ליד השדה משורר

    יצא לאור ספרי החדש "תנועות"בהוצאת "קשב"  

אל הציפור איתך מענפים להציץ, להיעלם. להפיל עצמי מגובה, ולהמריא מייד בצווחה, להתגלגל בבשמים. עכשיו מוטב שתסתלקי.                                        1992

       * נכנסת תנועה שהחלה ברוח ועברה לעלים מטה ענפים משם לצללים על הקיר, האדמה הרוחשת, נדמה קירות החדר הומים. וכשהכול קופא ודבר לא נע, גם לא עלה, יש והמיה עולה מהקיר עוברת לצללים והלאה לעצים לרוח.                                  אביב 2003

לאחרונה פרסם דרור גרין שיר ישן שלי וצרף לו רשימה. להלן הקישור: www.psychom.com/Poetry_614_he.html

                                                              *                     זה היה כאן                     בסביבה,                     בריכה שהטבילה בה                     היתה כחולה.

The End רוח נופחת במפרש והספינה על הכחול אנה ואנה עוברת כמַחַק.

אבו-טור מהפינה המוגנת הזאת, החמה, נשקף המדבר, ים שגליו קפאו. מן המרחק מגיעה צפירת הדממה שוטפת כגל ציוצי צפרים וקולות ילדים. היופי במרחב שנפתח מתעצם דווקא מהדהוד חרדה המרטיט את מתאר הגבעות, שם, בגיאיות נסתרים, מתחולל מרדף אכזר, נואש, מישהו שם טובל בשולי האודם של הים השחור שמתחת. השיר נכתב בתחילת שנות ה90, זמן רב לפני בניית החומה החוצה כיום ...

סוד לבדך, במפתיע, עודך במטתך, עינייך מן הכר בוהות בתקרה, מתוך החשכה אלייך נלחש סוד ההתאוששות. כי הנה קמת, נגשת לשידה, בחושך פתחת מגרה וחייכת כמשקיפה על אוצרות.

כתב חידה כתב החידה השפיע עליו קסם מוזר, ואף שלא הבין בו מלה נמנע מלפרש, חרד מפענוח, מלים בלות, זונות, שישטפו כגל עכור וימחקו את החידה החרותה בחול. אך לאחר שהובס, חזר אל הדף החולי, המלים ההן היו מונחות שם, פגועות, בלות, אצות הצמיח עליהן הים וגידולי אלמוג, ובתוכם שוב נצצה החידה ההיא, ברק אותו הקסם.

ימים נוראים אל הטקסים העתיקים באנו ילדים מלגלגים, אך הם, חכמים מאתנו, עד תום עידן השעשועים חיכו לנו, עתה באנו אליהם להיאסף, נפשנו חבולה מנעורינו, בתפילות הנושנות נתעטף.