בננות - בלוגים / / וישמן ישורון ויבעט
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:   בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268

וישמן ישורון ויבעט

 

לשמור לחורף את התמונה של הבטן הזו המלאה פרושה על מפת השולחן מול המאוורר אחרי שסילקה מהבית את החתולים האחרים, הקפיצה את בעליה להאכיל אותה קודם כל ולפני הכל, ואחר כך גם להשקות אותה כמובן. 

תנומה פרושת איברים בבטחון של שליטת על וציפייה להתעוררות הרעב הבאה.
מגורשיה-שלושה,  נהנים מגזרות גוף נאות יותר כשהם גרים רוב הזמן בגינה המוצלת והמושקית (בינתיים), לא קרוב כל כך לצלחת ולתנאי הרווחה.
זוהי באני .

כשראיתי אותה הבוקר חשבתי  "וישמן ישורון ויבעט"


חתולים בועטים פחות מאנשים.

9 תגובות

  1. תַּלמה פרויד

    ועל החתולים לא רואים את הקמטים.

    (זה בעקבות הפוסט הקודם של העבודה המרשימה שלך ב'זוטא'), מירי.

    וחתולים בועטים פחות, אבל שורטים יותר (גם לא בטוח).
    🙂

  2. רונית בר-לביא

    אסרטיביות והתפנקות, שלמות עם עצמך.
    יש מה להתקנא בהם.
    הם גם לא גורמים רע במזיד, כי אין להם אגו.

    אבל האדם, נזר הבריאה.

  3. מתאים לי התמונה הזאת, אני חוזרת עכשו מ 5 ימים בבית עם 20 חתולים!

  4. יעל ישראל

    אוח אוח, אני מאוהבת בשמנמנים האלה.
    מוטל היה שמנמן, 9 קילו, רק שזה בסוף גם הביא למותו, בן השאר. ועכשיונ חג'ג', בנו הרוחני, הולך בדרכו. לא יודעת מה לעשות נגד זה, אוהב לאכול הקטן, כולה בן שנה וחצי וכבר ג'אבר.

  5. חני ליבנה

    איזו שלווה חתולית נפלאה פרשת כאן מירי, תבורכי!

  6. עדנה גור אריה

    אולי החתולים בועטים פחות אבל השריטות שלהם ממש כואבות. לעיתים האדם גם בועט וגם שורט. זוהי החיה שבנו.

  7. מירי פליישר

    תודה למניבות 🙂

  8. וא-פרופו "וישמן ישורון ויבעט" שלך- בשבוע שעבר זחל לי בבית עקרב והחתולה האוכלת-חינם שלי סתם עמדה והתבוננה בו בשלוה משועשעת. התפוצצתי מכעס! "למה אני מחזיקה אותך בכלל? זוזי! צודי! הרגי אותו! משהו!" דברי ללמפה. אני חושדת שהיא בכלל הכניסה אותו לבית ע"מ לשחק בו. למעשה, זה קרה פעמיים, אבל בפעם הראשונה היא ראתה אותו רק כשטיטאתי אותו החוצה בצעקות, לפני שזרקתי עליו את שטיח הכניסה וחבטתי.

השאר תגובה ל חני ליבנה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר