אמנות נטו מציירת ומאיירת כל הזמן
בחודשים האחרונים גיליתי עולם חדש, בעצם רק את קצה הקרחון: תחריט אמנותי.
תחריט יבש (Dry point ), אקווטינטה גסה, אקווטינטה עדינה, "שוגר-ליפט" (ציור בסוכר), תוספות צבע פנדה, צריבות בחומצה, הדפסה מעורבת ב-2 צבעים על אותה פלטה. הדפסה בכמה פלטות, הדפסה על סוגי נייר שונים עם שמות איטלקיים, צבעים עם שמות צרפתיים, סקיצות, חדר חומצות, שעווה רכה, שעווה חמה, הטבעות, מכחולים, אספלט, הצלחה, שיפור, כישלון, שוב, הצלחה, מסננת, המסה בחום, שטיפה במים רותחים… שקף, נחושת, שיוף, אבץ, בלט, חריטה, מכבש…הדפסות נסיון….ועוד הדפסות נסיון…
ואמנים נפלאים שיוצרים בצניעות ("שם חיבה: "השרוטים" כפי שאמני התחריט מכנים את עצמם). … ולא לשכוח לאכול משהו באמצע. כי שוכחים…
על קצה המזלג על יצירת התחריט: התחריט הוא טכניקה עתיקה להדפסה. בעבר שימש ליצירת איורים לספרים, כמו איורי התנך של דורר… וכמובן רמברנדט, וגויה.
יתרונו שעם פלטה אחת אפשר לשכפל עוד ועוד. מקורו בעצם בחריטת ואיור על כלי נשק ומגינים לחיילים… משהו שהיה יותר "אומנות" ולא אמנות.במשך השנים משמש גם אמנים מודרניים ועכשווים, גם בשילוב הדפס רשת או צביעה ידנית, ואף שילוב אלמנטים צילומיים עם אמולסיה צילומית. אך עבודה על תחריט מחייבת סדנא (חוץ מעבודת הכנה מסויימת). ארשה לעצמי לומר שהטכניקה לא מתאימה לחובבים, אלא יותר לאמנים בעלי קו אמנותי, שפה אישית ויכולת רישומית והתנסות קודמת במדיות אחרות.
התחריט מתבצע במספר שלבי עבודה ובכמה טכניקות. עיקרון השיטה הוא שהאמן חורט את יצירתו על גבי לוח מתכת, ממלא בצבע את החריצים והשקערוריות שבלוח, ומניח עליו את הנייר (נייר לח). הנייר נלחץ אל הלוח באמצעות גלגול תחת מכבש ובא על ידי כך במגע עם הצבע. בדרך זו ניתן ליצור תחריטים בצבע אחד או במספר צבעים. הצבעים צבעי דפוס מיוחדים.
החריטה: החריטה על גבי לוח המתכת, בדרך כלל נחושת, ברזל או פליז, נעשית בכמה שיטות. תחריט יבש (Dry point ): האמן חורט ישר על לוח המתכת בעזרת חרט פלדה וחורץ קווים ושקעים ללא צריבה. היום משתמשים גם בשקפים, אם כי האפשרויות שם קצת יותר מוגבלות. שיטה נוספת – תצריב קו בעזרת חומצה.
תצריב קו: התחריט נוצר על ידי עבודה בחרט על גבי לוח מתכת מצופה שכבת שעווה עמידה לחומצה או אספלט (חומר שחור נוזלי שנותנים לו להתייבש) . החריטה מסירה את שכבת השעווה/אספלט וחושפת את המקומות המבוקשים בלוח, שמטבילים אותו אחר כך באמבט עם חומצה ברזלנית. המקומות החשופים נצרבים ע"י החומצה וכך נוצרים חריצים, שבסופו של התהליך ימולאו בצבע.
אקווטינטה: טכניקה זו שבשמה ניתקלים לעיתים כשרואים תחריטים, מאפשרת יצירת שטחים בדרגות כהוּת שונות, מן הבהיר ביותר ועד לכהה עמוק. מעין פיקסליזציה. בשיטה זו מפזרים על כל שטח הלוח אבקת קולופוניום הנמצאת בתוך מתקן מסתובב מיוחד , (או בצורה גסה דרך מסננת) שבתהליך התכתה בחום כל גרגר שלה נעשה עמיד בפני חומצה. מכסים את פני הלוח באספלט נוזלי וצורבים אותו בהדרגה בחומצה במקומות הרצויים לפי דרגות זמן השרייה בהתאם לכהות שרוצים להשיג במקומות שונים בציור. . טכניקה זו משולבת בדרך כלל בחריטה באמצעות חרט, או טכניקות נוספותכך שנוצר שילוב של כתם וקו ומעשיר את התחריט.
חומצה חיה: צריבה באמצעות חומצה מרוכזת, המושמת במישרין על לוח המתכת במקומות הרצויים. יש עוד טכניקות רבות כמו סוכר, מלח, ומונוטייפ אבל אלה הבסיסיות.
מילוי הצבע עם סיום עבודת החריצה והצריבה של הלוח מורחים לאחר ניקוי פני השטח, את כולו בצבע הרצוי, ולאחר מכן עוברים את פניו בסמרטוטים וניירות עיתון ומשי , תחילה בגסות ואחר כך בעדינות כך שהצבע נותר רק במקומות שנחרטו או נצרבו ובמידה שהאמן בוחר. יש צבע שחור ויש גם צבעוני וניתן לשלב 2 או יותר צבעים.
ההדפסה מניחים את הנייר שהורטב תחילה באמבטיית מים המיועד להדפסה על פני הלוח שמושם על המכבש ומהדקים אותו באמצעות המכבש. המכבש הלוחץ על הנייר ומביאו במגע עם השטחים והחריצים שמולאו בצבע- מתחילים בהדפסות נסיון יש ניירות להדפס שהם יקרים. ניתן לקבל הדפס במספר צבעים שונים ע"י הכנת לוח לכל צבע בנפרד, והדפסת הלוחות בזה אחר זה על הנייר. היום משתמשים במקום או בנוסף לנחושת גם בשקפים עבים (ללא שלב החומצה או החימום) וכן ניתן להעזר בעיפרון חשמלי לחריטה.
כמו כן משתמשים בכפפות לאטקס ומסיכות להגנה על הנשימה והעיניים, במיוחד בשלבי האקווטינטה והחומצות וחלוקים להגנת הבגדים.
ניתן להמשיך לעבוד על הפלטות לאורך חודשים עד שמרוצים מהתוצאה הסופית, כל אחד והדקדקנות שלו…
והאפשרויות: אינסופיות…כאן נתתי את הבסיסיות. כל שיטה יש ללמוד במשך חודשים ארוכים (ןלעיתים אף שנים) כדי להגיע לתוצאות הרצויות.
איור, ציור, רישום, צילום…. כל אחד ומה שמתאים לו באותו זמן ולפי סגנונו האישי…
להרגיש קצת דורר, רמברנדט (רק בלי האסיסטנטים) כיון שהטכניקות ברובן עתיקות אורגינליות…..
ומה שחשוב: הרבה סבלנות ואורך רוח…התהליכים ארוכים בדרך כלל…
ל"שרוטים" בלבד!
עוד כאן בבלוג תהליכי עבודה שלי:
אתר אמני סדנת ההדפס בבית האמנים, רח' אלחריזי , ת"א
אמני הסדנא מקיימים מיד פעם תערוכות קבוצתיות. על כך פרסומים בנפרד.
.jpg)
תמונות: פלטות נחושת בשלבי עיבוד שונים, אחרי אספלט, אקווטינטה ותוך כדי הכנסה לחומצה, סקיצה על הדפסת נסיון, ומשטח העבודה בצבע לפני הדפסה.
והביטויים באנגלית:
Press, Dry point, etching , aquatint
בגלגול הבא. שמחה בהנאתך
!
למה בגלגול הבא?… תמיד אפשר לא..?
מרגש אותי, אילנה, שהאמנות העתיקה הזו עדיין בשימוש בעידן המחשב.
בצד הטכני אינני מבינה, אבל אוהבת מאד מאד איורי תחריט בספרים עתיקים, ותמיד משוטטת באנטיקוואריאטים לחפש ספרים כאלה.
אולי אמנים מודרנים יכולים לתת לאמנות התחריט חיים חדשים.
מה זאת אומרת בעידן המחשב… אני עובדת במחשב וגם עובדת על נייר. עדיין מציירים בחומרים קלאסיים רק משתמשים בזה לאמנות עכשווית. גם אמנות התחריט וההדפסים מבוצעות היום ע"י אמנים עכשווים. יש מספר סדנאות בארץ כמו הסדנא בכברי, סדנאות ההדפס בירושלים, שנקר, בצלאל. הטכניקה די דומה לצורה בה התבצעה לפני 400 שנה, עם תוספות קלות, וכל אמן מבטא את עצמו בשפתו היחודית העכשווית לגמרי.
באמת לשרוטים…
סבלנות של פיל צריך.
התוצאות הסופיות שפגשתי הן מרגשות.
הביאי גם תמונות ותערוכות – בהצלחה.
תודה מיכל..
היי אילנה. תודה על המאמר החשוב הזה. אהבתי את הגדרתך: "לשרוטים בלבד". בשבילי שעורי ההדפס היו עינוי במרתפים סיניים. הלוחות הקרים תמיד עמדו כחומה ביני לבין התוצאה המזעזעת. השריטות שלי כנראה נמצאות במקום אחר. אבל אני מניחה שאפשר להגיע גם באמצעים הללו לגבהי האמנות, כמו דירר שהזכרת.
ושוב תודה
תודה איריס..
נהדר אילנה. אמצעי ביטוי חסר גבולות כמעט.
תודה מיכל ולוסי. ולא זנחתי גם את שאר האפשרויות.
אה, מזכיר לי נשכחות אצל צביקה טולקובסקי בבצלאל…
שיעור מצויין, אילנה!
תודה, יוסי, אני לא מורה, לגמרי תלמידה ועדיין מתחילה… אבל כייף..
חחח…
לעשות את זה – לא אוכל.
אבל להתרשם מהיופי – ועוד איך.
אל תסתפקי רק בקצה הקרחון, אילנה. תביאי לנו עוד מלב הקרחון.
🙂
אביא גם אביא…