אז ככה אני, קצת מיושנת. חיה קצת מאחור. במקום לקרוא ספרים חדשים
המדיפים עדיין ריח דפוס, חזרתי לקרוא ספר המדיף ריח חזק של ותק
ספריות שיצא לאור לפני עשרים שנה – "פוסטם מורטם" של יורם קניוק.
אין מה להגיד, הספר שהתפרסם ב – 1992 הקדים את זמנו והיה סוג
של ספר ריאליטי, או אם נדייק בהגדרות הספרותיות, ספר מאוד
אוטוביוגרפי וחושפני על השבעה של אמו, על חייו ועל ילדותו.
בפוסט הבא "קריאה חוזרת", אצרף את רשימתי שהתפרסמה לפני כחודשיים
ב"עיתון 77", וממליצה לכל אלו בינינו שמסתובבים בעבודות של
מבוגרים ולובשים את ארשת כובד הראש של המבוגרים ויש להם בארנק
יותר מדי כרטיסים מיותרים, אבל בפנים מרגישים ילדים – לקרוא את
הספר של קניוק, הילד הנצחי של הספרות העברית שהשנה יחגוג שמונים
ושלוש.
נשמע שזהו ספר על עולם רגשי עמוס ומלא,
האופן בו את מתארת מספר פרשנויות לכאן ולכאן
את פנימיותו של קניוק מרתקת עוד יותר.
את פותחת ומרחיבה את החשיבה אודותיו!!
אני אשמח לקרוא את הספר לאחר שקראתי את
שכתבת!!!
מצפה לעוד ….
תודה!
הספר אכן מומלץ בחום, והעולם הרגשי של קניוק מסעיר.