בננות - בלוגים / / שמעון ויחזקאל
אחוז בקולמוס
  • צדוק עלון

    נולדתי בירושלים ב – 1954 לאסתר וחביב עלון. אני נשוי לרונית ואב לרות, אֵסי ושירה.

שמעון ויחזקאל

מזכרוני, ש"י עגנון בספרו "בחנותו של מר לובלין" מתאר את ההרהורים שלו בעקבות דפדוף בספר הטלפונים (מהספרים היחידים שהיו בחנותו של מר לובלין…). חושב הוא מה מצא לעצמו בורא עולם לשים בסמיכות שני אנשים שונים בתכלית שהמשותף להם הוא אך האותיות הראשונות של שם משפחתם.

ביום אחד הלכו לעולמם שניים – שמעון פרס ויחזקאל קדמי.
עם שניהם נפגשתי.

ליוויתי את שמעון פרס באחד מביקוריו בבנק העולמי בוושינגטון; הוא היה אז השר לשיתוף פעולה אזורי. שהיתי במחיצתו פרק זמן קצר. הוא היה חביב אליי ופנה אליי בכינוי "בחור צעיר". לאחר יום חש יותר קרבה, ואף נועץ עמי בעניינים פרוצדורליים פעוטים. עמדתי מקרוב על ההקפדה שלו על הפרטים ועל האופן בו הוא מחשב את הדברים.

אך יותר מכול זכורות לי דקות בודדות של שהות עמו במעלית. הוא היה אמור לפגוש את ראשי הבנק העולמי. היינו רק הוא ואני במעלית. תחילה סידר את הופעתו, ואז פנה אליי בשמי ושאל אם הוא נראה בסדר. השבתי מה שהשבתי וחייכתי, והוא אמר, הפגישה חשובה, צריך להתכונן. ואז שקע בהרהורים.

בעוד המעלית עולה יכולתי – מן הקרבה אליו – לחוש כי הוא מנהל דו שיח עם עצמו: איך יכול להיות שכל כוונתו טובה ואנשים מציגים אותו באורח שלילי? איך יכול להיות שהוא פועל ומתאמץ למען הכלל והוא מואשם על ידי אחדים כלא אמין? איך אין חשים כי כל פעילותו נועדה למען העם והאומה? והוא הרי יודע שללא הקדשת מהותו לעניין זה אין לו קיום – שהלא כל מעשיו למען העם והמדינה נועדו להתמיד ביישותו ובהעצמת יכולתו להמשיך ולפעול. היה לי עצוב לחשוב כך אך העצב הפך לשמחה כשנזכרתי באיזה גדלות נפש נוצרה ההשלמה בינו לבין רבין – גדלות נפש של שניהם; כה חשובה לנו הייתה השלמה זו שכן אהבנו את שניהם.

את יחזקאל קדמי פגשתי פעמיים. בפעם הראשונה פגשתי בו בשנת 2007 בפסטיבל "קצה", שאירגנה חביבה פדיה במצפה רמון. אי אפשר היה שלא לחוש אז בעוצמה; יחזקאל פשוט "קיבץ" את כולם לכדי נקודה אחת, נקודת אור אחת.
בפעם השנייה פגשתי אותו לפני שבועות אחדים בסלון הספרותי של חגית בת אליעזר, שיזמה ערב עמו – ועל כך אני מודה לה. היא השכילה להבין כי כל הבמה צריכה להיות מיועדת לקדמי (בדרך כלל היא מארחת בסלונה הספרותי יותר מיוצר אחד).
קדמי פשוט הפך את האווירה בחדר למשהו שונה – שוב "קיבץ" את הנוכחים כולם לנקודת אור אחת. כדאי לקרוא את שירו של עצמון יניב המתאר בצורה יוצאת דופן את הפגישה הזו עם קדמי.

בתום הערב, הסענו, אביחי קמחי ואנוכי, את קדמי לביתו שבפסגת זאב. כל הדרך הוא סיפר לנו על ילדותו ועל הדלות והעליבות בה חי; הוא הנביע מתוכו ספק זיכרונות ספק מאווי נפש ואי אפשר היה שלא לחוש שהוא מדבר-משורר מדם ליבו.

איני יודע מה מצא לעצמו מי שמשנה עיתים ומחליף את הזמנים ליטול שניים אלה באותו יום.
חבל על דאבדין ולא משתכחין — יהי זכרם ברוך.
צדוק

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לצדוק עלון