חלב ובשר

חבריא,
אומרים שאחת הסיבות לאכילת דברי חלב בשבועות היא שבכך יש כדי להתעלות לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר שאפיינה את האדם טרם ימי נוח – אז האנושות לא אכלה בשר.
אפשר שיום אחד תתעלה האנושות שוב למעמד זה.

מכל מקום, סוגיית הצמחונות הטרידה אותי מגיל צעיר והנה שיר ישן שלי בנושא.
חג שמח (וללא בשר…) — צדוק

פעם האדם היה

פַּעַם הָאָדָם הָיָה צָד אֶת הַפָּרָה
מִתּוֹךְ תְּלוּתוֹ בָּאֹכֶל וְלֹא בְּטַעֲמוֹ.
לְאַחַר מִכֵּן כְּשֶׁהָאָדָם הָיָה מְגַדֵּל אֶת פָּרָתוֹ
וְהָיָה חַי עִמָּהּ –
כְּשֶׁהָיְתָה מַגִּיעָה לְסוֹף יָמֶיהָ
הָיָה אוֹכֵל אוֹתָהּ,
מִתּוֹךְ תּוֹבָנָה כִּי זֶה רְצוֹנָהּ
וּמִתּוֹךְ הִזְדַּהוּת עִמָּהּ,
וְלִבּוֹ שָׁקֵט.
בִּרְבוֹת הַיָּמִים הָאָדָם הָיָה מְגַדֵּל עֵדֶר בְּהֵמוֹת,
וָיְהִי כִּי רָעַב לְנַפְשׁוֹ
הָיָה נוֹטֵל אַחַת מִן הַפָּרוֹת וְשׁוֹחֵט אוֹתָהּ,
וְהֵן נִכְנָעוֹת וְנוֹתְנוֹת הַסְכָּמָתָן מִתּוֹךְ הִזְדַּהוּת וְתוֹבָנָה
כִּי בְּשַׂר הַקָּרְבָּן הוּא כְּדֵי לִתֵּן לָאָדָם כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַחְיוֹתָן,
וְהוּא שָׂמֵחַ וְלִבּוֹ שָׁקֵט,
כַּאֲשֶׁר קָרָה אֶת דוֹן קִישוֹט בְּמִשְׁתֶּה הָרוֹעִים.
עִם הִשְׁתַּנּוּת הַחַיִּים וְאָרְחוֹתֵיהֵם
וְהָאָדָם רוֹכֵשׁ לַאֲכִילָה בְּשַׂר פָּרָה שֶׁאוֹתָהּ לֹא יָדַע,
הִטַּשְׁטְשָׁה הַזֶּהוּת
שֶׁבֵּין הָאָדָם לַפָּרָה
מִתּוֹךְ הָרִחוּק הַפִּיזִי שֶׁנּוֹצַר
וְלִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם לֹא שָׁקַט.
עִם הַכְנָסַת הַתִּעוּשׂ
וְגִדּוּל פָּרוֹת לְתַעֲשִׂיָּה (עַל הַתִּכְנוּן, הַהַזְרָעָה וְהַפִּטּוּם),
בְּמַחְלָקוֹת וּבְשׁוּרוֹת וּבְפַסֵּי יִצּוּר
כִּרְכִיבִים מַתַּכְתִּיִּים זָרִים וְקָרִים בְּמִפְעֲלֵי תַּעֲשִׂיָּה,
וְכֹל זֹאת עַד כְּדֵי הֲפִיכַת הַבָּשָׁר
לְבָשָׁר סִינְתֵּטִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר
בָּשָׁר שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים,
אָבְדָה הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל אִי-הַשֶּׁקֶט שֶׁבְּנַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם.
בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי כִּי נִטָּשׁ וִכּוּחַ
בֵּינִי וּבֵין פָּרָתִי
וְהִיא אוֹמֶרֶת לִי אַתָּה שֶׁגִּדַּלְתָנִי בְּחַוַּתְךָ
עָלֶיךָ לֶאֱכֹל אוֹתִי לְאַחַר מוֹתִי
וַאֲנִי מֵשִׁיב לָהּ כִּי אִכָּר אָנוֹכִי
וְאָרְחוֹת חַיַּי הֵם שֶׁמְּנָעוּנִי
עַד-כֹּה מִלִּשְׁחֹט אוֹתָהּ
וְהִיא מְשִׁיבַתְנִי כִּי אֵינָהּ רוֹצָה לִתֵּן אֶת בְּשָׂרָה לַתּוֹלָע וְלָרִימָה,
וּבְדֵי-עָמָל עוֹלֶה לְמִי מֵאִתָּנוּ
לִגְבֹּר עַל מִשְׁנֵהוּ.