שלמה אביו
יליד איזמיר, תורכיה (6.2.39), עליתי כילד עם הורי (1949) גרתי בנס ציונה ולמדתי תיכון בראשון לציון. באוניברסיטה העברית בירושלים עשיתי (כשהייתי צעיר ובלתי אחראי למעשי...) ב.א. בערבית ובהיסטוריה של ארצות האסלאם, ולאחר מכן עבדתי שנים אחדות כמורה תיכון (שאני מעדיף להתכחש ולשכוח אותן!). למילוי טפסים מגדיר את עצמי כמשורר עברי-ישראלי וכמתרגם שירה מספָרדית, קָטָלָנית ותורכית (פרוזה כתבתי ותרגמתי מעט). אבל, עם יד ללב, מעדיף את ההגדרה: "אני האיש שמָרִיבֶּל אֶסְפִּינוֹזָה אָגִילָר אהבה לרגע קט", ומן הכַּן הזה איש לא יוריד אותי... לפני צאתי לגמלאות עבדתי שנים אחדות באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן: בראשונה כעורך לשוני ב"מכון לחקר הציונות" ובשנייה ב"מרכז שלמה מוסאייף לחקר הקבלה", אליו חזרתי אשתקד (2009) לצורך פענוח ותרגום כתבי יד נדירים של בני כַּת הדוֹנְמֶה (= השבתאים שהתאסלמו), הכתובים לדינו ותורכית-עות'מאנית. פרסים בתקופה האחרונה: פרס ראש הממשלה ל 2008, ופרס מדור הספרות בקרן חבצלת (של השומר הצעיר) ל 2009. מ 1979 – חבר קיבוץ געש. גרוש, השבח לאל, אבא לליאור וסבא לשלושת ילדיה. שתי התנסויות הטביעו חותמן עלי כאדם וכמשורר: נוף המטע בעשרים שנות עבודתי בגידולי האבוקדו והאפרסמון, ונוף המדבר בעשרים השנים האחרונות של שירות המילואים כ"תצפיתן ארוך טווח" לאורך הירדן ובדרום. ולסיכום: השירה, הספרות, והאמנות (ציור ומוזיקה בעיקר) אינן חייבות לי דבר וחצי דבר, אני חייב להן את טעם חיי ותכליתם. ספרים שלי שפרסמתי: 2010 – מֵעֵין הבטחה, שירים, קשב לשירה 2009 – Cambio de piel en Estambul, הוצאת Diputacíón de Granada, גרנדה, ספרד 2007 – Vigia de largas distancias, הוצאת Juan de Mairena y de libros לוּסֶנָה-קורדובה, ספרד 2007 – ניווט בגבעות גורל, שירים, קשב לשירה 2006 – רוקי מרציאנו, גיבור נעורי, שירים, קשב לשירה 2000 – Monte de beatitudes, הוצאת Aleph, קָרָקָס, ונצואלה 2000 – El fin de los naranjales, הוצאת El pez soluble, קָרָקָס, ונצואלה 1994 – Caballos en Jerusalén, פלפוט, הרצליה 1994- זְקִיפֵי אַהֲבָה וּנְטִיפִים, סיפורים, ספרית פועלים 1987 – תעוקת השכבות, שירים, ספרית פועלים 1984 – צל מוּכָל, שירים, הקיבוץ המאוחד 1980 – אנקת מדרגות, רומן, הקיבוץ המאוחד 1979 – שורשי הים, שירים, הקיבוץ המאוחד 1976 – במראות הצובאות, שירים, הקיבוץ המאוחד 1973 – עשב על הסף, שירים, מ. ניומן # ספרי אחרים שתרגמתי: 2010 - לוּאִיס סֶרְנוּדָה, (מספרדית), תשוקה ומצוקה, שירים, קשב לשירה 2008 – ז'וֹאָן מַרְגָּרִיט (מקָטָלָנית), מבט במראָה הפנימית, שירים, קשב לשירה 2006 – לוּאִיס גַּרְסִיָּה מוֹנְטֶרוֹ (מספרדית), שיעורים באינטימיות, שירים, קשב לשירה 2004 – ז'וֹאָן מַרְגָּרִיט (מקטלנית), מעולם לא ראיתי עצמי יווני, שירים, קשב לשירה 2001 – "Ausiás March - 10 poemes 10 llengues" Ediciones 3i4, Valencia, España אָאוּזִיאַס מָארְצ' (בתרגומי מקטָלנית לעברית), ספר מחווה לקלסיקון הרנסנסי. 1997 – אוֹרְחָן פָּאמוּק (מתורכית), הספר השחור, רומן, כתר 1997 – לָארִי קִינְג (מאנגלית), לדבר צריך לדעת, ספר-יַעַץ, אחיאסף 1996 – לוּאִיס סֶפּוּלְבֶדָה (מספרדית), הזקֵן שקרא סיפורי אהבה, רומן, כתר לקראת פרסום: 2011 - מעבורת בְּיַם השַׁיִשׁ (בתרגומי מתורכית), אנתולוגיה מהשירה התורכית החדשה, קשב לשירה 2011 – ז'ואן מרגריט (מקָטלנית), "זה לא היה רחוק, זה לא היה קשה" שירים, קשב לשירה #

שני שירים ליום הנחמות (ט באב השבתאי)

‏יום שלישי 19 יולי 2011

שלמה אֲבַיּוּ: נספח לערב "יום הנחמות",

עין הוד, ד אב תשע"א, 4 אוגוסט 2011

אמנם נולדתי בקרבת ביתו של שבתי צבי, בג'ודרייה, הרובע היהודי העתיק של איזמיר, לא רחוק מבניין החאמחאנה ("הרבנות הראשית") ו"בית הכנסת הפורטוגזי" – אבל על ביתו של שבתי צבי איש לא סיפר לי דבר. אי שם בשנות השבעים, בירושלים, למקרא ספרו הצרפתי של אברהם גלנטה על יהודי אזמיר ואנטוליה, הסתבר לי שהמבנה נגע ברחבה הקטנה שלפני חנות המכולת, רחבה בה נהגנו לצחצח נעלינו לכבוד שבת.
.

השתקת זכרו של שבתי צבי לא צריכה להפתיע. מדובר בביתו של "הכופר והמחורם" שזיעזע את כל העולם היהודי במאה ה 17, ולפי הצוו של הרב הגדול חיים פאלאצ'י (אמצע המאה 19) נאסר לדבר עליו מטוב ועד רע. אם הזכירוהו באקראי ירקו השומעים טפו-טפו על האדמה, כדי לנער חוצנם מ"עוכר ישראל", שהנחיל בהתאסלמו, חרפה ובושה לכל העם היהודי.

שירי "שינה שחרחורת" (נכתב 1974, פורסם 1976) העוסק בקירבת השינה למוות, והמבטא תחושה שהחיים רימו את כותב השיר והנחילוהו אכזבות חדשות לבקרים – נחתם בקָשָׁה שבַּבגידות – בהמרת הדת של שבתי צבי, איש שהבטיח את ביאת המשיח וסיים את הקריירה התזזית שלו בקבלת תואר "שוער" – "קאפוג'י" בתורכית – תואר כבוד די-סתמי, מדרג נמוך, בחצר השולטן העות'מאני.

שינה שחרחורת

שֵׁנָה שְׁחַרְחֹרֶת

אָחוֹת קְטַנָּה

בְּכַרְמֵי מָוֶת לָבָן וְגָבֹהַּ

תִּתְעֶה

שֵׁנָה כְּבָר אֵם שֶׁל צְעִיפִים

רְדִידֵי רַחֲמִים רַכִּים

בְּאֵרֵי נְפִילָה אֲרֻכָּה

מְחַכִּים

רֵיקִים אֲבָל יֵשׁ בָּם

שִׁכְחָה נוֹדֶרֶת לִזְכֹּר

זְכִירָה שׁוֹאֶלֶת לִשְׁכֹּחַ

מֵעֵבֶר לְוִילוֹנֵי מַיִם

יְרַמּוּהוּ רָדוּם

אוֹ עֵר

לַמְרוֹת מַאֲמַצָּיו מָרִים

רְאוּ אֵיךְ אַף-הַפַּעַם

מוּמָר מָשִׁיחַ בְּשׁוֹעֵר

השיר השני שלי, הקשור אף הוא בשבתי צבי, נכתב בתל אביב, לאחר היכרות רבת שנים עם מורשת הרומנסות ויחס הרבה יותר מבין לגבי "השכן המפורסם שלי" שנולד כמטחווי השלכת אבן מביתי, ומבית הכנסת הפורטוגזי (שבו, שבתי צבי "נשא לאישה" את ספר התורה – שערורייה שבעטייה גורש מהקהילה…) שהתפללנו בו בשבתות ובחגים. איש שניער את העולם היהודי מן היהדות הימי ביניימית ופתח את השער למהפכות הרוחניות והתרבותיות של עידן הנאורות והמודרנה.
.

בניגוד לשיר הראשון שאווירתו רצינית והוא נכלל באחד מספרי שירתי – "תיקון מליסלדה" (נכתב ב 1990 במלחמת המפרץ, לאחר שיחת לילה ארוכה עם יונתן בן נחום, מחבר הרומן הידוע "וידוי", על האנוסים בספרד…) הוא בחזקת פזמון ליצני-ממזרי כלשהו (כאן המקום לציין שעצם שמה הלטיני של גיבורתנו אינו מקרי: "מֶלִי" מתוק ו"סֶלְדָה" תא – כלומר, אבר המין הנשי, בכבודו ובעצמו!).

השיר "מתכתב" עם הרומנסה הידועה "מליסלדה בת הקיסר", ששבתי צבי זימר אותה בלהט רב. אולי זאת הסיבה ששיר זה "לא זכה" עד היום, להיכלל בספר שירה שלי, ונשאר בגדר קונדסות או "שיר חיצוני" בשירתי, משהו בדומה למעמדו של שבתי צבי ביהדות הקאנונית עד ימינו אלה.

תיקון מליסלדה

*ל"ו שורות ליונתן בן נחום

בֵּין רַגְלִַיִךְ לִפֹּל, לִכְרֹעַ,

מֵלִיסֶלְדָה, בַּת הַקֵּיסָר,

אֵין כְּצַעַר פִּי תְּהוֹם –

מִמֵּךְ זוֹ גָּלוּת מֶרְחָק.

הִי, לְכָה דּוֹדִי יָרֵחַ,

הִי, לִקְרַאת כַּלָּה מוֹלָד.

בַּחֲצִי לַיְלָה אֶתְיַפֵּחַ

שֶׁיְּהֵא הַזְּבוּל נוֹסָד.

הֵי לָךְ אֵבֶר כּוֹסֵף

לְקַן כַּפֵּךְ יוֹקֶדֶת,

עוֹף בְּמוֹ-אֵשׁ לְקַנֵּן.

חֶדֶר בְּחֶדֶר נָבוֹא יַחַד,

קוֹל הַתּוֹר הוֹמֶה-הוֹגֶה,

עֹמֶק חֹשֶׁךְ לְקוֹנֵן עַד

דְּבִיר קֹדֶשׁ קָדָשִׁים:

בִּשְׁפוֹפֶרֶת בּוֹא מִכְחוֹל

דַּק נִכְתֹּשׁ פֹּה כַּתִּישִׁין.

מֵלִיסֶלְדָה, בַּת קֵיסָר,

זֶה מִכְּבָר הֵסִיר חַסְדוֹ –

עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי אֲיֻמָּה,

בַּקְּשִׁי אָבִיךְ עַל נֶפֶשׁ דּוֹד.

אָתָה לַיִל, לֵב חֲצוֹת,

לִקְרוֹא דְּרוֹר וּגְאֻלָּה –

בְּאַרְצֵנוּ עֵת קוֹל תּוֹר,

הוֹלֵךְ קוֹל דּוֹדִי וּבָא.

חוּט הַחֶסֶד עֵת לִמְשֹׁךְ,

חוּט יָרֹק בְּרַחֲמִים.

כְּעוֹף חוֹל הַנְּעוּרִים

חֳדָשִׁים נְחַדֵּשׁ בְּשׁוּבְךָ.

צִפּוֹר חוֹל בְּלֶהָבוֹת,

רָצוּף תּוֹכֵךְ אַהֲבָה.

מִבְּרֵאשִׁית וְעַד כְּלוֹת

מַשַּׁק כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה –

חֵשֶׁק חֲצוֹת לִקְרַאת שַׁחַר

קָם-נֵעוֹר אוֹרֵךְ גְּבוּרָה:

בּוֹאִי כַּלָּה, בּוֹאִי כַּלָּה.

3 תגובות

רות בלומרט
7 באוגוסט 2011 ב 12:31

שלומות לשלמה
תודה על איזכורו של שבתאי צבי בחודש זה.
ב"יד בן צבי" בירושלים בספריה בה חקרתי מעט כתבים מן התקופה היה כנויו של ש"צ נחש. בגימטריה = משיח… והוא משך גם תלמידי חכמים ומשוררים בני התקופה שמאסו במצבו השפל של העם וייחלו לגואל.
אין הולם תקופה כשלנו מהיזכרות בכמיהה ובנהייה ובגודל המפלה.

הגב
רות בלומרט
7 באוגוסט 2011 ב 12:31

שלומות לשלמה
תודה על איזכורו של שבתאי צבי בחודש זה.
ב"יד בן צבי" בירושלים בספריה בה חקרתי מעט כתבים מן התקופה היה כנויו של ש"צ נחש. בגימטריה = משיח… והוא משך גם תלמידי חכמים ומשוררים בני התקופה שמאסו במצבו השפל של העם וייחלו לגואל.
אין הולם תקופה כשלנו מהיזכרות בכמיהה ובנהייה ובגודל המפלה.

הגב
- שלמה אביו
  11 באוגוסט 2011 ב 15:50
  
  שלום רות,
  .
  רב תודות על תגובתך. אגב תכנית טלביזיונית על המיתולוגיה הויקינגית האלילית היה שם דגש גדול על מאבקו של האל תור באויבו הנחש הגדול אשר בתהומות הים – מאבק המופיע בהרבה מאוד מיתולוגיות, ומעניין מאוד איך צץ דבר אלילי אשר כזה, במאה ה 17 אצל שבתאי צבי ומאבקו הגדול בתנין-הנחש הגדול, אשר בים. כנראה שבמעמקי מעמקינו כולנו עובדי אלילים בתחפושת שטחית זו או אחרת.
  בידידות – שלמה אביו
  
  הגב