'מפח נפש', 'אוזלת יד' 'שאט נפש' ו'קורת רוח' וגם 'מורת רוח'

'מפח נפש', 'אוזלת יד' 'שאט נפש' ו'קורת רוח' וגם 'מורת רוח'

איך אני יודע שכלבתי ידעה את הביטויים 'מפח נפש', 'אוזלת יד' 'שאט נפש' ו'קורת רוח'?

כשהייתי יוצא איתה לסיבוב בערבים, הייתי נוהג להאזין לרדיו. כאשר בחדשות היו מספרים על פיגוע והייתי מאט הליכתי ונדרך היא הייתה מפנה מבט אליי, וידוע ידעתי כי היא חשה מפח נפש לנוכח אוזלת היד.

גם כאשר הייתה מביטה באותם עוברים ושבים ברחוב, שפניהם מביעים טרדה והם אצים לדרכם למלא משימה בחשש שמא לא יעלה הדבר בידיהם – גם אז הייתה נעצרת ומתבוננת, ובנפשה מפח שמא לא תצלח דרכם ושמא אוזלת היד שלהם תעכיר את רוחם.

היא גם חשה שאט נפש כאשר הייתה שומעת בחדשות כי אנשי ציבור מפורסמים שלחו ידם לכיסו של הציבור או לחזן של נשים שכל רצונן הסתכם בבניית בית ובחיי משפחה הרמוניים. כן, היא הייתה חשה שאט נפש, ואז, בשקט שלה, הייתה מתכנסת לתוך עצמה.

אך כלבתי ידעה גם מהי קורת רוח. רבות הפעמים בהן הייתה אומרת לעוברים ולשבים שהילכו ברחוב בנחת "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יְהֹוָה עֹשֵׂנוּ". היא גם הייתה מתרועעת עם חבריה וחברותיה (ולעקשנים הייתה אומרת, למה לחרוץ לשון?). היא בעצמה אם הייתה נובחת – היה זה רק כדי לצאת ידי חובה. אני זוכר כיצד נבחה עליי לנוכח השיחות המתמשכות שלי בנייד – אז נבחה עליי בהתרעמות כדי להראות את מורת רוחה (כן, היא גם יודעת מורת רוח מהי). אבל ידעתי שהיא נבחה רק כדי לצאת ידי חובה, שכן השלימה עם העניין.

גם כאשר הייתי מאזין למוזיקה ומלווה אותה בנעימה פנימית שהתנגנה לתומה בתוכי הייתה קורת רוחה נסוכה במבטה. היא הייתה נושאת עיניה אליי בחיבה, חיבת אין קץ; יודעת אני, כך הייתה אומרת לי, כי המוזיקה היא נשגבת ואפילו עד כך שהיא מאפילה על כל צד שרירותי ועלוב בחיינו, ואני שמחה עכשיו כשאנו בתוכה של המוזיקה.

אני גם זוכר כמה קורת רוח שרתה עליה כאשר ראתה כי אני שומע בריכוז רב בחדשות כי יש התפתחות בחיפוש אחר תרופה למחלת הסרטן. והיא גם הייתה מביעה את קורת רוחה כאשר הייתה מבינה משיחותיי בנייד כי אני עדיין שומר על אופטימיות ואמונה כי ישראל תמצא את הדרך לשלום עם שכניה. אז הייתה גם מתחככת בהנאה ברגליי ואני הייתי מתכופף ומלטפה ואמונתי הייתה עוד יותר מתחזקת.

עכשיו, כלבתי איננה. אבל כל הזמן היא מפצירה בי לספר כי היא ידעה את הביטויים 'מפח נפש', 'אוזלת יד' 'שאט נפש' ו'קורת רוח'. תספר, היא מאיצה בי בעניים נשואות, תספר, ותספר גם שאני יודעת מהי מורת רוח, תספר, היא ממשיכה, תהיה לי קורת רוח גדולה אם תספר.