בננות - בלוגים / / לילה תל אביבי נורא
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:   בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268

לילה תל אביבי נורא

איזה לילה נורא עבר על תל אביב.

עם תום הפגנת ההזדהות בגן לוינסקי למען העובדים הזרים ונגד הפעולות הלא הומנטיריות שנעשות נגדם כמו גרושם ממרכז הארץ ואיום גירוש ילדיהם, התייצבה יחידת "עוז" לעצור ולאסור את המפגינים שהעיזו ויצאו . הם נתפסים ומגורשים מהארץ אם אין בידיהם אישור שהייה רשמי ובו זמנית חברות  כוח האדם מביאות עוד ועוד עובדים שמועסקים כעבדים באישור המדינה. המדינה שלנו.(?). המפגינים הישראלים שבאו להראות הזדהות ניסו לעצור את העלאת העצורים לוואנים בגופם. 

ובאותו לילה לאחר אלימות משטרת ההגירה של ובשם המדינה, הרשה לעצמו אזרח לירות בצעירים שהתכנסו בבית היחיד שלהם , זה שנותן הכרה ותמיכה בבדידותם, המרכז ההומו לסבי. הרג שניים ופצע 15. אם למדינה ושליחיה מותר לעבוד את גבול המוסריות האנושית , למה לא לאחד מוטרף?

תל אביב אני בוכה לך ולעצמינו.

שכבות של פורצלן לכסות את המראה בה אנחנו נשקפים.

 

29 תגובות

  1. פעם אמרה לי חברה, בחודש אוגוסט אני אף פעם לא פותחת עיתון. כל אחד והמסכה שלו.

    • מירי פליישר

      הי לבגה. אוגוסט אוגוסט. מה עוד מחכה לנו.
      אני למשל מסתלבטת על הספר שלך המקסים
      "מכתבים מגבעת הזבל" עלילה מפתיעה.
      איך נכנסת לראש של הילד.קוראת אותו לאט שלא יסתיים מהר .

  2. טובה גרטנר

    היי מירי
    איזה לילה…
    אי אפשר להאמין
    להתראות טובה

  3. מירי, אכן המסיכה והכיסוי אומרים הכול. יצאנו מדעתנו ועברנו כל גבול, והעבודה הזאת חושפת את הבושה שלנו שאי אפשר להסתיר. זלזול וזילות של חיי אדם. צריך לעצור את זה ועכשיו. רני.

  4. לא ייאמן ומקומם

  5. איריס קובליו

    מזדהה. אכן לילה קשה ותקופה חשוכה

  6. גיורא פישר

    למירי
    היצירה שלך יפה באופן מבעית. מזכירה מומיה.
    מאד לא מוצאת חן בעיני הגזרה השווה שגזרת בין פעולות היחידה "עוז" הפועלות על פי חוק (כך אני מקווה) לבין פעולה של פושע.
    יש דרכים דמוקרטיות להתנגד לחוקים. ההשואה שאת עושה מתירה לכל אחד להפר חוק.
    גישה כזו ,גם אם היא נעשית מתוך כאב מובן ,מסוכנת לקיומנו (לדעתי) יותר מפעולת "עוז"

    • מירי פליישר

      גיורא
      המדינה נוהגת אלימות לא מוסרית. לא רק בזה. כשאובדות אמות המוסר של המימסד יש השפעה על היחיד הלא מאוזן שחש שגם לו מותר.לא סתם גברה האלימות ברחובותינו.
      למי שהתנהגות לא מוסרית של מדינתו כואבת והוא מוכן להקריב מנוחיותו כדי להיות מוסרי וצודק,נראה קשר בין אלימות המדינה ומוסדותיה,אלימות היחיד,והתפרעות העשבים השוטים. ראה מקרה הפגנות הימין בירושלים , סימונו של רבין כבוגד והרצח שלו.

      • מירי, אני חייב לציין שאני מוצא צדק רב בדברייך. אני כל הזמן מתהלך בהרגשה שמאז רצח יצחק רבין ז"ל הפכנו משולחי רֶסֶן ואיש הישר בעיניו יעשה, ואחד השיאים הנוראים זה מה שקרה אתמול. השנאה לצערי רק גוברת. רני.

  7. מזדהה עם תחושת החורבן שמעלה המסכה.

  8. לא בטוח שההשוואה הכואבת הזו במקומה, מירי, אבל גם מתחת לסרקופג לא ילבינו פשעי הארץ.

    • אולי דרושה לי הבהרה פה: מתכוון רק לקשר ההיתר שבין התנהגות הממשלה בעניין העובדים הזרים לבין הרצח.
      עם דברייך בשני הנושאים כשלעצמם אני לגמרי מזדהה, והמומיה החזקה הזו מעשה ידייך יאה לפנינו כחברה, מתרקמת עליהם מתחת למכסה הסרקופג ההולך וסוגר עלינו.
      לא ייאמן שזה קורה.

      • מירי פליישר

        אמיר
        את הקשר הרחבתי בתגובתי לגיורא.
        אבל זה לא העיקר למי שלא רוצה לקשר. העיקר הוא באמת פני החברה שאנחנו מסרבים לראות.

  9. הי מירי, מסקרן אותי לראות איך ביצירה ניתן לראות את הפרצוף האמיתי ולא את זה המוסתר. כולנו במוסתר נראים רגילים ושפויים, אבל לו יכולנו לקלף ולראות מה נמצא שם בפנים, אולי היה אפשר ללמוד איך להלחם בנגיף הרצחני. אבא שנראה כמו כולם, מישהו שנכנס לפאב ונראה כמו כולם, רוצח שעומד בכיכר רבין ונראה כמו כולם, כולנו שכבות של פורצלן, את מה שיש מתחת לראות מראש לא ניתן, וכל כך נורא שכך.

  10. נעמי לויצקי

    מירי יקרה, העבודה שלך מדהימה ומצמררת אבל לא הייתי קוראת לרוצח השפל הזה מטורף. זה עושה לנו חיים קלים מדי. זה פשע שנאה במלוא מובן המילה.

    • מירי פליישר

      נעמי
      אולי אינני בקיאה בהלכות פשע והגדרתו אבל פשע שנאה נראה לי עומד על גבול הטירוף וכמו שכתבתי במדינה שמוסדותיה פועלים עם מוסר ירוד אל נפלא שיחידים קיצוניים מספיק לוקחים נשק לידיים.

  11. עדנה גור אריה

    מזדהה עם מה שכתבת.

  12. השילוב המצמרר הזה שבין האלימות של משטרת ההגירה בסיום ההפגנה (נגד ההתנהגות הנפשעת והלא אנושית שעושים בשמנו), לבין הירי והרצח בבית הקהילה…
    זה מה שאניח לא מפסיקה לחשוב עליו מאתמול ואת הגדרת את זה כל כך מדוייק וכל כך נוגע.
    תודה.

  13. בסוף מרוב שהם לא יסתכלו, תישאר מזה איזו צורה אמורפית, חסרת יכולת להשתקם.

  14. בסוף מרוב שהם לא יסתכלו, תישאר מזה איזו צורה אמורפית, חסרת יכולת להשתקם.

  15. רונית בר-לביא

    הי מירי.

    שני האירועים הנ"ל לוא דווקא מתקשרים לי יחד.

    עם הדמות המפוסלת אני תמיד יכולה להזדהות.

    מטרתנו לקלף את הקליפות, גם אם הן שבות וחוזרות.

    ולדעתי האישית: אין אנחנו הנורמלים והם המטורפים.

    כל אחד חייב לעבוד על עצמו פנימה, שם העבודה.

  16. פוסט חשוב, מירי. תמרור אזהרה. אבל אין מה לבכות לתל אביב. דווקא העיר הזו, עיר מקלט למיעוטים ולנרדפים, אינה אשמה בזוועות. היד שרודפת את המיעוטים היא גם זו, אני מניח (בכל הזהירות המתבקשת), שהיתה שמחה לגרש את הקונספט התל אביבי או לשלח בה כדור שנאה.

  17. מירי עבודה חזקה מאוד, אכן דרושה מסכה ושריון כדי לא לתת לדברים לחדור והם חודרים, ומזעזעים,

  18. הי מירי!
    במסכה שלך אני לא רואה את פנינו אלא את פניהם של הקרבנות בעיני הפושעים או אלה המפעילים עליהם את חוקי השנאה. הם מסתירים מעיניהם את האישי, הייחודי, את המבט החוזר בעיניים. רק על ידי דה-הומניזציה אפשר להגדיר אדם כ"לכלוך" ולנקוט אמצעים כדי לנקותו. יחד עם זאת תמיד ולעולם ישמור השונא, או האוחז בדוקטרינת שנאה, על שביב של זכרון לגבי אנושיותו של השנוא, שהרי רק כך יוכל זה האחרון להכזיב כאדם. כיעורה של המסכה מושלם ממש ומהפנט בעיוותו, כמו ההומו הבוגד באידאת הגבריות עבור ההומופוב, או העובד הזר הבוגד באידאת השליטה עבור השלטונות, או נציגיהם.
    ועדיין אין לי מושג אם הרצח היה בשל הומופוביה או לא, פשוט כי לא התעדכנתי בפרטים כל היום. העקרון תקף, למרות זאת, כי השנאה הרי קיימת וההצקות שהיא מניבה הן חלק מחיי הקהילה מאז ומעולם, מהכרותי עם הומואים שסבלו מכך.
    אולי הלכתי רחוק מדי בפרשנות לגבי העובדים הזרים , כי אין פה ממש דוקטרינת שנאה סדורה כלפיהם, אבל קל מאד להביא אדם למצב נפשי שרואה באחר הפרעה או חריגה או פשוט סרח עודף.

    אאאאח. עצוב.
    נקווה לימים טובים יותר ולרוח טובה יותר.

  19. אכן מכוער פרצופנו ומעוות
    הפסל שלך מירי מכוסה התכריך הוא פסל אזהרה

השאר תגובה ל אסתי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר