אחוז בקולמוס כותב
דיאלוג
נצטרכתי לעיין באחד מן הדיאלוגים של אפלטון, שמאז לימודיי לפני שנים רבות לא נגעתי בו.
והנה מצאתי שאז כתבתי (בכתב ידי שאני מתגעגע אליו…) בצידו כך:
אם אני מתייחס לעצמי כיודע, אולי אני עושה שקר בנפשי;
אם אני מתייחס לעצמי כלא יודע, אולי אני עושה חטא לעצמי;
אבל אם אני מתייחס אל עצמי כיודע וכלא יודע, כי אז אינני יודע איך להתייחס לעצמי.
הסתבכת צדוק – אה ?
הזכיר לי את השיר של קוני למל
"אומרים שאני אינני אני אז מי אני בכלל" 🙂
http://www.youtube.com/watch?v=wQ4PAbWBBMU
כתב ידך השתנה כל כך ?
כשאני חושבת על זה גם שלי בטח !
ריקי הי,
כשאת מסבה את תשומת לבי שאולי הסתבכתי, אני באמת שם לב שהסתבכתי, והדבר גורם לי להתפרצות ספונטנית של צחוק הכי פחות מסובך…
ד"ש — צדוק
הי צדוק,
אני לא מכירה את אפלטון וכמה שאקרא אותו אשכח מה שקראתי מיד ומיני וביה. למה? כי זה נראה לי שזה היה מה זה מזמן חבל"ז. אני בכלל למדתי ספרות, פילוסופיה היה בעיני משהו מסובך, שרק כל השרוטים באוניברסיטת תל-אביב למדו אותו.
אני עוד מן התקופה שאסא כשר מילא אולמות בגילמן, אחר כך אפילו יצא לי לראיין אותו אצלו בבית. האם זה אומר שאני מתחברת לפילוסופיה עתיקה שום כלום. קוראת ושוכחת. אני יודעת רק שסוקרטס שתה מכוס התרעלה בגלל שהשחית את הנוער וזהו. אפילו את משל המערה צריך להזכיר לי.
אז ככה, מה שכתבתי לך זה בסוד לגמרי, ואל תגלה את זה לאף אחד. למדתי רק פילוסופיה מאוחרת, רק מה שהייתי צריכה לדוקטורט שלי בגלל שהיה קשר.
ואלו שדברו חופשי על הוסרל – זה נשמע לי סנסקריט לגמרי עד שהייתי צריכה להבין אותו וקרעתי את ה"תחת".
אז ככה, אני לא מתגעגעת לאפלטון כי לא מתגעגעים למישהו שלא יודעים עליו הרבה חוץ מזה שדי התחיל את הפילוסופיה.
מעבר לזה, הטאוטולוגיה הזאת בטח קשורה ללוגיקה וגם לאפלטון, וריקי בהחלט מצחיקה.
רק שאני משביעה אותך שכל מה שכתבתי כאן זה לא אני
וזהו
חוה
חוה הי,
הראית יפה כי צריך לראות במידה של צחוק את ההתבוננות שלנו אודות החיים ואודות עצמנו. וחוץ מזה, תמיד זה טוב שהספרות תתבל קצת את הפילוסופיה ושהפילוסופיה תאזן קצת את הספרות…
והעיקר שצחקנו קצת מהדרך שבה ריקי איזנה ותיבלה את הדברים…
תודה — צדוק
תודה צדוק היקר,
תגיד, הכל זורם, של הרקליטוס נחשב?
ועלית נכון, מאז היות הפילוסופיה היא כרוכה היטב זו בזו.
אגב, על "בית המרקחת של אפלטון" שמעת? זה של דרידה
שווה קריאה.
חוה
חוה הי,
ממש מתבקש לי לצרף לינק לבית מרקחת אחר — זה מילדותי, ולצפות שתקראי את הטקסט תחת עיניו הפקוחות של דרידה (ואולי תעשי לו דקונסטרוקציה…).
ומקווה שתתיהני.
תודה — צדוק
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=21067&blogID=309
צדוק ידידי היקר,
בקראי את סיפורך חזרתי ועשיתי קפנדריה אל השפה העגנונית, שקצת מאפיינת את הסיפור שהבאת. אפשר אכן להראות בו צדדים שונים וכוכים מאירים.
היחסים של הרופא המתנשא וההורים – הוריך הם יחסים של מטפל/מטופל – כאשר המטפל הוא העליון על המטופל. אולם זו אינה דקונסטרוקציה אלא דווקא התיאוריה של פוקו.
רציתי לומר מספר מילים, לא קראתי התגובות ואולם נראה לי שהרופא כאשר היה צעיר לא ידע כלל היכן נמצא בית המרקחת. זה לא שהוא ידע ושכח מפאת גילו חלילה, אלא בשבתו בתוך חדרו לא נזקק עדיין לתרופות.
אנחנו נמצאים בתקופות שונות, היום סוכני מכירות מביאים דגימות לרופאים וכל חדר רופא הופך מיני וביה לבית מרקחת בפני עצמו – על בשרי חוויתי זאת.
נדמה לי שזו היתה אחת הבעיות לפני שמקצוע השיווק נכנס כל כך חזק בכל השווקים והוא בועט, דוחק ומפלס דרכו לכל מקום.
עניין נוסף הוא מכיוון שיש לנו את טבע אנחנו מתעניינים בתרופות דווקא מן הכיוון של מניות והתעשרויות למיניהן.
בעיה נוספת היא, מדוע למחלות מסויימות אין מוצאים תרופות לסיום המחלות כך למשל מחלות הנפש למיניהן.
תאר לעצמך שנוכל למצוא תרופה לסכיזופרניה – האם נצטרך את כל התרופות בדרך, אלא להרגעה ואלה לשיכוך ההתקפים, ואלה לשנה.
דרידה מתעסק במילה סם – המילה סם מתפרשת הן כרעל, והן כמרפא ולא בכדי סמל הרפואה הוא נחש – האם פנינו לבריאות או למוות.
זוהי שאלת השאלות. מה שאותי מעניין היא שאלת האתיקה. בעיני רופאים הם כאחד האדם – גם יש טובים יותר גרועים יותר, מאבחנים טובים יותר וכאלו שעלולים לקצר חייך עליך.
לא אמשיך, אני עדיין בעיצומם של שלושים ימי האבל.
המלצתי הרפואית אליך:
הרבה בשתיית מיים – מיים חיים,
כל בוקר נסה ריצה קצרה, שירה לא תזיק כתיבה/קריאה ופציחת קול בשמחה,
בעיקר צדוק יקירי – הרבה יוגה. הרפואה ההוליסטית יכולה לעשות עימנו פלאות.
אתה איש חכם ומחשבותיך נפתלות וסובבות.
חוה
חוה הי,
תודה על שעמדה לך הסבלנות לקרוא את הסיפור. גם הזכרת לי כי אבי מעולם לא עשה את דרכו לבית הכנסת קפנדריה…
מה מסכים אני עימך לגבי המים, השירה והיוגה, ואף הייתי מוסיף את הריקוד שגדול כוחו בהעמקת האחווה שבין הנפש לגוף.
ולגבי הסם — אמרו חכמינו, הכול סם ותלוי במינון אם לטוב ולרע.
תודה ושבת מבורכת — צדוק
צדוק!!!!
העיקר לא להתמכר כלל:))))
חוה
חוה הי,
אני מסכים (ואולי כדאי לומר כי העיקר הוא לא להשלות את עצמך שההתמכרות שלך היא נחמה מטאפיזית אמיתית…).
שתהיה שבת ממכרת במתיקותה — צדוק
היי צדוק
זהו הפילוסוף
אין מה לעשות
מי שנולד פילוסוף
נשאר כזה כל ימיו
ואתה הוא אלוף האלופים
דוד הי,
יש כאלה שסבורים שמי שמתעסק בפילוסופיה זקוק לפסיכולוג. יש כאלה שטוענים ההיפך — שמי ש ל א מתעסק בפילוסופיה זקוק לפסיכולוג…
תודה על התגובה — צדוק
קשה הדיאלוג הזה עם העצמי
כשאתה יודע- אתה מוסיף מכאוב, וכשאינך יודע ,אתה שרוי בגן עדן של שוטים
כנראה צריך להסתפק בפשרה
אני יודע שאיני יודע הכל, שאיני יודע עד תום
אולי פעם אדע
וזה כבר יתרחש במודוס אחר…
בקר נפלא ,איש יקר וחכם מאוד
חנה הי,
וגם קצת מפליא שיש פילוסופיה שלפיה ברמת העיקרון אנו יודעים הכול (ידיעתנו בעצם מהותה היא כידיעה האלוהית).
מעניין.
תודה על המילים החמות שכרגיל הן מצטיינות בדקות אבחנה — צדוק
שלום צדוק,
לעיתים קרובות אני מתמרמרת על עצמי ותוהה מדוע בחרתי במדעי הטבע במקום במדעי הרוח. כנראה מתוך ההנחה המדומיינת שהם מושכים יותר. זה נכון, אבל יש כל כך הרבה במדעי הרוח שחסר לי – כפי שמסתבר לי גם הפעם.
רות
רות הי,
זכרי נא כי בעבר הפילוסופיה הייתה חקר הטבע (כלומר הפילוסוף היה המדען ולהיפך). אני מאמין שאם רואים את העיסוק בענף מענפי מדעי הטבע בהקשרו הרחב (כלומר כפרט המבטא מכלול) כי אז עדיין נותרים אנו בתחום הפילוסופי.
מכול מקום, זה נכון שהפילוסופיה נפרדה ממדעי הטבע (וזה קרה להערכתי כאשר החלו לשאול לא "מה ישנו?" אלא "כיצד אירע שבכלל ישנו איזה דבר-מה ואין זה כך שאין כלום?").
מקווה שלא העמסתי יתר על המידה…
שוב תודה — צדוק
היי צדוק
נכון, זה היופי של החיים כל יום מחדש
להתראות טובה
טובה הי,
תודה — כתמיד דברייך חינניים ומשובבים.
ד"ש — צדוק
מעניין, צדוק, המפגש עם ההתייחסות שלך עצמך מעוררת הגעגועים. יותר ויותר אני חושבת שעצם התודעה של האדם, עצם היכולת שלו להתייחס לעצמו, היא המפליאה מכל.
חני הי,
תודה. אני מסכים עם דברייך על התודעה העצמית (שהם ממהותה של הפילוסופיה).
שבת ברוכה ומודעת — צדוק
היי צדוק
אכן האמת קלועה וכלואה בתוך סתירה.זה המצב הקיומי שלנו
עפרה
עופרה הי,
תודה. כמה יפה ניסחת את הפרדוקס.
שבת ברוכה — צדוק