קימי

חבריא,
לפני כשנתיים מסרה פינצ'י (עם הרצועה הכחולה) את נשמתה לבורא עולם. כלבה חכמה שמהר מאוד הבינה כי אין טעם לנבוח וכשכבר הייתה נובחת – היה זה רק כדי לצאת חובה.

במשך שנתיים בתנו הקטנה, שירה (שהיא כבר גדולה ומזמן אינה מתגוררת עימנו…), הפצירה בנו להביא כלב/ה; היא הייתה שולחת לנו תמונות שמאחוריהן סיפורים מכמירי לב ולבסוף החליטה יחד עם אישתי ללכת ולראות את קימי (למטה). משפחה פירסמה כי קימי היא כלבה בת חמש (עם בעייה קלה בגבה) וכי מסיבות משפחתיות היא חייבת להימסר שאם לא כן היא תועבר ל"צער בעלי חיים".

והנה קימי עברה אלינו (לאחר פרדה לא קלה מבעליה).
קימי כל כך תמימה עד כדי שהיא נובחת ורצה ימינה ושמאלה ומקפצת מבלי לשים לב לסכנה כזו או אחרת (הבעייה בגבה נראית שולית…); האמת היא שהיא כל כך תמימה עד כי אפשר לחוש שהטבע עצמו תמים הוא…

ולמה אני מספר זאת?
במצב בו אני נמצא אי אפשר שלא להשוות את קימי לפינצ'י – האחת חכמה ומחושבת שידעה להיזהר בכול, החל מכלבים משוטטים וכלה בטיפוסים לא סימפטיים, והשנייה תמימה כל כך עד כי אינך בטוח כי היא מודעת לקיומן של סכנות והיא רצה ומדלגת ומתחככת בכול.

ובכל זאת אני חש כי שתיהן דומות (ולא רק במראה החיצוני – עניין מפתיע כשלעצמו); שתיהן מאושרות.
אני חושב שפינצ'י בחוכמתה לא איפשרה ליכולתה לנחש את מהלכי זולתה לשבש את אושרה ואת מהלך חייה, וקימי בתמימותה בכלל לא מבינה כי מהלכי הזולת יכולים לשבש את אושרה.
אף שלכאורה מדובר בשני "סוגי" אושר, אני חושב שמדובר באותו אושר עצמו.

מבחינה מסויימת אפשר לומר כי מהלך בן אנוש על האדמה הוא קצת דומה; תחילה הילד הוא כל כך תמים ואינו מודע לסכנות ולצורך להיזהר מהן – וזה אושר גדול. והנה עם השנים המבוגר נוהג ברציונאליות בהבינו כי עליו לנחש סכנות ולהימנע מהן. וכאן מתחילה בעייה. לעיתים בני אנוש מרוב רצונם להימנע מסכנות – אושרם יכול להשתבש.
כאן יש להפריד בין סכנות שהטבע גרמן ובין סכנות התלויות בבני אנוש. לשמחתנו האנושות מתמודדת היטב עם הטבע – מהלכיו מיטיבים עימנו. הסכנות הקשות באות מידי אדם. הדבר מצריך עיסוק תמידי בחישוב כיצד להימנע מסכנות שהזולת יכול לעולל לנו. לצערנו, עיסוק זה יכול לגזול מאיתנו כל פיסת אושר.

לא טוב אפוא לרכז את הרציונאליות שלנו רק בתכנון כיצד להימנע מלהיות מרומה על ידי זולתנו, אלא יש לנצל את חושינו ולהבין כי עיסוק זה אסור שיפגע באושרנו.
וכך הייתה פינצ'י, שלא איפשרה ליכולתה לחשב סכנות ולהימנע מהן לשבש את אושרה.
אינני יודע, אולי קימי גם "תתבגר" אך בטוחני שאם כך יקרה – גם היא כפינצ'י לא תניח לחוכמתה לשבש את אושרה.

ואם אסיים ב"אשרי כלבותיי המאושרות כל אחת על פי דרכה" – הדבר יגרום לי אושר.
שבוע טוב — צדוק