שלמה אֲבַיּוּ: שיר ושיח משורר ומתרגם

                       לואיס סרנודה                    בן דורו של לורקה

  ריצ'ארד וִילבּוּר Richard Wilbur . מגדולי המשוררים ומתרגמי הספרות האמריקנים בימינו. נולד ב 1921 בניו יורק ולאחר שרותו הצבאי במלחמת העולם השנייה למד באוניברסיטת הרווארד. בשלושים השנים הבאות כיהן כמרצה באוניברסיטאות שונות. את ספר שיריו הראשון פרסם ב 1947, באו אחריו עוד כתריסר ספרי שירה ושני קובצי פרוזה. זכה בפרסים רבים, כולל תואר U.S Poet Laureate, נאמן למסורת השירה של  ...

  עשרים ושבע שנים ישב מנדֶלָה בכלא, על לא עוול בכפו, לפני שהשתחרר ונבחר לנשיא וכו'. אולי זה מיועד לנחם אותך, אלא שגָס לִבך ואינו נוהה אחר מעשיות נחמה ולֶקח. ואף על פי כן, תודֶה, מוטיב עשרים ושבע השנים מסעיר ואינו מותיר מרגוע. מדובר דווקא בגיל העמידה, שבו האדם בונה את עיקרו של מפעל חייו.   דומֶה, קוללו הנפשות להתחבט ...

       לא מזמן "החלפתי קידומת" משש לשבע. אמנם נאמר ש"ממַשבר למַשבר כוחנו גובר", אבל אני מעדיף מילה פחות דרמתית: "רֵי-אוריֶינְטַציה" – אכן, גיל השבעים מתאים לאי-אלו עדכונים בסולם העדיפויות, אולי לשינויים כלשהם בכתיבה, שלא קל לעשותם. אי לכך, המלצתי בשער האחורי של מעין הבטחה לראות בספר "עוד סיכום ביניים על חסדם של החיים נעדרי השגב".   "בשולי החיים ...

      עֲצֵי הָאֲבוֹקָדוֹ מִזַּן "ווּרְץ" הֶם נְמוּכֵי קוֹמָה, סְבוּכִים וְמְעֻקָּמִים, לֹא יְדִידוּתִיִּים לַחַקְלַאי, בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה. פּוֹרִיּוּתָם לֹא מִי יוֹדֵעַ מָה, וְהַקָּטִיף מְאֻחָר וּמְאַכְזֵב. הַחֶלְקָה נִדַּחַת, מֻזְנַחַת לְמַדַּי, קְרוֹבָה לְפַסֵּי הָרַכֶּבֶת. בַּחֲסוּת עַלְוָתָהּ נָמִים צְפָעִים בַּחֹם הַיּוֹקֵד שֶׁל הַקַּיִץ. עָלֶיךָ לִפְקֹחַ עֵינַיִם וְאָזְנַיִם לְכָל רַחַשׁ בָּעֵשֶׂב הַיָּבֵשׁ, הֶם מְסֻגָּלִים לְזַנֵּק מִתּוֹךְ הָעִשְׂבִּיָּה הַפְּרוּעָה, לְהִתְרוֹמֵם וּלְהַכִּישְׁךָ בְּגֹבַהּ הַמִּפְסָעָה, מְזַעֲזֵעַ לַחֲשֹׁב ...

  מַעֲרֶכֶת בְּחִירוֹת בְּסוֹף הַיְסוֹדִי אוֹ בְּרֵאשִׁית הַתִּיכוֹן. רְאִיתִים נִכְנָסִים מִשַּׁעַר הַגִּינָה לַבְּלוֹקוֹן: שְׁנַיִּם בָּחוּרִים שְׂעִירֵי רַגְלַיִם, שֶׁנִּבְצַר מִמִּכְנָסֵיהֶם הַקְּצָרִים לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתָם שֶׁהֵצִיצָה מִיָּמִין וְהִשְׁתַּרְבְּבָה מִשְּׂמֹאל. מִהֵר אַבָּא וְנִצַּב עֲלֵיהֶם לְשַׁרְתָּם: רוֹצִים מַיִם קָרִים? רוֹצִים תַּפּוּזֵי-לֶחֶם? כָּךְ קָרָאנוּ לְעָבֵי-הַקְּלִפָּה, טְעִימִים וּמַשְׂבִּיעִים. אוּלַי בָּאוּ מִמַּפָּ"ם, מֵאַחְדוּת הָעֲבוֹדָה, מִקּבּוּץ נֵצֵר-סִירֵנִי אוֹ מֵחוּלְדָה הָרְחוֹקָה. לֹא קִבַּלְתִּים בְּעַיִן יָפָה. לְבַסּוֹף נִבְצַר מִמֶּנִּי לִשְׁתֹק: ...

  כְּשֶׁאִמִּי הִסְגִּירָה אוֹתִי לַמַּאֶיסְטְרִיקָה, מֵעֵין מְעוֹן פָּעוֹטוֹת שֶׁל מָאדָאם רֵיינָה, שֶׁנַּפְשָׁהּ עָלֶיהָ מָרָה. כְּבָר סִמָּן לַבָּאוֹת! כְּשֶׁאִמִּי שָׁבָה לְהַסְגִּירֵנִי לְמוּסְיוּ בִּיטוֹן, מְנַהֵל תַּלְמוּד תּוֹרָה: יְתוֹמִים יַלְדֵי עֹנִי, פְּקָעַת צִפְעוֹנִים, קָרַחַת-כִּנִּים. שִׁמָּמוֹן. בְּבֵית-חִנּוּךְ-זֶרֶם-הָעוֹבְדִים בְּנֵס צִיּוֹנָה. גִּימְנַסְיָה-רֵיאָלִית-רִאשׁוֹן-לְצִיּוֹן-מָרְשׁ, בְּנֵי פַּרְדְּסָנִים מְנֻפָּחִים, לְשׁוֹן הַמְעָטָה. בְּבוֹא שְׁעָתִי לְהִתְיַצֵּב כְּטִירוֹן בְּסָרָפֵנְד, בְּסִיס הַדְרָכָה אַרְבַּע. לִמּוּדֵי מִזְרְחָנוּת בִּירוּשָֹלַיִם, וּפְּרוֹפֶסּוֹרִים יֵקִים שֶׁסָּלְדוּ מִן הַלֶּבַנְט, וּמִלּוּאִים בִּיחִידַת חָקָ"שׁ, ...

    פִּיר שוּלְטָן עַבְּדָל Pır Sultan Abdal   כמצופה מסוגת הגָזֶל (שמוצאה מאזור אפגניסטן ופרס) – הבית האחרון הוא פנייה אישית של המשורר לקהל שומעיו, ופה ושם – פרט על שמו או על חייו. לא פעם סיומים אלה הם הדבר היחיד שאנו יודעים על המחבר. השיר נלקח מתוך כתב יד הרווארד, אחד מחמשת כתבי היד ששרדו משירת השבתאים המוסלמים.הימצאותו של ...

  פִּיר סוּלְטָן עַבְּדָל (מאה XVII ? ) היה משורר תורכי, צוּפִי נודע, ואחד מראשי מסדר ה Alevi, כלומר, חסידי עָלִי [אִבְּן אַבִּי טָאלֵב, חתנו של הנביא, הקדוש בעיני השיעים יותר ממוחמד עצמו]. הכיתות הנוטות לאסלאם השיעי [וגם חשודות באהדה לאיראן, השכנה…] היו לצנינים בעיני השושלת העות'מאנית ובעיני מרבית העם התורכי, הנאמן לאסלאם הסוני). פיר סולטן עבדל וחסידיו, שהתגוררו אז בצפון ...

    לְנִילִי מֵהַפֵיסְבּוּק, שָׁלוֹםרַב! פָּאקוֹ דֶּה לוּצִ'יָה וּמְלַוָּיו מֵעוֹלָם לֹא אִכְזְבוּ בִּנְגִינָתָם. תָּמִיד לָפְתוּ אוֹתִי בַּמֵּעַיִם, קִרְעֵי גַּעְגּוּעִים הוֹפִיעוּ בִּי, כְּאוּבִים. אֵינִי עֲתִיר אַהֲבוֹת: אַף תַּרְנְגוֹל עִוֵּר מוֹצֵא גַּרְגֵּר, נָהַגְתִּי לַחֲמֹק בְּחֵן. יָדַעְתִּי . שֶׁלֹּא מַמָּשׁ הִתְכַּוְּנוּ לִשְׁמֹעַ. אַבָּא, הֲרֵי אַתָּה גֶּבֶר מְבֻקָּשׁ, נִסְּתָה לָאַחֲרוֹנָה בִּתִּי לְנַחֵם. אָכֵן, אֵין כָּמוֹהָּ בַּת נֶאֱמָנָה. אֶלָּא שֶׁבִּקּוּשׁ זֶה גּוֹרֵר לַתְּהוֹם אֶת הָאִי ...