אחוז בקולמוס
  • צדוק עלון

    נולדתי בירושלים ב – 1954 לאסתר וחביב עלון. אני נשוי לרונית ואב לרות, אֵסי ושירה.

תשמעו סיפור על סיגרים, זבובים ומילואים

הציעו לי היום סיגר. קובני, אמרו. כמובן שסירבתי בנימוס – צריך להתאמן כדי ליהנות מסיגר, והחיים לא זימנו לי אפשרות לכך. מכל מקום, נזכרתי בסיפור על הסיגר, הזבובים והמילואים. מדובר על שנות השמונים. עשיתי מילואים באחד ממוצבי הבקעה – ארבעים דקות נסיעה מירושלים ורבע שעה מגיהנום… חם. חם מדי. והמזגן? חוץ מלקרר הוא עושה הכול – מרעיש, מטרטר, מחמם, מתקלקל ...

קרא עוד »

דודי שמחה, ילד שלי מוצלח

החודש מציינים תשעים שנה להולדתו של ע. הלל. בזהירות אומר כי אינני יודע איך הייתי יכול להתמודד עם טקסטים פילוסופיים בבגרותי אלמלא בורכתי בצעירותי בחווית קריאה מזהירה בשיריו של ע. הלל. הנה אמחיש בכמה שורות מקולמוסו של ע. הלל: הִרְגַּשְׁתִּי מִבְּלִי מֵשִׂים שֶׁמִּישֶהוּ מְחַיֵּךְ אֵלַי. / אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתִי אֲנִי זֶה וְאֶפְשָׁר זֶה הָעוֹלָם, / וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּתְעַרְבַּבְנוּ שְׁנֵינוּ. מי יכול לעמוד ...

קרא עוד »

מעוז הקובה

חבריא, השתתפתי ביום רביעי האחרון בפסטיבל הקובה שהתקיים במעוז ציון (מעוז הקובה…). זה היה מפתיע ומהנה. שמחתי שהסכימו לשתפני בתחרות אף שידעתי כי הדבר נובע לאו דווקא מיכולותיי הטבחיות אלא מפאת העובדה שהצעתי קובה טבעוני (אגב, אני לא יודע האם "קובה" זה זכר או נקבה…). כל הקובה שהכנתי נחטפו בדקות ספורות ושמחתי שרבים גילו עניין בעובדה שמדובר בקובה טבעוני; היה ...

קרא עוד »

מתדלקים

חבריא, בשלושת הימים האחרונים מילאתי דלק פעמיים (נסיעות נסיעות…). בפעם הראשונה נעמדתי לאחר רכב בתור של השירות העצמי. המתנתי והמתנתי והרכב לפניי אינו זז. מה קורה כאן, אני שואל את עצמי, תוך שאני שם לב שבתור השני בינתיים כבר הספיקו מספר מכוניות לתדלק. אני מתבונן ורואה שמזמן התדלוק הסתיים. היכן הנהג? מתחוור שהנהג "קפץ" לקנות וישרים. בפעם השנייה – אותו ...

קרא עוד »

קימי

חבריא, לפני כשנתיים מסרה פינצ'י (עם הרצועה הכחולה) את נשמתה לבורא עולם. כלבה חכמה שמהר מאוד הבינה כי אין טעם לנבוח וכשכבר הייתה נובחת – היה זה רק כדי לצאת חובה. במשך שנתיים בתנו הקטנה, שירה (שהיא כבר גדולה ומזמן אינה מתגוררת עימנו…), הפצירה בנו להביא כלב/ה; היא הייתה שולחת לנו תמונות שמאחוריהן סיפורים מכמירי לב ולבסוף החליטה יחד עם ...

קרא עוד »

פרקי אבות פילוסופיים

חבריא, בשעה טובה השלמנו – בנצי שרייבר ואנוכי – את ספרנו. הספר נולד מן הרעיון שהגה בנצי – להראות כיצד הרעיונות ההגותיים המצויים בפרקי אבות מקבלים ביטוי בפילוסופיה המערבית. לא פעם אנו דנים במחלוקת האולטימטיווית: "שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא ...

קרא עוד »

תשמעו סיפור על המצעד הצבאי האחרון של צה״ל בירושלים

תשמעו סיפור על המצעד הצבאי האחרון של צה״ל בירושלים. זה היה בשנת 1973. היינו בטירונות נחל (גרעין "צאלה"), מחנה 80, והנה הוחלט כי מחלקתנו תצעד, ולא סתם אלא בתור דגלנים. הסיעוני לשדה התעופה עטרות, לקיים שם את החזרות. אינני יודע אם מי שלא הרים דגל מבין את הקושי בנשיאת הדגל; צריך כוח (בעיקר לנטרל השפעות של הרוח) וריכוז רב (שכן ...

קרא עוד »

'מפח נפש', 'אוזלת יד' 'שאט נפש' ו'קורת רוח' וגם 'מורת רוח'

'מפח נפש', 'אוזלת יד' 'שאט נפש' ו'קורת רוח' וגם 'מורת רוח' איך אני יודע שכלבתי ידעה את הביטויים 'מפח נפש', 'אוזלת יד' 'שאט נפש' ו'קורת רוח'? כשהייתי יוצא איתה לסיבוב בערבים, הייתי נוהג להאזין לרדיו. כאשר בחדשות היו מספרים על פיגוע והייתי מאט הליכתי ונדרך היא הייתה מפנה מבט אליי, וידוע ידעתי כי היא חשה מפח נפש לנוכח אוזלת היד. ...

קרא עוד »

תשמעו סיפור על סרט מדע בדיוני שחלקו צולם בערבה הישראלית

חבריא, בכל פעם שאני נוהג לאילת אני נזכר בפעם הקודמת שנהגתי לאילת. לא יודע איזה מנגנון נפשי ״אחראי״ לכך. כדרך אגב אומר שהדבר קורה לי גם כשאני שוטף סירים; בכל פעם שאני שוטף סירים אני נזכר בפעם הקודמת ששטפתי סירים… כאילו החיים מתרחשים בין שטיפת כלים אחת למשניה. בדרך לאילת, כשאני רואה את הערבה הצחיחה ואת הנוף המדברי הצהוב והיבש ...

קרא עוד »

הפטיש שבו היה אבי מבקיע את אגוז הקוקוס שאמי הייתה קונה לט"ו בשבט

פטיש אני זוכר את הפטיש שבו היה אבי טופח קלות על אגוז הקוקוס שאמי היתה קונה במיוחד לט”ו בשבט. היא היתה מגישה לו את הקוקוס כדי שיבקעוֹ, והוא היה ניגש למגירה שבה שמר את הנעצים ואת כל מיני הקולמוסים שאותם היה מכין בעצמו, ומוציא מתוכה את הפטיש. זה היה פטיש דק. כמעט שלא היה לו משקל. הוא שימש את אבי ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לצדוק עלון