אחוז בקולמוס כותב
רני וגילי הם נכדיי; הם תאומים זהים; היום הם בני שנה – מזל טוב!
עזרתי לאשתי לקלח את רני. חצי שעה אנו מקלחים אותו ומשתעשעים עימו במים ובסוף… מסתבר שזה היה גילי…
אחר כך כשקילחנו את רני, הייתי ממש מבולבל…
לפני שאני נפרד מהם אני מלטף את ראשו של רני ומנשקו ואומר לו, 'רני, אתה ילד טוב מאוד' ומייד אני מוסיף 'מאוד מאוד', ואחר אני עושה אותו דבר עם גילי – מלטף את ראשו ומנשקו ואומר לו, 'גילי, אתה ילד טוב מאוד', ומייד אני מוסיף 'מאוד מאוד'.
ובלילה חלמתי חלום כך:
רני וגילי יושבים על הרצפה והם משחקים כל אחד בעצמו ועם עצמו. והם מוציאים קולות המהום מפיהם.
זמרה יפה, אני חושב לעצמי בלי משים. ופתאום אני שם לב שמתוך ההמהומים של שניהם מתחברת לה מנגינה והיא כה יפה.
אני מתמכר למנגינה הערבה, שאף שהיא מתנגנת בליבי עד תום היא אינה תמה כלל וכלל, כדרך בה היה אבי מנגן עד תום את טעמי המקרא בלא שיתומו.
מהמהמים נכדיי ומפיקים קולות של זהב מפיהם ומלווה הנעימה את שנתי הערבה עד שפתאום אני מחליט להתרכז במנגינה וכבאחת ניצבת בפניי הידיעה שזו אינה אלא מנגינת היקום אחריה אני תר – היא ולא אחרת.
והנה היא עולה ומתנגנת והיא מתעגלת וחוזרת עד שאני נזכר במנגינת היקום האחת שאימי הייתה מדברת בשבחה, וכה נעימה המנגינה המהומהמת מפי שני נכדיי ומליבה של אימי עד כי אני שומע מבין צליליה את המילים 'טוב מאוד מאוד', 'טוב מאוד מאוד', וטוב עולמנו וטובים הדברים.
ובין כה וכה אני שומע את שני הזאטוטים הללו מדברים ביניהם כממתיקים סוד.
הם מדברים עליי, אני חושב בליבי; על מה הם מדברים עליי 'מאחורי גבי'? שמא מרננים הם עליי? אני תמה לעצמי.
והנה אני שומע את רני אומר לגילי בלב שלם, 'תראה את סבא, סבא הוא ילד טוב מאוד', וגילי מהמהם בראשו ואומר לרני בנפש חפצה, 'סבא הוא ילד טוב מאוד', ושניהם מתחבקים בזרועותיהם הקטנים ומייד הם מוסיפים כאחד ובלב שלם ובנפש חפצה 'מאוד מאוד'.
ובחלומי אני צוחק וחש לחבקם מאוד מאוד עד שאני מתעורר.
צדוק