אחוז בקולמוס
  • צדוק עלון

    נולדתי בירושלים ב – 1954 לאסתר וחביב עלון. אני נשוי לרונית ואב לרות, אֵסי ושירה.

ניצבים

ניצבים

בילדותי ראיתי ידיעה בעיתון על דיון שנערך בבית המשפט העליון – 9 שופטי בית המשפט העליון יושבים על המדוכה (אחד לבדו מטיל חת עם גלימתו ומצנפתו – כך היה לבושם המשונה-משהו פעם; אז תארו לכם תשעה כאלה…).
ובכן הם קיבלו החלטה: ארבעה אומרים 'חייב' וחמישה אומרים 'זכאי'.
"כיצד ייתכן דבר כזה?" שאלתי את אבי, "הרי הם רואים אותן עובדות, שומעים אותם עדים והם כולם מלומדים ויודעי דבר?"
הייתה לו תשובה מעניינת, ואני זוכר עד כמה משונה היא נשמעה לי אז. הוא אמר, "אלו שפסקו 'חייב' אין הם חושבים שעמיתיהם שקבעו 'זכאי' רעים או שונאי ישראל הם, ולהפך."

מה אומר?

הביטוי "ניצבים" שבפרשת השבוע, שנקראה היום, הזכיר לי את דברי אבי אז. ושאלות של טוב ורע, גן עדן וגיהינום, חופש הבחירה וטיב הכוונה העומדת מאחורי המעשים – שאלות שניצבות לפתחנו תמיד, עולות מאליהן.

פרשת "ניצבים" (אבי היה קורא פרשה זו בטעמי המקרא, שטעמם כטעם גן עדן) והזיכרון מתשובתו לשאלתי מחזירני להרהורים:
הלוואי שמי שחושב שיש סכנה קיומית למדינה אם תמשיך בשליטה ובהחזקת השטחים לא יחשוב ששונא ישראל הוא מי שחושב שסיום השליטה יהווה סכנה קיומית, ולהפך.
הלוואי שמי שמאמין באמת ובתמים כי חזרה לקווי 67 (בהתאמות נדרשות) תיטיב את מצבנו הביטחוני (אף שהכיבוש היה הכרחי – המשכתו מזיקה לביטחון המדינה) לא יחשוב ששונא ישראל הוא מי שמאמין באמת ובתמים כי בסיום הכיבוש יש סכנה קיומית למדינה (המשך המצב הקיים הוא הרע במיעוטו), ולהפך.

הרי אין יודע היכן האמת מצוייה ועל כן זכאי כל אחד להחזיק בדעתו ובלבד שהשיקול היחידי הוא נושא הביטחון הקיומי; איש אינו יודע אם חזרה לקווי 67 תיטיב או תרע את מצבנו הביטחוני, ונדרשת כאן מידה של צניעות ושל איפוק. כל אחד זכאי להחזיק בדעתו ואסור שבשל כך יואשם ברוע לב או ב"שנאת ישראל" על ידי הצד השני.

אסור לנו להניח לקיצוניים משני הצדדים להוליכנו שולל. אני מאמין שקטן הוא מספר הקיצוניים מן השמאל (אלה שהימין מכנה אותם "יפי נפש" ואשר מוכנים להקריב נפשם ולסכן את ביטחון המדינה למען הערבים כי "הם שמאלנים אוהבי ערבים"); ואני מאמין שקטן הוא מספר הקיצוניים מן הימין (אלה שהשמאל מכנה "מדינת יהודה" ואשר מוכנים בכל מחיר להקריב נפשם ולסכן את ביטחון המדינה למען שמירת שלמותה של ארץ ישראל). רוב רובו של העם רואה כדבר העיקרי את ביטחון המדינה – לא את "טובת הערבים" ולא את "שלמות הארץ". על כן תמוה בעיניי כיצד הגענו למצב קיצוני כזה של קיטוב ופלגנות; וזו שאלה שיש להפנות לשלטון.

מותר לחשוב שהמשך השליטה בשטחים וביושבים בהם הוא פוגע בביטחון המדינה ולא להיחשב "שונא ישראל"; מותר לחשוב שנסיגה מן השטחים תפגע בביטחון המדינה ולא להיחשב "שונא ישראל"; אם הסוגייה היחידה שתעמוד על הפרק תהיה שאלת הביטחון נטו, כי אז העימות בין ימין לשמאל יהיה לשם שמיים ולא הרסני כפי שהוא כיום – ולא בשמים היא.

אאחל שנה טובה ומאושרת, שנת בריאות מלאת עשייה ויצירה ורוויה באהבה ובשמחה.
תכלה שנה ומצוקותיה ותחל שנה וברכותיה.

השיר הבא הוא מתוך ספרי "כך גם עלה במחשבה לפניו", שיראה אור בלי נדר בקרוב.

צדוק
יש לנו ארץ

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לצדוק עלון