בננות - בלוגים / / עמוד שכותרתו "בתור לרופא הנחמד אני מהרהר שמא מוצא הקוף באדם"
אחוז בקולמוס
  • צדוק עלון

    נולדתי בירושלים ב – 1954 לאסתר וחביב עלון. אני נשוי לרונית ואב לרות, אֵסי ושירה.

עמוד שכותרתו "בתור לרופא הנחמד אני מהרהר שמא מוצא הקוף באדם"

בתור לרופא הנחמד אני מהרהר שמא מוצא הקוף באדם

 

נעמדתי בתור בקופת החולים. על הקיר תלוי איור המדמה את התפתחות האדם מן הקוף. נזכרתי ביוסי שמגירותיו מלאות גם תרופות וגם דברי מתיקה. ובוטנים. אוהב הוא בוטנים מאוד. (פעם בגן החיות ראיתי קוף אוכל בוטנים ועלתה בי מחשבה מוזרה שמוצאו של הקוף באדם.)

לפנַי בתור עמד אדם ישיש, שעון על מקל הליכה. הוא המתין בסבלנות, כשמדי פעם הוא ממשש את זקנו הלבן והארוך. סברתי כי ניתן היה לקדמו לראש התור, אך משום מה הדבר לא נעשה. הגיע תורו והנה הפקידה, צעירה למראה וחיננית, שואלת אותו לשמו ולכתובתו, והנה עתה היא שואלת אותו מה שם האב. הוא הביט בה וביקש שתחזור על השאלה. שם האב, היא חוזרת. הוא מביט סביבותיו כמחפש למי מופנית השאלה, ואז פונה אליה ואומר – את שואלת אותי? והיא עונה, כן. שם האב. הוא מביט בה בחיבה מהולה בטרוניה, מלטף את זקנו ואומר, מה זה חשוב, את לא רואה, אברהם אבינו היה אבא שלי, תרשמי אברהם אבינו, מה זה חשוב, אני בגיל מאה, מה זה חשוב.

בסיימי את ביקורי אצל הרופא, שמיששני ובדקני ושאלני שאלות הנוגעות לגופי, שאלתי אותו מדוע סבורים הרופאים כי מוצאו של האדם בקוף, ומדוע הם שוללים את האפשרות ההפוכה – שמוצאו של הקוף באדם. רופאי הצעיר הביט בי בחיבה ואמר, אתה הרי יודע מהפילוסופיה שלך שמוצא כולנו הוא באלוהים, ולכן שווים הם האדם והקוף בפני האלוהים. לפניך, המשיך ואמר, ביקרני איש ישיש שהוא בגיל מאה ומעלה. הוא בריא. הוא יודע לחיות. תהיה כמוהו. ועכשיו לך לשלום, יש הרבה אנשים בתור.

כמה נחמד רופאי. בדרכי החוצה אני מהרהר בקשיש שליטף בחיבה את זקנו – אוהב הוא את מעלותיו יותר משהוא שונא את חולשותיו.

עמוד מתוך "עמוד-שניים ליום"

7 תגובות

  1. ויצמן נגר

    צדוק, ממש נהנתי. מהכתיבה, מהסיפורים השונים בכתיבה כל כך קצרה, ומהמסרים החבויים. בכל משפט הסתקרנתי לקראת המשפט הבא. יישר כוח.

    • צדוק עלון

      ויצמן הי,
      תודה תודה (ותאר לך את הבעת פניו של הישיש… הבעת פנים של מי שלא יודע מי כאן משונה — הוא או הפקידה הצעירה….).
      ד"ש — צדוק

  2. מחשבה מעניינת. קטע מקסים.
    רק לא הבנתי:
    "אתה הרי יודע מהפילוסופיה שלך שמוצא כולנו הוא באלוהים"
    מה הפילוסופיה שלך?
    מוצא כולנו מאלוהים?

    • צדוק עלון

      לוסי הי,
      תודה. לגבי שאלתך, אכן יש שיוויון בין כול הברואים בעצם העובדה שהם קיימים ולא לא-קיימים (אין משמעות לעניין האובדן או המוות, שהרי מעצם היותם הם כבר "כתובים בספר הטבע" שאין למחוק ממנו דברים). במובן הזה כולם נוטלים חלק במקור אחד – ניתן לקרוא לו אלהים או הטבע (ניתן לקרוא לו בשם אחר, אך הוא זה שמבטא את העובדה שיש ייתרון לדברים שהתממשו על פני הדברים שלא התממשו כלל ועיקר). מקווה שהייתי מובן.
      מכול מקום, הקטע לקוח מהנובלה "עמוד-שניים ליום" אשר על אודותיה תוכלי לקרוא בלינקים המצורפים.

      http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=7b710fc4596b25648b44472262adc013&id=1171

      http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17087&blogID=309

      תודה לך שוב וברכות — צדוק

  3. הי צדוק
    תודה על עמוד מתוק לפני השינה .
    ובאותו עניין, כנראה שמוצאו של הזקן החביב בצדוק …(מה את אומרת…)

  4. לצדוק סיפורך זה העלה חיוך על פני, הרבה חוכמת חיים יש בזה.נהנתי מאד, תמשיך בכתיבה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לצדוק עלון