אחוז בקולמוס
  • צדוק עלון

    נולדתי בירושלים ב – 1954 לאסתר וחביב עלון. אני נשוי לרונית ואב לרות, אֵסי ושירה.

קימי

חבריא, לפני כשנתיים מסרה פינצ'י (עם הרצועה הכחולה) את נשמתה לבורא עולם. כלבה חכמה שמהר מאוד הבינה כי אין טעם לנבוח וכשכבר הייתה נובחת – היה זה רק כדי לצאת חובה. במשך שנתיים בתנו הקטנה, שירה (שהיא כבר גדולה ומזמן אינה מתגוררת עימנו…), הפצירה בנו להביא כלב/ה; היא הייתה שולחת לנו תמונות שמאחוריהן סיפורים מכמירי לב ולבסוף החליטה יחד עם ...

קרא עוד »

פרקי אבות פילוסופיים

חבריא, בשעה טובה השלמנו – בנצי שרייבר ואנוכי – את ספרנו. הספר נולד מן הרעיון שהגה בנצי – להראות כיצד הרעיונות ההגותיים המצויים בפרקי אבות מקבלים ביטוי בפילוסופיה המערבית. לא פעם אנו דנים במחלוקת האולטימטיווית: "שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא ...

קרא עוד »

תשמעו סיפור על המצעד הצבאי האחרון של צה״ל בירושלים

תשמעו סיפור על המצעד הצבאי האחרון של צה״ל בירושלים. זה היה בשנת 1973. היינו בטירונות נחל (גרעין "צאלה"), מחנה 80, והנה הוחלט כי מחלקתנו תצעד, ולא סתם אלא בתור דגלנים. הסיעוני לשדה התעופה עטרות, לקיים שם את החזרות. אינני יודע אם מי שלא הרים דגל מבין את הקושי בנשיאת הדגל; צריך כוח (בעיקר לנטרל השפעות של הרוח) וריכוז רב (שכן ...

קרא עוד »

'מפח נפש', 'אוזלת יד' 'שאט נפש' ו'קורת רוח' וגם 'מורת רוח'

'מפח נפש', 'אוזלת יד' 'שאט נפש' ו'קורת רוח' וגם 'מורת רוח' איך אני יודע שכלבתי ידעה את הביטויים 'מפח נפש', 'אוזלת יד' 'שאט נפש' ו'קורת רוח'? כשהייתי יוצא איתה לסיבוב בערבים, הייתי נוהג להאזין לרדיו. כאשר בחדשות היו מספרים על פיגוע והייתי מאט הליכתי ונדרך היא הייתה מפנה מבט אליי, וידוע ידעתי כי היא חשה מפח נפש לנוכח אוזלת היד. ...

קרא עוד »

תשמעו סיפור על סרט מדע בדיוני שחלקו צולם בערבה הישראלית

חבריא, בכל פעם שאני נוהג לאילת אני נזכר בפעם הקודמת שנהגתי לאילת. לא יודע איזה מנגנון נפשי ״אחראי״ לכך. כדרך אגב אומר שהדבר קורה לי גם כשאני שוטף סירים; בכל פעם שאני שוטף סירים אני נזכר בפעם הקודמת ששטפתי סירים… כאילו החיים מתרחשים בין שטיפת כלים אחת למשניה. בדרך לאילת, כשאני רואה את הערבה הצחיחה ואת הנוף המדברי הצהוב והיבש ...

קרא עוד »

הפטיש שבו היה אבי מבקיע את אגוז הקוקוס שאמי הייתה קונה לט"ו בשבט

פטיש אני זוכר את הפטיש שבו היה אבי טופח קלות על אגוז הקוקוס שאמי היתה קונה במיוחד לט”ו בשבט. היא היתה מגישה לו את הקוקוס כדי שיבקעוֹ, והוא היה ניגש למגירה שבה שמר את הנעצים ואת כל מיני הקולמוסים שאותם היה מכין בעצמו, ומוציא מתוכה את הפטיש. זה היה פטיש דק. כמעט שלא היה לו משקל. הוא שימש את אבי ...

קרא עוד »

התמדה ביישות

את השיר הזה קראתי לפני מספר שבועות במסגרת ה"היידפארק" של "פסטיבל שער". בסוף הערב ניגשה אליי בחורה צעירה כשמתלווה אליה כלב צעיר שעל גבו שלט גדול שמבהיר שהוא נועד להיות כלב נחייה. הבחורה, שכנראה הייתה המאמנת, אמרה לי בערך כך, אני רוצה לספר לך משהו. הכלב היה רגוע כל העת, אך מרגע שאתה עלית לקרוא את השיר הוא נזדקף והתנועע. ...

קרא עוד »

אתמול

אף שמספר המתפללים התמעט, אור הנגוהות של בית הכנסת בילדותי ממשיך לבקוע ולהאיר את סדרי בראשית. תודה ליחזקאל נפשי, העורך הספרותי, מעריב. חג אורים שמח, צדוק

קרא עוד »

לכבוד האור בפנים של האימהות שלנו המאיר את אור הנרות

בחמש השנים שעברו הוספתי שורה, פעם לכבוד החנוכייה, פעם לכבוד אורהּ, פעם לכבוד הַשַּׁמָּשׁ, פעם לכבוד הברכה ופעם לכבוד הנרות: http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=18687&blogID=309 http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=22282&blogID=309 http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=24894&blogID=309 http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=27315&blogID=309 http://blogs.bananot.co.il/309/?p=200 גם השנה אני מתפתה להוסיף שורה – לכבוד האור בפנים של האימהות שלנו המאיר את אור הנרות: אִשָּׁה בִּצְעִיפָהּ מַבִּיטָה בַּנֵּרוֹת הַדּוֹלְקִים כִּבְיוֹצְאֵי חֲלָצֶיהָ הוֹד הַקִּיּוּם עַל מַחְלְפוֹתָיו נִתְקַפֵּל לְתוֹךְ אוֹר פָּנֶיהָ == חג חנוכה ...

קרא עוד »

אני מתגעגע לכלבתי; היא לא חרצה לשונה

אני מתגעגע לכלבתי. היה לה משהו טוב להגיד לי בימים אלה. אם הייתי מטייל איתה בימים האחרונים, היא הייתה נושאת עיניה אליי ואומרת לי בשקט (תמיד דיברה איתי בשקט), תראה את האנשים חדורי השנאה, אם הם היו אוהבים בעלי חיים היו מגלים שיש בליבם אהבה, ואז זו הייתה דוחקת את השנאה. כמה נואלת היא השנאה. כן, כלבתי מכירה את המילה ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לצדוק עלון