אחוז בקולמוס כותב

  תשמעו סיפור על הנייד החדש שלי (או: מתי אנחת?)   כשהחלפתי את הנייד שלי לסמרטפון, אמר לי נציג החברה, תראה, צריך להסתגל, זה ייקח לך כמה זמן. הבטתי בו ברחמים מהולים בהשתאות ואמרתי לו, אל תדאג, ייקח זמן ובסוף הכול יסתדר. הוא הסביר לי ואני הנהנתי כמעט בלי להקשיב, ובלבי חשבתי, מה היה לו לנציג המחויָט להעיר, והלא אם ...

והכול בתקווה שים המלח שלנו יהפוך לאחד משבעת פלאי עולם…. === ריטה שוכרת פיליפינית שתעזור לאמה, ותקוה אומרת שאפילו במוות צריכים מזל   הסדר שהשליט יעקב בתיק שלפניו השקיט במעט את רוחו, ומחשבותיו עזבו את השאלה מתי יוכל להתחיל לעשות סדר בדבריו אם בכל פעם שהוא מתחיל הוא מוצא לנכון לחפש התחלה אחרת.      היא רוצה להתחיל את החיים שלה ...

קציעה היא אחייניתי. ספרה על הפואטיקה המזרחית מרשים ומעורר מחשבה. כדאי. אני מצרף לינק למאמרו של אלי אליהו שפורסם בעיתון "הארץ" וכן הזמנה להשקת הספר מחר ב"ענבל" (לצערי לא הצלחתי להעלות קובץ PDF מן ההזמנה).  הלינק: http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/1.1531316 ההזמנה:     ענבל+לוגו בשיתוף קואליציית ליבי במזרח   ערב לכבוד הספר אפשרות שלישית לשירה: עיונים בפואטיקה מזרחית   מאת: קציעה עלון                                                       ...

נדנדה רָאִיתִי אֶת הַיְּלָדִים מִתְנַדְנְדִים בְּנַדְנֵדָה, וְהֵם מְבַקְּשִׁים יוֹתֵר; מַהֵר יוֹתֵר, גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, חָזָק יוֹתֵר וְעוֹד יוֹתֵר. רוֹאֶה אֲנִי כֵּיצַד מִתְנַדְנְדִים הֵם – הִנֵּה גּוּפָם מוֹבִיל אֶת נַפְשָׁם וְהִנֵּה נַפְשָׁם מוֹבִילָה אֶת גּוּפָם, עַד הִתְכַּנְּסוּת גּוּף וְנֶפֶשׁ לִידֵי נְקֻדָּה אַחַת, עַד אֵין חַיִץ בֵּין גּוּפָם לְבֵין נַפְשָׁם, עַד אֵין חַיִץ בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם.   אֲנַחְנוּ הַמְּבֻגָּרִים לֹא נוּכַל לָתֵת לְעַצְמֵנוּ ...

אֶצְבָּעוֹת (רֶפְלֶקְצְיָה) יֵשׁ בִּי רֶגֶשׁ. הוּא נִכָּר בִּתְנוּעַת הָאֶצְבָּעוֹת הַנִּשְׁזָרוֹת בֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיךָ   רַוָּקוּת בָּרְחוֹב הַקָּטָן הַשָּׁקֵט עִם הָעֵצִים הָעַתִּיקִים בְּמֶרְכַּז תֵּל אָבִיב, חַלּוֹנְךָ מַשְׁקִיף עַל בֵּית סֵפֶר שְׁכוּנָתִי.   אֲבָל אַתָּה חוֹזֵר הַבַּיְתָה כְּשֶׁהַכִּתּוֹת כְּבָר מִזְּמַן מֻחְשָׁכוֹת וְהַשַׁעַר נָעוּל וְהֶחָצֵר רֵיקָה וְאֵינְךָ שׁוֹמֵעַ אֶת הֲמֻלַּת הַיְּלָדִים.   שִׁיר קַיִץ שֶׁמֶשׁ אֲדֻמָּה טוֹעֶמֶת אֶת קַו הַמַּיִם רוּחַ מַעֲרָבִית מְלַטֶּפֶת גּוּף ...

בַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן   הִנַּחְתִּי אֶת הַסְּפָרִים בַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן הִנַּחְתִּי אֶת הַשְּׁעוֹנִים בַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן   הִבַּטְתִּי עַל הַכֵּלִים אוּלַי אֵין מְסֻדָּרִים הֵם בַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן וְטָרַפְתִּי אֶת הַקְּלָפִים כְּשֶׁאֲנִי מִתְאַמֵּץ לִשְׁמֹר עַל הַסֵּדֶר הַנָּכוֹן   שַׂמְתִּי אֶת הַכֵּלִים בָּהֶם אֲנִי רוֹחֵץ אֶת גּוּפִי בַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן וְחִפַּשְׂתִּי לִתְפֹּס בַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן וּבִמְלוֹא שְׁתֵּי יָדַיִם אֶת הַדְּבָרִים הַמַּגִּיעִים לְנִשְׁמַת אַפִּי   קָלַעְתִּי אֶת הַצַּמּוֹת שֶׁל ...

תשמעו סיפור על טלפונים בעבודה ועל שמות שאינך יודע אם של איש הם או של אישה   לפני ימים אחדים צלצל הטלפון במשרדי (מספר חסום). הרמתי את השפופרת ומיד צרחו עלי בקול גס – אדוני, תרד מייד מן הקו. טוב, עניתי, והנחתי את השפורפרת על כנה.   זה הזכיר לי משהו שקרה די מזמן…   יום אחד השאירו לי פתק ...

  לָלֶכֶת עִמּוֹ שְׁלוּב זְרוֹעַ     זֶה הַלַּיְלָה עָשָׂה אֲדֹנָי   לְהַבְדִּילוֹ מִן הַיּוֹם,   אֲנִי מִתְקַדֵּם   וְהַיּוֹם וְהַלַּיְלָה בִּמְקוֹמָם,   עֻבְדָּה שֶׁבִּי חָלִים שִׁנּוּיִים וְלֹא בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה   הֵם נִשְׁאָרִים תָּמִיד אוֹתוֹ הַדָּבָר.   יֵשׁ הַרְבֵּה יָמִים וְהַרְבֵּה לֵילוֹת   כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה עֵצִים וְהַרְבֵּה רְוָחִים   בַּשְּׂדֵרוֹת שֶׁבְּצִדֵּי הַדְּרָכִים   וַאֲנִי חוֹלֵף –   פַּעַם עַל ...

  בַּדֶּרֶךְ לְניוּ-יוֹרְק, מֵעַל לאוֹקְיָנוֹס הָאַטְלַנְטִי   עֲנָנִים וְיָם מִתַּחְתֵּיהֶם עֲנָנִים פְּזוּרִים וּמִתַּחְתֵּיהֶם יָם כְּמִקְשָׁה אַחַת   וּכְנָפַיִם כִּזְרוֹעוֹת פְּרוּשׂוֹת חוֹתְכוֹת וּמְפַלְּסוֹת מוּצָקוֹת בָּאֲוִיר בְּהִתְכַּוְּנוּת בְּרוּרָה – הָלְאָה הָלְאָה לֵאֵה לֵאֵה אָה אָה הַ ה   אִם אֲחַכֶּה לְסִיּוּם הַמַּחֲזֶה וְאִם לָאו הַאִם לֹא יִתַּם?    

הָרוֹפֵא וּבֵית-הַמִּרְקַחַת   שָׁנִים רַבּוֹת שָׁכַן בֵּית-הַמִּרְקַחַת בְּפִנָּה מְרֻחֶקֶת מִקֻּפַּת-הַחוֹלִים. אֲנִי זוֹכֵר כִּי הוֹרַי הִתְבַּיְּשׁוּ לִשְׁאֹל אֶת הָרוֹפֵא הֵיכָן נִמְצָא בֵּית-הַמִּרְקַחַת, שֶׁמָּא אֵין זֶה מִכְּבוֹדוֹ לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת כְּגוֹן אֵלֶּה. הָרוֹפֵא, גַּם אִם יִתָּכֵן שֶׁהֵבִין כִּי הוֹרַי רוֹצִים לִשְׁאֹל זֹאת, לֹא נָתַן לָהֶם אֶת הַמֵּידָע אַף שֶׁבָּרוּר הָיָה כִּי יָדוֹעַ יָדַע הֵיכָן שׁוֹכֵן בֵּית-הַמִּרְקַחַת. קֵרֵחַ הָיָה אוֹתוֹ רוֹפֵא, וְהַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁהָיוּ ...