הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
עוד לפני שאקרא את כל המגדנות שהכנתם לכבוד שבת (חלק מהשבת הקודמת) אני רוצה להעלות כמה יצירות שמתייחסות למשפט הנפלא שאימצתי מתגובתה של אילנה גרף לפוסט הקודם שלי. זהו המשפט שילווה אותי מעתה ואותו אני מחפשת כל שנות עיסוקי באמנות.
להפוך את הקראפט לאמנות.
בשבילי הוא מאגד בתוכו הן את הצורך (שלי) לעסוק ולהתייחס לקראפט- המלאכה – באהבה ובכבוד והן את הצורך להעלותו לרמת אמנות לא רק בשליטה הטכנית ובביצוע אלא גם במקום התרבותי שאני שואפת לראות את הקראפט בו. כמו אותו אומן של פעם , אנונימי לחלוטין שעובד על פיסת תבליט עץ, ידנית בשביל הקיסר בעיר האסורה בסין, מתמרד לו לפתע ואומר, רגע, יש לי את המיומנות , עכשיו אומר מה ש ל י יש לומר, לא עוד בשרות הקיסר, או גם לצורך הפמיניזם שבי, שלא פס מן העולם כדברי איזבל איינדה ,אותם אצרף בהמשך. להעלות את האנונימי, המשרת, המדוכא לבמה.
לאחרונה ראיתי את תערוכתה של טליה טוקאטלי שמוצגת עוד כימעה , בגלריה של האוניברסיטה הפתוחה ונקראת "נאום החפץ" ואכן שם מביאה טליה יצירות יחידניות שלה , סיכום מעשור שכזה, ושמתייחס לאובייקטים שהיו בבית הוריה. כביכול נאום החפץ אבל נאום החפץ בשרות האמנית . תערוכה מעודנת ושברירית כרגיל אצל טליה.
אגב למרות הפמיניזם שעל פני השטח , יש גם משהו מתחתיו. אבי למד נגרות כשהיה נער בעליית הנוער. בגלל איטיותו הרבה לא ששו להעסיק אותו במקצוע והוא הפך לשוטר.הסאדיזם המודחק והלא מודחק שלו מצאו ביטוי לא רע בשבתות במגרשי הכדורגל בקרית אליעזר בחיפה… אבל הוא אהב את העץ ואני זוכרת את סירת המפרש שבנה לי וקורקינט. רק בשבילי. וסוס נדנדה ועגלה עם גלגלים ולול. הקבוצה האחרונה של הרהיטים לגידול ילדים נבנתה עבור ביתו הראשונה אחותי ואני ירשתי אותם מבלי דעת. זוכרת איזו תחושה חמימה של מגע ,בעצם אוהב, מאז…
שנים רבות רצה לשכנע אותי להיות בעלת מלאכה ממושמעת. פקידה שמתייצבת בזמן לעבודה, קרמיקאית שמייצרת מוצרי צריכה. ואני סרבתי למשמעת הייקית התובענית שלו אבל…בחרתי בתחום שלא היה רחוק כל כך. בחלק מעיסוקיו הרבים עבד גם בבית החרושת "קדר" בחיפה בחדר התבניות כ מחליק פינות חדות – עיסוק מרתק כשלעצמו מבחינה רעיונית.
אז על הרקע שלו ועל הרקע של אימי השתוקה והסרגנית (סריגה אצלינו במשפחה היא סוג של תנוחת גוף שבה את מכונסת בתוך עצמך,סורגת בשביל אחרים ושותקת ושותקת…) ועל רקע הפמיניזם הזועם שפיתחתי כנגדו, בעדה, בעדי והשדה יודעת מה…אני עוסקת בחומר. וכן מה שרציתי מאז ומעולם,נותנת ביטוי לעצמי באמצעות הקראפט.
שוב גלשתי אל הקרמיקה כשהפעם רציתי להביא לכם טעימות מציור-רישום-אמנות קוריאנית שמסונפת וקשורה לאמנות קליגרפית-ציורית סינית-יפנית וכל אסיה המזרח רחוקה.
מצאתי אצל קבוצה שהקימה YUN MOON ב FACEBOOK
וחשבתי לתת אותם כמתנת צפייה לאמניות הויזואליות אשר פה בבלוגייה, שבמילא יוצרות דברים דומים ומרגשים,לצופים והקוראים הספרותיים שכאן בבלוגייה ,שנפשם פתוחה כל כך ותענוג שכך, ולקוראי-צופיי המזדמנים או המנויים הקבועים.
Bang Hai-Ja
.jpg)
Kim Tschang- Yeul שימו לב לטיפות השרף או חומר דומה. טבע ולא.
 80th.jpg)
Lee Jung-Vung מתוך סדרה שמתייחסת למכחולי-מברשות ציור. שימו לב המברשת גם מצויירת
Suh Seok
 Cat.jpg)
ולבסוף קישור באדיבותה של עפרה עמיקם לדברי איזבל איינדה שהמיסו אותי.
http://www.ted.com/talks/lang/heb/isabel_allende_tells_tales_of_passion.html
חתיכת פוסט הבאת לנו, מירי יקרה יקרה, לכבוד שבת. אני כמובן אשוב ואקרא בו במשך סוף השבוע, ואתענג על היצירות שהבאת.אבל פרט לעובדה שאני חושבת שיש בביוגרפיה שלך ספר שלם ומרתק מרתק, (מתי את מתחילה או ממשיכה לכתוב אותו? נראה לי חובה)שמתי לב שאת "זורקת" משפטים ופרטים ביוגרפים לא קלים, (גם בפוסט של לבנה מושון), ומשאירה אותם פתוחים, כאילו אומרת לקורא, "אמרתי. עכשיו תעשה עם זה מה שאתה רוצה." אז מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה לשבת איתך על כוס קפה ולשמוע עוד.מכיוון שנבצר ממני, (אנחנו מקסימום יכולות לשבת על כוס אוקיינוס)אני מחכה שזה יופיע אצלי על המסך. בבקשה. בבקשה.
ובלהט הדברים האלה אומר שאני שנים עושה "אומנות שימושית". ולא כל כך הבנתי את ההבדל.
איריס הנה קישור לפוסט על אבי http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=61&blogID=36
היה הפוסט השני שלי ואחריו, הפוסט על אימי.
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=110&blogID=36 שניהם כמובן בהקשר של תערוכות-יצירות שלי.
כן מפתיע כמה הרבה יש לי לספר. רוצה לכתוב ובקרוב כנראה זה יקרה.
בינתיים פיסות מציצות מפה ומשם.
שבת שלום , חג שמח וחום של תנור נעים.
כל כך תודה, מירי. אכנס לזה בלילה שלי.שבת נפלאה.
מירי, הפוסטים האלה שלך, (צריך להפנות את כל מי שלא קרא אליהם. חברים כנסו להפניות שמירי עשתה לי!)הם מלאכת מחשבת של אומנות חושבת של אומנית חשובה.
הגבתי כמובן גם בגוף הפוסטים, אבל רק אומר לך, עד עכשיו רק הרגשתי שאת מדהימה, עכשיו זה וודאי.
כל כך חזק ומטלטל.
ועכשיו אצטרך לחזור אל הקוראניות שלך מחר. זה יותר מידי בשבילי ללילה אחד.
ולכתוב ספר זה הכרח. חייבת להתחיל לכתוב.
איריס יקרה
תודה על ההשקעה
את מאלה שיודעות לתת ואני מקבלת ממך בשמחה (לא מכל אחד)
נדמה לי שמתחיל להתגבש רעיון כתיבה ואיך , תהליך הבשלה שכזה. עד עכשין ועדיין אני מתלבטת אם הכתיבה עצמה טובה מספיק, לא רק הסיפור… זה יגיע. בכל אופן תודה וחגים שמחים לך למוש לאיתן לאסף לנעמי(?) ו ? ..חסר לי שם אחד,או מוטב סיפור אחד או יותר…
לא יודעת, מירי יקרה. אני חושבת שהכתיבה טובה מאד. היא חושבת. לא גולשת לדראמטיות או סנטימנטליות כפי שסיפור כזה לכאורה מבקש, ובגלל זה מדוייקת.ובעיקר, בזה אני ממש בטוחה, בגלל שהתפיסה החזותית שלך מעולה, (אני מניחה שאת גם ציירת), את מצליחה לצייר בכמה מילים סיטואציות מאד חזקות.
אז לשבת ולכתוב. בבקשה.בבקשה.כי סיפור ברור שיש.
והשם החסר לך זה אוריה. (כמו אוריה החיתי.)
נשיקות ושבוע נפלא נפלא.
תודה איריס המתוקה והכנה. העמסת על עצמך קצת עבודה איתי. תודה . שבוע נפלא!
עבודה? לא ולא יקירתי. הנאה והתרגשות והחכמה צרופה.
נכונים לכל מי שיכנס לקישורים שעשית לי.
זאת המהות הווירטואלית. נכנסים רק למי שרוצים. מגיבים רק למה שאוהבים. לא מגיבים אם לא רוצים…
נשיקות אישה יקרה.
🙂 איריס
מירי מרתק לקרוא איך בנויה אומנית, מאיזה מקורות שאבה ברצונה או שלא, ואיך הכל מגיע לידי מיצוי ובטוי, היצירות שהבאת יפיפיות, אהבתי את יצירות אומנות המברשת, במיוחד החתול {אני קוראת עכשיו ספר על אומנית מכחול, קליגרפית שלמדה בסין את המלאכה הזו מרתק,} תודה על הפוסט!
חני תודה גם לך. תוכלי לציין את שם הספר? גם אני למדתי קליגרפיה אצל 3 מורים. למדתי בעיקר …לאהוב
מירי, תודה על הקישור המאלף. הייתי מרותקת ונפעמת, ויפה איך שהפוסט שלך בנוי ומוביל מנקודת ההתחלה אל השיא הזה.
אהבתי גם את יצירות האמנות שציפרת. בעיקר את החתול:)
איריסית . קטונתי האישה המדהימה הזו ומעשיה בעולם , חלום. אבל תודה!
מירי יקרה
פוסט מרגש מאד !
גם תצלומי העבודות מרתקים והקישור לאיזבל איינדה – מצוין
תודה גדולה ושבת שלום
תודה שהתרגשת ריקי והקישור לאיזבל בלתי נשכח . מתנה שקיבלתי והעברתי. תעבירו הלאה. עכשיו אני הולכת זקופה כמו סופיייה 🙂
מירי בפראפרזה חסידית אפשר לומר בהמשך לדברייך שכל דבר שנעשה בכוונה גדולה ובכוונת הלב הוא אמנות. והעבודות נהדרות – אבל מירי תתחשבי קצת למי שהאותיות הקטנות מאמצות עיניו ומדמיעות – שבת שלום
רגע הגדלתי כמעט הכל , עכשיו אגדיל הכל לטובתך מושיקו. הגדרה יפה הוספת לי. כוונת הלב. זהו מי צריך יותר?
מירי אהבתי את מה שהבאת, את האמנות הקליגרפית. את החתול החמוד, הפוזל..
מכירה את הסריגה של המתכנסות בשתיקה כדי לתת…זו כת.
ושואלת מדוע יש צורך בהפרדת המושגים אמנות ואומנות שימושית?…
לדעתי אין הפרדה. האמנות היא שימושית- היא מעניקה ליוצר ולמשתמש כלים נפשיים, רוחניים, ופיזיים…אין הבדל…
ת מייייייי
LONG TIME
תודה. העניין הוא שגם אני בסורגות,מזל שאני מפטפטנית בלתי נלאית.
לגבי ההגדרה אולי מיושנת מעט אבל עוד חיה ובועטת
אמנות שימושית היא אמנות שמשתמשים בה בפועל, שותים אוכלים,מבשלים וכו' האומן עובד בשרות מישהו אחר מלכתחילה. כשהוא יוצר מתוכו הוא,את צודקת,מחפש גם תקשורת עם קהל אבל עם הסיפור האישי שלו. מה שכן מעניין לחקור עד כמה אומנים בכל זאת נותנים לעצמם ביטוי גם אם התוצר לשרותם של אחרים, רמזים בשטיחים,טקסטים כביכול לא מפוענחים בקברים מצריים קדומים, ועוד התמרדויות קטנות כאלה. למעשה אמנות שימושית היא מה שנקרא עיצוב היום ובעיצוב יש בהחלט שידור כפול של היוצר וקהל המטרה לפעמים בשני ערוצים. כן ההגדרה מתרחבת כשמדברים דוקא על אמנות כי איך אפשר ליצור אם אין נמען? תמיד יש נמען.
אני מתכוונת פה בעיקר לשימוש באמצעים מקובלים קראמיים לעשיית כלים ולהסטה של המטרה ללא שימושי אלא לביטוי העצמי שלי, כמו כלים עם שפה משוננת שלא יאפשרו לשים בתוכם פרחים "ויאלצו" רק להתבונן בהם. זה שאת אוהבת את זה זה מזל שלי 🙂
בתפיסה הקלאסית, ובוודאי באמנות המזרח עד היום, אין אמנות ללא אוּמנות.
כאשר אתה שולט לגמרי בחמרים ובכלים אתה באמת פנוי לאמר את האמירה שלך דרך אמנותך.
העבודות של באנג האי ג'ה ושל סו סאוק מדהימות בעיניי.
תודה אמיר שמחה על אישורך והגדרתך
אין אמנות ללא אומנות וזאת על מנת לבטא את עצמך הכי טוב שתוכל. קלאסי לא קלאסי. עובדה.
מירי, איזה קובץ נפלא משולב במשהו מתולדותיך. רק המשיכי.
תודה רות על העידוד שלך. הוא חשוב לי מאוד! שבוע טוב
מירוש, אהבתי את טיפות הרקע הנוספות שנתת כאן על עצמך, זה מעבה את ההנאה מהקריאה/צפייה בעבודותייך.
אני חושבת שכאן בבלוגייה אני מכירה אותך יותר מהכתיבה כהשלמה ליצירה שלך בחומר, וכן מהתגובות הרגישות ולעיתים מדהימות ביכולת הבחנתן.
כן רונית פיצחת את החידה אני צריכה לשלב. זו כנראה התוכנית. חשבתי לשמור בסוד אבל הפיתוי לשתף גדול. ועוד אחרי כאלה פירגונים . תודה יקירתי ההכי מצחיקה שיש.
אז תודה מירי היקרה על המתנה הזאת,עבודות נהדרות, יפהפיות.הולכת לבדוק גם את הקישור.
מבחינתי כל אומן העושה מלאכתו בשלמות וללא פשרות הוא אמן.
נ.ב את איזבל איינדה אצטרך לשמוע מחר. אני ליד מיטת חמותי בבי"ח והשתקתי את הרמקול.
מירי, אני גם אוהב את האמנות שלך וגם את הגישה הערכית והאופטימית, אי-הרכנת ראש בפני הנסיבות לצד נכונות לפעול למען עשיית טוב. התמונה של המכחול המוטח על המשטח יפה בעיניי במיוחד, כמו הנחה קולנית של כוס קפה על רצפה לפני תחילת עבודה: העבודה והיצירה ואת/ה חד הם
מירי, התחברתי אל דברי האומנות שהבאת והזדהיתי עם דבריה של איזבל איינדה.המשיכי להעשיר אותנו.
מירינקה, דברייך כה מעניינים, ואיך שאת מקשרת את זה לילדות, להורים, לאבא… אשמח לקרוא עוד על המשפחה. זה כה מרתק. תכתבי עוד על אבא שחלך, על הפמיניזים שהתפתח בך בגללו. מעניין, כתבתי רשימה לבימת קדם על כך שאני פמיניסטית בגלל אבא שלי. כל זה מרתק כל כך.
ותעבודות יפות, כמובן שאהבתי בעיקר את החתול. סוף סוף קניתי מדפסת שיש בה גם סורק, ואני מקןןה שאלמד לסרוק ואעלה תמונות של "הבנים."
מירי תודה. הייתי עסוקה עם התערוכות ולא ראיתי את הפירסום.