בחמש השנים שעברו הוספתי שורה, פעם לכבוד החנוכייה, פעם לכבוד אורהּ, פעם לכבוד הַשַּׁמָּשׁ, פעם לכבוד הברכה ופעם לכבוד הנרות:
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=18687&blogID=309
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=22282&blogID=309
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=24894&blogID=309
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=27315&blogID=309
http://blogs.bananot.co.il/309/?p=200
גם השנה אני מתפתה להוסיף שורה – לכבוד האור בפנים של האימהות שלנו המאיר את אור הנרות:
אִשָּׁה בִּצְעִיפָהּ
מַבִּיטָה בַּנֵּרוֹת הַדּוֹלְקִים כִּבְיוֹצְאֵי חֲלָצֶיהָ
הוֹד הַקִּיּוּם עַל מַחְלְפוֹתָיו
נִתְקַפֵּל לְתוֹךְ אוֹר פָּנֶיהָ
==
חג חנוכה שמח — צדוק
==
אשה
אִשָּׁה נוֹשֵׂאת אֶת בִּתָּהּ
בָּאוֹטוֹבּוּס.
כָּל הֲוָיַת הַיְּקוּם
עַל מַחְלְפוֹתֶיהָ
נִתְקַפְּלָה לְתוֹךְ פָּנֶיהָ,
כַּדֶּרֶךְ בָּהּ מְקֻפֶּלֶת מַפַּת שֻׁלְחָן בְּטֶרֶם הִכַּנְסָה לָאָרוֹן
לִקְרַאת אֲרוּחַת עֶרֶב בְּלֵיל שַׁבָּת,
אֲבָל לֹא כַּדֶּרֶךְ בָּהּ מְקַפֶּלֶת אִשְׁתִּי –
בְּהַצְמָדַת קְצוֹתֶיהָ בְּדַיְקָנוּת פְּשׁוּטָה
אֶלָּא כַּדֶּרֶךְ בָּהּ אֲנִי מְקַפֵּל –
בִּתְפִישָׂתָהּ מִן הַמֶּרְכָּז
וּבַהִסְתַּבְּכוּת שֶׁבַּחִפּוּשׂ
אַחַר קְצוֹתֶיהָ.