עוברת אורח כותבת ועורכת

מה היא חושבת שהיא אלו שלומדות באוניברסיטה ויש להן כסף חושבות שהן המציאו את הגלגל ואני יכולה להתערב על זה שהיא בחיים לא עשתה טובה לאפחד אפילו לא למשפחה שלה ככה הן קרירות כאלו בטח גם במיטה עושה טובה שהיא זזה בקושי פותחת את הרגליים ואת הפה מסתכלת לתקרה ומתפללת שזה ייגמר גם השם שלה מגעיל טבעון איזה מין שם ...

בתור מתנת פרידה קיבלתי את הרגל שלו. שיהיה לך מה לחבק בלילה, הוא הציע בהתחשבות. ואני מיד הסכמתי כי באמת הייתי זקוקה לחום. לקבל ממנו עוד איברים, זה היה בלתי הגיוני. כמה אפשר לדרוש ממי שאת מגרשת מביתך. הרגל הייתה רגל גברית רגילה. מחוספסת בתלתלים כהים ומשורגת בשרירי כדורגלן לשעבר. הוא הסביר לי פעם שככה זה בנים. כשאתן חולמות להיות ...

אנחנו חיים בעידן הזיכרון, כך אמר חוקר הספרות ג'ון אקין (Eakin). מדפי הספרים עמוסים באוטוביוגרפיות וגם על מסכי הפלזמה שלנו מרצדים כוכבים בזמן אמת, נחשפים לפנינו ומתעדים את חייהם האישיים און ליין על המסך. בשנת 1992 הרבה לפני אופנת ההתערטלות, יורם קניוק, זוכה פרס ספיר לספרות לשנת 2011 כתב ספר חושפני על הוריו, מעין פורטרט שבו האני־המספר אינו מתועד בו ...

אז ככה אני, קצת מיושנת. חיה קצת מאחור. במקום לקרוא ספרים חדשים המדיפים עדיין ריח דפוס, חזרתי לקרוא ספר המדיף ריח חזק של ותק ספריות שיצא לאור לפני עשרים שנה – "פוסטם מורטם" של יורם קניוק. אין מה להגיד, הספר שהתפרסם ב – 1992 הקדים את זמנו והיה סוג של ספר ריאליטי, או אם נדייק בהגדרות הספרותיות, ספר מאוד אוטוביוגרפי ...

  תכננתי לספר להם בארוחת הערב. לא יכולתי עוד להסתיר. הרגשתי כמו חשודה שידעה שבקרוב מאוד האמת תנזל ממנה החוצה ותיקווה לשלולית מבישה סביב רגליה. זו הייתה הסיבה לכל הארוחה המשפחתית שטרחתי עליה שעות וימים. לספר להם. מביך ככל שיהיה. מאוכזבים ככל שיהיו. לספר להם כשבטנם מלאה וכבדה והם משופעי תודה על השובע המתפשט בגופם, מכניע ומענג. אבל כשפתחתי את ...