אחוז בקולמוס כותב

לְפִי שָׁעָה   לְפִי שָׁעָה אוֹתִיּוֹת מֵהֶן מֻרְכָּבוֹת הַמִּלִּים מִתְחַבְּרוֹת כְּמוֹ הַ – DNA בְּלוּלָאוֹת לוּלָאוֹת – שׁוֹנוֹת בַּצֵּרוּפִים וְשָׁווֹת בַּיְּסוֹדוֹת.   לְפִי שָׁעָה גַּם צְבָעִים בַּקֶּשֶׁת וּצְלִילִים בָּאוֹקְטָבָה וְעוֹנוֹת בַּשָּׁנָה (קַיִץ שׁוֹנֶה מִסְּתָו וְחֹרֶף מֵאָבִיב) וּמָה שֶׁבֵּין הָעוֹנוֹת נוֹטֵל לְעַצְמוֹ אֶת הַבְּכוֹרָה.   לְפִי שָׁעָה, בַּחוּץ מְנַשֶּׁבֶת רוּחַ שֶׁל חִלּוּפֵי  עוֹנוֹת חֹרֶף מַעֲבִיר מֵידָע מִנִּסְּיוֹנוֹ וּמַעֲנִיק מֵעַצְמוֹ כֹּחַ לְאָבִיב ...

מתחשק לי להעלות כמה מהדברים שהתחשק לי להעלות בפייסבוק שלי. אני מתנצל מראש בפני חבריי מהפייסבוק שייתכן שכבר ראו (במקרה שהאח הגדול החליט להציג דברים אלו אצלם…).     כשסיפרתי לידידתי הרופאה כי החתולה לה הותרתי אוכל במוצב הקר התחככה בגופי להעניק לי מחומה, היא צחקה ואמרה – זו דרכה לסמן אותך לעתיד כאחד ממטיביה. v      כשנוצר מצב מקרי ...

תשמעו סיפור על הודעה שקיבלתי מהצבא בדבר סיום מילואים   באחד הימים קיבלתי את המעטפה החומה בעלת החזות המבשרת – צו מילואים… פתחתי, והנה לא! דווקא שמחים להודיע לי כי הגעתי לגיל בו כבר לא אדרש לעשות יותר מילואים. מפרטים פירוט מלא את השנים בהן עשיתי מילואים, מאחלים לי כל טוב וכדומה. על החתום: אלוף משנה דוד יעקב. שמחתי שמחה ...

מכונת כתיבה   חיפשתי איזה רשימה שכנראה בשעתו הנחתי במקום שאז סברתי שלעולם לא אוכל לשכוח. לפתע מבטי נפל על מכונת הכתיבה הישנה שלי. שקטה ודוממת בפינתה. נתפתיתי ללטף אותה; שקטה ומזומנה ויש בה רק פונט אחד, פשוט ולא מאיים. מצאתי את הרשימה. אני מביט ברשימה וגעגוע גדול לכתב ידי תוקף אותי. ולרגע אני מדמה כי כתב ידי בוקע ממקשיה ...

דיאלוג   נצטרכתי לעיין באחד מן הדיאלוגים של אפלטון, שמאז לימודיי לפני שנים רבות לא נגעתי בו. והנה מצאתי שאז כתבתי (בכתב ידי שאני מתגעגע אליו…) בצידו כך: אם אני מתייחס לעצמי כיודע, אולי אני עושה שקר בנפשי; אם אני מתייחס לעצמי כלא יודע, אולי אני עושה חטא לעצמי; אבל אם אני מתייחס אל עצמי כיודע וכלא יודע, כי אז ...

זכרונות אינם   זִכְרוֹנוֹת אֵינָם מִסְמָכִים שֶׁעָבַר זְמַנָּם וַאֲשֶׁר עָבְרוּ צִלּוּם בְּזִעוּר וְאֻחְסְנוּ בְּטֶרֶם נִגְרְסוּ עַד שֶׁיִּקְרֶה הַמִּקְרֶה וְיִדָּרְשׁוּ לְשַׁמֵּשׁ כְּתַקְדִּים.   מָה אֶעֱשֶׂה עִם זִכְרוֹנוֹתַי וְהֵם אֵינָם שְׁמוּרִים אֶצְלִי עַל-פִּי סֵדֶר קַבָּלָתָם וְאַף לֹא עַל-פִּי סֵדֶר הָעִנְיָנִים הַהֶגְיוֹנִי, אֶלָּא הֵם כְּגַלֵּי הַיָּם הַטְּמוּנִים בְּמַעֲמַקָּיו הַרְחֵק מֵעֵבֶר לְכָל אֹפֶק, הֵיכָן שֶׁרַק מְטוֹסִים חוֹצִים אוֹקְיָנוּסִים מֵעֲלֵיהֶם, אֲשֶׁר יֵשׁ וְהֵם נִבְלָעִים וְנֶעֱלָמִים ...

תשמעו סיפור על יוגה   לפני זמן מה הצטרפתי לחוג יוגה. בשיעור, על ההתחלה – הרפייה: תשחררו את השרירים, תרפו את האחיזה שלכם ותניחו לכדור הארץ לשאת אתכם, תבטחו באדמה שתישא את כובד הגוף שלכם, תיתנו לכמה שיותר נקודות בגוף להתפרקד על האדמה, תנשמו עמוק ותחשבו על הנשימה האיטית ותרפו, ת ר פ ו איבר איבר, א י ב ר  ...

              פנים           פָּנִים לְתֻמָּם         פּוֹנִים לְתֻמָּם         בְּלַיְלָה לְתֻמּוֹ           וַאֲנִי, לְפִי פְּנֵי הַדְּבָרִים,         חָשַׁבְתִּי לְאָן?           לְאָן הוֹלֵךְ הַלַּיְלָה וְתָם         וּלְאָן פָּנֵינוּ פּוֹנוֹת         מִנַּיִן תִּפָּתַח הַטּוֹבָה         וּמַהוּ הַחֶשְׁבּוֹן.             

בשנה שעברה הוספתי שורה לכבוד החנוכיה: http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=18687&blogID=309   גם השנה אני מתפתה להוסיף שורה – לכבוד אורהּ: כַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ מַתְאִימָה הַחֲנֻכִּיָּה לַדְּבָרִים שֶׁאֵינָם נִרְאִים אֶלָּא עַל יְדֵי אוֹרָהּ.   חג אורות שמח לכולנו.   ==   כדרך   כַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ חוֹבֵק הַמִּכְנָס אֶת הַגּוּף כַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ מַתְאִים הַכְּתָב לַכָּתוּב            כַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ מַתְאִימָה הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹרָהּ כַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ מַתְאִים הַקֻּלְמוֹס ...

אדם, משורר ורושם הומאז'ים – אבי אליאס    אבי משלב בשירתו תמונות ודימויים מתחומים ארציים/פָּרוֹדיים/כמו קומיים בתוך מסכת כואבת של סבל, והכול על מנת לתאר מצד אחד רצון ויכולת להתמודדות עם הכאב  ומהצד האחר זעם וכאב עצורים על כי אין לשנות את הנגזר מלמעלה.   בדומה לשירתו המיוחדת בשילוב המיוחד הזה, גם ברשימותיו של אבי על ספרי שירה ופרוזה של ...