אמנית, מאיירת, עוסקת קבוע גם בהדפס רשת ותחריט.
מאיירת לספרי ילדים, כריכות ספרים למבוגרים, כרטיסי ברכה וכדומה.
תושבת רחובות. נשואה ואמא לשתי בנות.
השכלה אמנותית: 'המדרשה לאמנות' רמת-השרון.
חברה באגודת המאיירים הישראלית.
מציגה בתערוכות ופרוייקטים מיוחדים, בארץ ובחו"ל.
בסוף 2013 כתבתי ואיירתי ספר ילדים דיגיטאלי משלי, "העדר"
שנמצא גם בתרגומו לאנגלית ברחבי האינטרנט באמזון, ibook של אפל ועוד...
הספר בגירסא העברית שלו נמצא להורדה בחינם למכשירי טאבלט.
כאן:
http://store.heliconbooks.com/?id=bookdetails&fname=flock_heb.epub
אפשר לפנות אלי בקשר לכריכות ספרים וכמובן לצורך איור ספרי ילדים.
אוהבת במיוחד את הצילום הראשון.
אני הייתי נותנת שם אחר למקבץ התמונות שכן אני מאמינה שהן כמו כל ויד"ואל מייצגות משהו אחר. הטענה שחומר הוא רק חומר כמו שנטען בתקופות מסויימות בתולדות האמנות לא משכנעת אותי.השם מנסה לומר זה רק ידיים וחומרים ובפועל יש פה יותר. משהו יבשושי בשם . לא בתמונות. מרשה לעצמי אילנה מקווה שזה בסדר.
כן, אני מפחדת להתעניין בעוד משהו ….
גם ככה יש לי בערך 1000 תחומים,
תמיד הייתי רגועה לפחות מזה שאמנות פלסטית לגמרי לא. לגמרי לגמרי לא.
ולאחרונה אפילו על זה קצת בא לי.
אז עשיתי כמה עטיפות משלי ליומנים ויצא יפה בעיניי אבל גרוע, ואני מהזה שמחה וגאה בזה ….
רק ראיתי שעוד אנשי מילה כמו לי למשל גם התחיל לדגדג להם באצבעות,
בסוף תהפכו את כל המשוררים לאמני קרמיקה ומושכי מכחול,
ואנא אנו נבוא עם הדפים הריקים שלנו ?
🙂
רגע אם יש געגועים יש חומר .
הנה אני בתוך משוררים ופתאום מעיין של מילים שחיכה שם בפינה שוטף לו ואפילו מנסה להיות שיר.
המקור הרי אותו מקור לא .
במחשבה שנייה גם את וגם לי למדתן לפסל במילים. הגעגועים רק יישפרו את ביצועיכן. את לפחות כבת שיח קבועה בינתיים שלי יכולה לקחת את הטכסטים ולעבוד עליהם עד שיהיו צלולים כמי בריכה ריקה.
לא צריך להחפז לעבור למשהו אחר. משזכית ויש לך יכולת שכזו. חובה מוסרית הייתי אומרת לירושה גנטית שיצאה כבר אל הפועל וזקוקה להשקעה מתמדת.אני מאמינה שדברים טובים יתייצבו על במות גבוהות.ולאמשנה באיזה מדיום.
אמנות נטו מציירת ומאיירת כל הזמן
מרחיב דעתו של אדם על משקל "אישה נאה…זה אצל יורם לילך היקר בסדנא?
רק התמונה האחרונה. כל השאר אצלי על שולחן העבודה בבית…
אהבתי את מראה הציפורנים המטופחות המבצבץ בתוך בליל הצבע.
תודה לאה, אבל אני לא עושה טיפוח ציפורניים… רק מינימום אסטתי . הצבעים נכנסים מתחת לציפורניים.
אוהבת במיוחד את הצילום הראשון.
אני הייתי נותנת שם אחר למקבץ התמונות שכן אני מאמינה שהן כמו כל ויד"ואל מייצגות משהו אחר. הטענה שחומר הוא רק חומר כמו שנטען בתקופות מסויימות בתולדות האמנות לא משכנעת אותי.השם מנסה לומר זה רק ידיים וחומרים ובפועל יש פה יותר. משהו יבשושי בשם . לא בתמונות. מרשה לעצמי אילנה מקווה שזה בסדר.
בקריאה חוזרת מצאתי את השם בשורה שמתחתיו…
אפשר לקרוא לזה גם "חושניות"..
גם לא
את טובה בשמות לאמנים אחרים…אלופה.
השורה מתחת נכתבה מהבטן ולכן טובה
ריח הצבע, מגע הנייר, ליטוף המכחול
take my word for it
מירוש, אבל תרגיעו אתם האמנים
עם החומרים,
שלא יתחילו כאן אנשי המילה ואני ביניהם,
לחמוס חומרים זכים ותמימים ולנסות ללוש להם את הצורה.
מה שהדף והעט סובלים, החימר והמכחולים ממש לא לדעתי,
ויפה שנייה אחת של אזהרה מצידכן, קודם.
לא הבנתי
את מפחדת ממשהו או שאנחנו ממש מסוכנים .גם את עם ההומור שלך הורגת אותי באמצע הלילה.לפחות לצחוק כי ככה לעולם לא אצליח לכתוב
ואילנה
היא טובה
כן, אני מפחדת להתעניין בעוד משהו ….
גם ככה יש לי בערך 1000 תחומים,
תמיד הייתי רגועה לפחות מזה שאמנות פלסטית לגמרי לא. לגמרי לגמרי לא.
ולאחרונה אפילו על זה קצת בא לי.
אז עשיתי כמה עטיפות משלי ליומנים ויצא יפה בעיניי אבל גרוע, ואני מהזה שמחה וגאה בזה ….
רק ראיתי שעוד אנשי מילה כמו לי למשל גם התחיל לדגדג להם באצבעות,
בסוף תהפכו את כל המשוררים לאמני קרמיקה ומושכי מכחול,
ואנא אנו נבוא עם הדפים הריקים שלנו ?
🙂
רגע אם יש געגועים יש חומר .
הנה אני בתוך משוררים ופתאום מעיין של מילים שחיכה שם בפינה שוטף לו ואפילו מנסה להיות שיר.
המקור הרי אותו מקור לא .
במחשבה שנייה גם את וגם לי למדתן לפסל במילים. הגעגועים רק יישפרו את ביצועיכן. את לפחות כבת שיח קבועה בינתיים שלי יכולה לקחת את הטכסטים ולעבוד עליהם עד שיהיו צלולים כמי בריכה ריקה.
לא צריך להחפז לעבור למשהו אחר. משזכית ויש לך יכולת שכזו. חובה מוסרית הייתי אומרת לירושה גנטית שיצאה כבר אל הפועל וזקוקה להשקעה מתמדת.אני מאמינה שדברים טובים יתייצבו על במות גבוהות.ולאמשנה באיזה מדיום.
אפשר להריח ולהסניף את החומרים ולחוש
את המרקמים רק מהתמונות כאן.
עושה חשק ליצור בחומר.