שִׁיר שֶׁמָּחַקְתִּי
גַּל שֶׁעָשָׂה מַאֲמָצִים
וְהִגִּיעַ אֶל הַחוֹף סוֹף-סוֹף
כַּמָּה קָשֶׁה לוֹ לְסַיֵּם אֶת מַאֲמָצָיו
– אוּלַי הָיָה רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ בְּכָךְ עוֹד וָעוֹד –
אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל עִנְיָן
הוּא מְשַׂרְטֵט לוֹ
עַל הַחוֹף קַו שֶׁל עֲלִיּוֹת וּמוֹרָדוֹת
שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לִרְאוֹתוֹ
קַו שֶׁמְּבַטֵּא אֶת סִיּוּם הָעִנְיָן הַזֶּה
שֶׁל מַאֲמָצָיו לְהַגִּיעַ אֶל הַחוֹף
הִנֵּה מִיָּד בָּא גַּל חָדָשׁ
מִתּוֹךְ הִתְגַּעֲשׁוּת שֶׁמַּאֲמָצָיו הִנֵּה עוֹמְדִים בִּפְנֵי סִיּוּם
תּוֹךְ שֶׁהוּא מוֹחֵק אֶת הַקַּו הַקּוֹדֵם
וּמְשַׂרְטֵט לוֹ קַו חָדָשׁ עַל הַחוֹף
וְכַמָּה קָשֶׁה לִי לִמְצֹא עַתָּה אֶת הַקַּו שֶׁל הַגַּל הַקּוֹדֵם
וְשֶׁל קוֹדְמוֹ וְשֶׁל קוֹדְמוֹ
עַד שֶׁמָּחַקְתִּי אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה
– אִם נִתָּן לְכַנּוֹתוֹ בְּשֵׁם שִׁיר –
וּמָחַקְתִּי וּמָחַקְתִּי וּמָחַקְתִּי
וּמָחַקְתִּי אֶת הַמְּחִיקָה
וּמָחַקְתִּי
אני מקווה שכולנו מבינים כי זו ברכה לכתיבה פוריה…
שבת שלום
לי כל גל נושא שיר שמחקתי 🙂
צריך לערוך סימפוזיון על :"כוחו של השיר המחוק"
וחוף הים הוא מקום מצוין לשם כך !
יאללה פגישה בחוף ירושלים בתל אביב ?
שבת שלום איש יקר
האם אתה עדיין מוחק
במחק במים או במחשב
רק אם תסמן בעפרון או עט
תוכל לראות את הטיוטות
מתפתלות
בינות לשורות החדשות
של הגלים המגיעים לדף
ואז לקראת ערב עת ירגיע היום
תלטוש עיניים לקווים שנמחקו
ולאלה שעדיין לא נכתבו
וזה יהיה שירך
מאד יפה שבת שלום
אי אפשר למלא את הכוס המלאה קודם צריך לשפוך מעט ממנה ,כך עם הגלים הישן מזמין את החדש וכך גם בכתיבה ,אבל שלא כמו הים
זכרון השיר נותר גם כשפינה מקום לשיר חדש
כך גם בחיים עצמם
מיהו חכם כבר אמר לפני שאמנות הכתיבה היא אמנות המחיקה
שבת יפה לך, צדוק היקר, כיף היה לפגוש אותך אצל עופרה
צדוק, היום בעידן המחשב, כמה בני מזל אנחנו שאפשר ליצור תיקיה של מחיקות… ככה אנחנו משמרים את האשליה שדבר לא הולך לאיבוד (כולל אותנו עצמנו…).
נורית
צדוק שלום!
יפה ונכון החיבור בין דרכו של הגל להגיע אל החוף לבין לידתו של שיר המבקש לצאת לאור.
המילים כמו סימני הגלים על החוף, נסוגות ושבות, נמחקות ומתחלפות וגם אם מחקת ומחקת את כולן, כל מילה רושמת בך את דרכה ואת זו שתבוא בעקבותיה.
וּמָחַקְתִּי וּמָחַקְתִּי וּמָחַקְתִּי
וּמָחַקְתִּי אֶת הַמְּחִיקָה
וּמָחַקְתִּי
יפה הנסיגה הגרפית של תנועת היד הרושמת את ריגשת הלב.
רוחה
ריקי,דוד, חנה, נורית ורוחה – הי לכולכם,
מה אומר? הארתם כל אחת ואחד בעזרת האור הפנימי שלכם זוויות שונות ומשלימות – על הגלים הפנימיים הרוחשים בנו הלוך ושוב והם נושאים עימם זכרונות שבשעת רצון הם נהפכים לשירים.
תבורכו בכול — צדוק