תעודת לידה
צִלַּמְתִּי
אֶת תְּעוּדַת הַלֵּדָה שֶׁל אָבִי –
מִסְמָךְ עַל דַּף גָּדוֹל מִן הָרָגִיל
וּמוּזָר
עִם חוֹתָמוֹת שֶׁל הַשִּׁלְטוֹנוֹת
בְּאֶרֶץ הֻלַּדְתּוֹ.
הַצִּלּוּם הוּפַק
אַךְ לֹא מִהַרְתִּי לִטֹּל אוֹתוֹ;
הִמְתַּנְתִּי קִמְעָה.
בְּזִכְרוֹנִי עָלוּ תְּמוּנוֹת
מֵאֹסֶף תְּמוּנוֹת
הַמָּצוּי בְּבֵית הוֹרַי, הַמֵּכִיל
צִלּוּמִים יְשָׁנִים נוֹשָׁנִים
שֶׁל הוֹרַי וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתָּם.
מָה יֵעָשֶׂה עִם אֹסֶף זֶה בְּבֹא הָעֵת,
יַחֲלִיטוּ יְלָדַי.
חזרנו – אשתי, אני ושלוש בנותינו – משבוע ענוג בוונציה. צילמנו. צילמנו המון.
ונזכרתי בשיר הזה (שכתבתי לפני שנים אחדות).
היי צדוק
השיר עם המציאות מתערבבים.
מה יהיה אין לדעת והמחשבות שלך חולפות לי בראש.
להתראות טובה
טובה הי,
הכול מתערבב וקשה לדעת מה "מכתיב" את מה.
תודה על תגובתך וההרהור שבה — צדוק