. היינו, מי רואה אותי, חוץ ממני וממני וממני (המשפחה כבר לא סופרת). וכשאני לא נראית, מה אני, ומי אני, וכמה אני, ואם אני נראית, משמע אני קיימת. שאלה קיומית של הרבה יוצרים.

    • מירי פליישר

      לבנה, בדיוק. תיקון קטן, שלי , תחושת הנראות חזקה יותר אצל מי שנראה קודם כל במשפחתו או למישהו משמעותי בתחילת ימיו. אם המשפחה לא סופרת אנחנו יוצאים די שקופים.

  7. סיפור מדהים. מזמין כתיבת תסריט. גם אני השמדתי עבודות לא פעם, כדרך לנקות שולחן ולקוות לטוב יותר. אבל נראה לי שיומנים לא הייתי שורפת. יש לי "מגרות" מלאות כתיבה שלא הייתי מראה לאיש, כי זה גרוע… (: אבל אני משאירה כי אלה פיסות מחשבה. תמונות באלבום זכרונות. איך הייתי אז, מה חשבתי, מה הרגשתי. זה מאפשר את הפרספקטיבה שצריכה להיות גמישה תמיד, וטלסקופית.
    זה שלא נשארת לוודא שריפה טוטאלית מזכיר לי את המנסה להתאבד, שלא עושה משהו עד הסוף כדי שיימצאו אותו. קחי את זה כמחשבה שכנראה היו צריכים להמצא כדי שתתרחש מהם יצירה חדשה, כדי שינבעו חומרים.

    • מירי פליישר

      לוסי
      אני שלמה לגמרי עם ההחלטה לשרוף אז.
      לא נשארתי כי אף פעם לא נשארתי ליד החבית לשמור על האש כששרפתי קרמיקה, אבל לא הוכחתי נאמנות להחלטת השריפה כפעולה טוטאלית , מה שמראה שאולי באמת לא עיכלתי את המעשה עד הסוף.
      נהגתי להשאיר את החבית ולחזור אחרי חצי שעה לראות הכלו פיסות הנייר? או שיש להבעיר בשנית. בזמן הזה עברה שם החמודה הסקרנית ושלפה אותם. כוחו של גורל. הביטוי ראייה טלסקופית מעניין. אני בכל זאת עומדת מאחורי החלטתי מאז. זה הקל עלי ואיפשר לי ללכת הלאה. ובינתיים הדברים עשו עבודה טובה בבית אחר. כוחה של יצירה?
      אני עוד צריכה לבדוק את איכותם הספרותית של הדברים מעבר להיותם יומנים.

  8. מקסים.
    מענינת השפעת היומנים על בת- בריתך הצעירה, את יכולה להרחיב לדעתי.
    וזוהי הערת כתיבה.

    • מירי פליישר

      אביטל תודה
      בינתיים הכדור אצלה.לגביה.
      מה שקשור לכתיבה שלי , יש המון אפשרויות וזה כיף.

  9. חני ליבנה

    מירי את כותבת מצוין, יש פה ספור מרתק ומוזר שכתוב בפשטות נפלאה בעיני, כמו שאני אוהבת, הכלים מתאימים בדיוק לתה היסמין עדין ולא מתפשר

  10. מירי, סיפור מרתק. המפגש ואיך ההיא פודה את המילים מן האש. תה היסמין, בכלים הללו, מאוד חושני.

    • מירי פליישר

      TEA FOR TWO תמי .
      הכל אמת מנקודת מבטי כמובן.
      תודה יקירתי

      • מקסים ומענין סיפורם של היומנים והמפגש ההזוי בעקבות זה, זה מסוג המפגשים שהגורל מזמן ,והקומקום יפהפה כמו אם עם צאצאיה ,אהבתי, מירי

        • מירי פליישר

          תודה חנה!

          • מירי!
            משאירה טביעה כדי שתדעי שהייתי פה.

            ריגש אותי לקרוא את הסיפור שלנו בצורה כזו. במיוחד הבעת האמון החזקה שנובעת מהדברים.
            מעניין לקרוא תגובות של אנשים. יותר מכל הייתי מחזקת את תחושת הגורל סביב כל העניין הזה, במיוחד בהתחשב בפיסת המידע החדשה שלמדתי פה-חצי שעה השארת את החבית ללא השגחה? זה די גורלי הייתי אומרת…
            גם אוסיף ששריפה שלילית או חיובית זה לא העניין, העניין הוא היצירה שתצמח מהמעשים.
            מבטיחה לא לתת לך לחכות בסקרנות להמשך…

            נטע

          • מירי פליישר

            תודה נטע! 🙂

  11. ברית חיים ליד המוקד. נוגע ללב, מירי.

    • מירי פליישר

      תודה אמיר
      האמת שכששרפתי רציתי ותכננתי לחיות הלאה וטוב יותר,וכך אף קרה.
      כשחזרו הדפים עם השליחה , קרה משהו נחמד ומעורר השראה אבל תוכניות כתיבה כבר הגיעו קודם.
      פשוט מקרה קסום.

  12. הי מירי,
    אני מכירה עוד אמנית ששרפה שריפה נמרצת ומוחלטת את יומניה. היא סיפרה לי שהיא נהגה לנהל יומנים באובססיביות, לעתים עד היותם תחליף לחיים ממש. כששבעה מזה, (או כשמצאה את אהבת חייה, אני לא זוכרת בדיוק) החליטה לשרפם. למרות שהיא שלמה עם ההחלטה, היא דוקא מתגעגעת אליהם, כי הם היו מלאים בציורים ורשמים מטיולים ומסעות שערכה. אין לי מושג אם כיום היא כותבת שוב. הייתי בחתונתה שלשום, והיה נפלא.

    • מירי פליישר

      נכון עלעלית . גם וגם. תודה על המחקר.

      • מירי פליישר

        עברו כשנתיים. נטע המשיכה לעבוד עם היומנים ולחקור היטב. לסיום שנה ג' במכללת הדסה צילום, אם אני לא טועה בשם המוסד, הגישה פרוייקט קסום שלא ציפיתי לשכמותו כלל. ביקשה רשות לפרסמו ואני כאפוטרופוס של האישה הצעירה שהייתי, אישרתי בשמחה. לא מצטערת שרציתי לשרוף, לא מצטערת שנטע מצאה אותם ועבדה איתם ועליהם , דוקא די גאה בצעירה שכתבה בהם. וכן גם בנטע העדינה, המוכשרת והמקסימה שיצא לי לפגוש בכתב ובעל פה.
        סמכתי על היושרה והאמינות של נטע והיא הוכיחה אותם בצורה מרהיבה! שאפו!
        אני אגב עדיין יוצרת אמנות, משתתפת בתערוכות שמכבדות ומשמחות אותי וגם מכינה כלים שימושיים בלב שלם יותר מאי פעם. כשאני קוראת את היומנים אחורה אני שמחה שיש מספיק עזרה בעולם לבני נוער מתבגרים ומבוגרים בעולם ולא הפכתי לאישה עצובה ותוסכלת. כוחות נפש? פסיכולוגים(ואחד יחיד ומיוחד)? להיות אהובים ונראים על ידי מישהו? משפחה משלך? חדשר וסטודיו משלך?הכל ועוד

השאר תגובה ל לבנה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר