ליד השדה משורר

שכול נוף סגריר בהרים. קרעי עננים נסחפים מעל לגיא כשליחים מהר להר וביניהם קרני שמש תועות פוגעות פעם באבן פעם בעלה לח. אשה עטופה, פניה אינם נראים רק תנועתה. כוח פלאי דוחפה במעלה הבוץ. זקן מחכה למעלה, תחת זיז בולט כגג על מושב שבנוהו דורות. בהבחינם זה בזו, היא בקריאות נרגשות מאיצה הילוכה, הוא מרים מקלו כמו לתמוך בקולו החלוש. ...

       * על ההר העיר. קוויה צלולים וברורים. מכאן רואים את החלונות אך אין רואים אנשים. קולותיהם נבלעים בתכלת עצומה. בית אחד נושר, מתגלגל אל הגיא, מתפזר מתבולל בטרשים. אין שומעים צעקה. אין שומעים עצם נשברת. על ההר העיר, קוויה צלולים, קולותיה נבלעים.

  תשובות תשובת הרוח משבה. תשובת הילד משובה.  

משלי חיות שאראה בעיני, כאן, עכשיו, לא על המִרקַע, עדר עובר בדהרה, שורה ארוכה שאינה חדֵלָה, ובתוכה גלי התנועה, תנועות צואר, שִדרָה, פרסות שהלאה נשלחות, כאן, עכשיו, ברחוב הזה, לא, לא רחוב, שדה, מחק את הבתים, מחק את האספלט, החבטות הרכות על האדמה, הגניחות הנאקות הקריאות, חיות, היכן אתן, ריחותיכן. זה משל החיות שאינן ולקחו הריק, כענן שועל שעולה מהים ...

שיר ילדים גופי, נפשי – שדות מחושמלים, עולם – שדות אהובים. מי מעורר אהבה במי, העולם בי או אני בו? אני הולך אליו או הוא מושך אותי? כל הפחד הזה אינו עוצר דבר. אני הולך אליו והוא מושך אותי. בשדותיו דם, בשדותי פרחי חשמל.

אספה עֵירוּת כמניפה נפתחת אל חלל הכוכבים, ועל פני האדמה דריכות ברוכה פושטת. הלילה נעלה אליה, נצעד אל אספתה. הדיון כבר החל. אקליפטוס נואם בשדה קוצים. האבנים נרעשות, העשבים מתווכחים לְמה כיוונו הכוכבים. כשנגיע תתפנה לנו אבן, נשב מבוישים.