אמנית חומר ופורצלן וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים ב"מארב" וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה
בלוג עבודות מעודכן http://mirifleisher.blogspot.com /
טלפון להתקשרות: 03-5494799
כתובת אי מייל:
בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268
צליל
צליל הפעמון הוא מכת הענבל בקיר החומר
[
צליל הפעמון בוכה בעור התוף
ערב טוב,
אכן יפים. מאד!
למרות שאני מגיבה אחת ל…
אני קוראת את הכתיבה שלך, רואה את העבודות והתגובות
ובכל פעם אני נדהמת מן הוורסטיליות של העבודות. כל עבודה יש בה משהו מופלא.
לכל עבודה אפשר להגיב ולדבר עליה שעות. החל מעבודות הגוף, קעריות המים, הקנקנים, ופתאום – פעמונים. כל כך 'ארצי', כל כך של אחרים, ..כולם עושים פעמונים, ובכל זאת שלך.
אשרייך שאת יכולה להוציא כל כך הרבה יצירות, כל כך הרבה נושאים, להתעמק עם כל אחד.
יופי!
כיף!
שלומית תודה
ורסטיליות הוא שמי הנוסף לכן קצת קשה לי להגדיר את אמנותי. אני עוברת בין נושאים שונים ומשהו בי דוחף אותי לחקור את מקורות העבודות גם אם הן כוס,קומקום או פעמון . כל זאת בגלל האמונה שלי שכל מה שאנחנו יוצרים בעצם מייצג משהו אחר, שהולך אחורה ואחורה להיסטוריה האישית.
הי מירי!
קצת קשה לי עם השורה "לצליל הפעמון יש מחיר". נגזרת ממנה ההנחה כי האמנות נובעת מסבל, במקרה זה- סבל של החומר עצמו.
ואכן, הענבל מכה בקיר החומר, אך לשם כך הקיר ולשם כך הענבל. אם תמנעי מהם את המכה, את הבלאי וההתכלות, הם יתקיימו לנצח, בדממה. וכיוון שכך, למה ללכת ולצרוף את החומר משאר האדמה?
ופרט לכך- צליל הפעמון אינו מכת הענבל בקיר אלא הוא אך ורק צליל הפעמון. לידתו במגע וחייו ברטט האויר וברטט עור התוף ובהבנתנו את הרטט הזה.
ביטול החיים ומכותיהם לא ינצח את המוות, אלא רק יעצים את נוכחותו בחיים עצמם.
יעל
יעל
אני מוכרחה להעתיק את דברייך שהם יפים כשלעצמם אם כי אנחנו מדברות בערוצים מקבילים 🙂
"הי מירי!
קצת קשה לי עם השורה "לצליל הפעמון יש מחיר". נגזרת ממנה ההנחה כי האמנות נובעת מסבל, במקרה זה- סבל של החומר עצמו.
ואכן, הענבל מכה בקיר החומר, אך לשם כך הקיר ולשם כך הענבל. אם תמנעי מהם את המכה, את הבלאי וההתכלות, הם יתקיימו לנצח, בדממה. וכיוון שכך, למה ללכת ולצרוף את החומר משאר האדמה?
ופרט לכך- צליל הפעמון אינו מכת הענבל בקיר אלא הוא אך ורק צליל הפעמון. לידתו במגע וחייו ברטט האויר וברטט עור התוף ובהבנתנו את הרטט הזה.
ביטול החיים ומכותיהם לא ינצח את המוות, אלא רק יעצים את נוכחותו בחיים עצמם.
יעל
"האמנות נובעת מסבל"
לא כל אמנות. צליל הפעמון הוא אכן מכת הענבל בקיר הפעמון . זו עובדה.
לא אמרתי שזו מטפורה מוחלטת לאמנות. את אמרת. קבעתי עובדה פיזיולוגית.
אכן יש שיראו בכך מכה ויש שייראו בכך פעולה חיובית , כמוך . את טוענת שלהכות בקיר הפעמון זה לחיות . יפה . הכרחי . ועם זאת אני כנראה מזדהה עם הפמון ואת עם הענבל המוכרח לתת ביטוי לתכלית שאליה נוצר.
אם ניקח נימשל שבשבילי מתבקש , הייתי אומרת שהויכוח בינינו הוא בנקודת המוצא האנושית . ההורה המשפחה פעמון, והענבל, היהלום שבכתר, הפנינה שבצדפה המטרה שלשמה יש משפחה-דור ההמשך שחייב ובכך אני מאמינה להכות בפעמון על מנת להישמע.
הפעמון בשבילי הוא מיכל וגם קיר שיש להכות בו על מנת לעוף,מכה של תנופה אם ניקח דוגמה מבריכת השחייה. וכו'
הענבל והגוזל חייבים להרגיש נוח ויחד עם זאת…יש שם מישהו שנשאר…
ולא אוסיף.
הי מירי!
אני מוצאת שהקושי שלי עם העניין הוא ברגש שהכתיב את אופן ההסתכלות שלך על הנושא, כי על שאר הדברים אנחנו מסכימות.
אני רואה בענבל ובמיכל חלקים שוים בחשיבותם, של כלי שמטרתו הפקת צלילים, המכים זה בזה הדדית. בשל כך, אינני מזדהה עם מי מהם באופן מיוחד.
לגבי המשפחה, או השחיין המזנק משפת הבריכה- בשני המקרים נקודת ההשקפה בלבד קובעת מי הקבוע (אם יש בכלל אחד כזה) ומי המשתנה, המתפתח. התמשכות הדורות או החיים עצמם הם התוצר, הצליל, ובני הדורות תרומתם זהה, ללא קשר למיקום הכרונולוגי, ביצירת התוצר הזה.
והעיקר ששמייח!
יעל
יפים הפעמונים ויפה מה שכתבת.
מעתה כנראה אשמע בדינדוני הענבלים גם כאב.
אני לא יודע אם זה טוב, אך כמו שכתבתי זה מאד יפה.
שבוע טוב
גיורא
תודה גיורא
מי שמחפש בכי ימצא אותו גם בפריחת השושנה (שהרי היא תיבול לא?)
מירי, יפים פעמונייך ויפה ההתבוננות על צליל הפעמון. האם הפעמונים מפורצלן? אם כן מרתקת המחשבה על משמעות הצלילים. במיוחד אותו רגע בו הם ניתקים מהפעמון
מוישלה יקירי
פעמוני פורצלן קולם הכי יפה משאר חומרי הקרמיקה. כן
בשנה שעברה ריתקו גם אותי הפעמונים ויצרתי משהו כמו 60 פעמונים שונים… חלקם תלויים ומצלצלים וחלקם מונחים בקערה גדולה.
לדוט
פעמונים בקערה
פוטנציאל של צליל
מחכים להיתלות
להכות ולבכות
מירי, החברותא של הפעמונים שלך על רקע החולון משמיעה באוזני את צלילם"צליל הפעמון בוכה בעור התוף"
תודה חני יקרה מאוד
מהתמונה שלך, מירי, יוצא צליל, והוא לא סתם צליל אלא מתנדנד, מנדנד ומטריד
(זה לא לשלילה אלא כמשהו שתופס מצד לצד)
איריס
היטבת לראות
משהו לא שקט בתמונה
מירי, ב"צורות של דיו במחברת" דנו ארוכות בפעמונים (שם זה הצלצול האחרון, עם TO WHOM THE BELL TOLLS) אבל אצלך הם רבים והרבה יותר סימפטיים. מקרמיקה?
אמיר
לא ראיתי את הדיון
הפעמונים מפורצלן אבל הם בהחלט לא שקטים.
ערב טוב,
אכן יפים. מאד!
למרות שאני מגיבה אחת ל…
אני קוראת את הכתיבה שלך, רואה את העבודות והתגובות
ובכל פעם אני נדהמת מן הוורסטיליות של העבודות. כל עבודה יש בה משהו מופלא.
לכל עבודה אפשר להגיב ולדבר עליה שעות. החל מעבודות הגוף, קעריות המים, הקנקנים, ופתאום – פעמונים. כל כך 'ארצי', כל כך של אחרים, ..כולם עושים פעמונים, ובכל זאת שלך.
אשרייך שאת יכולה להוציא כל כך הרבה יצירות, כל כך הרבה נושאים, להתעמק עם כל אחד.
יופי!
כיף!
שלומית
שלומית תודה
ורסטיליות הוא שמי הנוסף לכן קצת קשה לי להגדיר את אמנותי. אני עוברת בין נושאים שונים ומשהו בי דוחף אותי לחקור את מקורות העבודות גם אם הן כוס,קומקום או פעמון . כל זאת בגלל האמונה שלי שכל מה שאנחנו יוצרים בעצם מייצג משהו אחר, שהולך אחורה ואחורה להיסטוריה האישית.
היי, כמה יפים.
והאור הישראלי הזה, אולי יכול להחליף
אפילו את תנור השריפה ?
רוניתה
תנור השריפה ומי הבריכה . זה מה שיש אצלינו בחוץ
בריכה ? יא סאלאם.
אפשר לעשות צימר.
ולצלצל בפעמונים כל הלילה 🙂
רוניתה לא להגזים-בריכה על המצח ושריפה באמצע הצהריים.
סונטה לתנור, בריכה ופעמון 🙂
אני מאוד אוהבת פעמונים. לא יכולה לעמוד בפיתוי, כשאני רואה כזה, לגעת. אוזני לא בוכה אף פעם מצליל פעמון.
התמונה צלצלה לי גם יוון…
שמחה בשבילך לוסי שאינך שומעת את הבכי הזה.
צליל הוא אמה גבוה מבינתי כי אני קצת חרשת כידוע לך ובדיוק חשבתי שכאלה ענבלים הייתי רוצה בחלוני ועוד אני קוראת הגעתי להמלצתך הנדיבה
אין לך מושג כמה אני זקוקה לאיזה ענבל גדול של קלויסטר שיקרע את השמים שמונה עשרה פעמים
ולאל התודה!
מה יפים הפעמונים! וכה יפה האור הבוקע מהם. לצליל הזה בהחלט יש צבע, מירי
חנה תודה
צליל עם צבע…
למה שמונה עשרה פעמים? שולמית
וכן שולמית בהחלט מתאים לי לחשןב שמתאים לך פעמונים ליד החלון . כאן(עם ציפורים) ושם עם מה?
לא חשבתי על זה — תודה 🙂
אומי
מוזהבים?
מוזהבים אילנה
אוח איזה חלון פעמוני…
מירי, אני שומעת את צלילי העינבלים העדינים…
תמי אצלך זה עדין
אצלי הענבלים מכים והפורצלן צורח אולי כי שירה באה ממחוזות כאלה?
הענבלים מכים בפורצלן
כמו שיר מתקומם לָחופש…:)
צמי איזו שמיעה טובה!
תמי…
לא יודעת על מה להגיב קודם: הפעמונים? הצילום? הטקסט?
כלם יפים, אבל הצילום… יש בו קסם.
תודה סבינה גם אותי הוא הקסים ולא ידעתי לפרש למרות כל המילים.
נדמה כאילו הפעמונים מביטים בעצב מבעד לחלון, ומבקשים להבקיע אותו ואח"כ לבקוע בצליל אל העולם.
יפה שחר מריו. עצב זה המדיום שלי הטבעי.
בפעמון זהב אחד חשקתי, עם או בלי רוח.
לבנה יקרה הייתי שולחת לך אבל עדיף שתבחרי,בכל זאת אין דומה ראייה ושמיעת הצלצול בלייב לאינטרנט.
אני ברמת השרון 03-5494799
הרמתי את הכפפה, מירי.
לבנה להתראות בחופש הגדול!
הי מירי!
קצת קשה לי עם השורה "לצליל הפעמון יש מחיר". נגזרת ממנה ההנחה כי האמנות נובעת מסבל, במקרה זה- סבל של החומר עצמו.
ואכן, הענבל מכה בקיר החומר, אך לשם כך הקיר ולשם כך הענבל. אם תמנעי מהם את המכה, את הבלאי וההתכלות, הם יתקיימו לנצח, בדממה. וכיוון שכך, למה ללכת ולצרוף את החומר משאר האדמה?
ופרט לכך- צליל הפעמון אינו מכת הענבל בקיר אלא הוא אך ורק צליל הפעמון. לידתו במגע וחייו ברטט האויר וברטט עור התוף ובהבנתנו את הרטט הזה.
ביטול החיים ומכותיהם לא ינצח את המוות, אלא רק יעצים את נוכחותו בחיים עצמם.
יעל
יעל
אני מוכרחה להעתיק את דברייך שהם יפים כשלעצמם אם כי אנחנו מדברות בערוצים מקבילים 🙂
"הי מירי!
קצת קשה לי עם השורה "לצליל הפעמון יש מחיר". נגזרת ממנה ההנחה כי האמנות נובעת מסבל, במקרה זה- סבל של החומר עצמו.
ואכן, הענבל מכה בקיר החומר, אך לשם כך הקיר ולשם כך הענבל. אם תמנעי מהם את המכה, את הבלאי וההתכלות, הם יתקיימו לנצח, בדממה. וכיוון שכך, למה ללכת ולצרוף את החומר משאר האדמה?
ופרט לכך- צליל הפעמון אינו מכת הענבל בקיר אלא הוא אך ורק צליל הפעמון. לידתו במגע וחייו ברטט האויר וברטט עור התוף ובהבנתנו את הרטט הזה.
ביטול החיים ומכותיהם לא ינצח את המוות, אלא רק יעצים את נוכחותו בחיים עצמם.
יעל
"האמנות נובעת מסבל"
לא כל אמנות. צליל הפעמון הוא אכן מכת הענבל בקיר הפעמון . זו עובדה.
לא אמרתי שזו מטפורה מוחלטת לאמנות. את אמרת. קבעתי עובדה פיזיולוגית.
אכן יש שיראו בכך מכה ויש שייראו בכך פעולה חיובית , כמוך . את טוענת שלהכות בקיר הפעמון זה לחיות . יפה . הכרחי . ועם זאת אני כנראה מזדהה עם הפמון ואת עם הענבל המוכרח לתת ביטוי לתכלית שאליה נוצר.
אם ניקח נימשל שבשבילי מתבקש , הייתי אומרת שהויכוח בינינו הוא בנקודת המוצא האנושית . ההורה המשפחה פעמון, והענבל, היהלום שבכתר, הפנינה שבצדפה המטרה שלשמה יש משפחה-דור ההמשך שחייב ובכך אני מאמינה להכות בפעמון על מנת להישמע.
הפעמון בשבילי הוא מיכל וגם קיר שיש להכות בו על מנת לעוף,מכה של תנופה אם ניקח דוגמה מבריכת השחייה. וכו'
הענבל והגוזל חייבים להרגיש נוח ויחד עם זאת…יש שם מישהו שנשאר…
ולא אוסיף.
הי מירי!
אני מוצאת שהקושי שלי עם העניין הוא ברגש שהכתיב את אופן ההסתכלות שלך על הנושא, כי על שאר הדברים אנחנו מסכימות.
אני רואה בענבל ובמיכל חלקים שוים בחשיבותם, של כלי שמטרתו הפקת צלילים, המכים זה בזה הדדית. בשל כך, אינני מזדהה עם מי מהם באופן מיוחד.
לגבי המשפחה, או השחיין המזנק משפת הבריכה- בשני המקרים נקודת ההשקפה בלבד קובעת מי הקבוע (אם יש בכלל אחד כזה) ומי המשתנה, המתפתח. התמשכות הדורות או החיים עצמם הם התוצר, הצליל, ובני הדורות תרומתם זהה, ללא קשר למיקום הכרונולוגי, ביצירת התוצר הזה.
והעיקר ששמייח!
יעל
מעניין עלעלית הצלילית. חומר מצויין למחשבה!