אחוז בקולמוס כותב
סלעים
בְּסֶרֶט עַל טַרְזָן
נִזְכַּרְתִּי בְּמָצִ'יסְטָה –
בְּדַרְכּוֹ לְהָבִיס אֶת עוֹשֵׂי הָרַע
נִצַּב סֶלַע אֵיתָן
וּבִמְקוֹם לְהַקִּיף אוֹתוֹ
הוּא מְבַקְעוֹ לִשְׁנַיִם
בְּמַכַּת אֶגְרוֹף אַחַת
אָבִי אָמַר לִי לַעֲקֹף
סְלָעִים שֶׁיַּעַמְדוּ בְּדַרְכִּי
מִימִינָם אוֹ מִשְּׂמֹאלָם
מָצִ'יסְטָה נִשְׁכַּח
שיר יפה. רק לכאורה הוא נראה סימטרי ופשוט, למעשה הוא מצריך מחשבה ומעוררה. חזק וברןך. רני.
רן הי,
תודה. תזכה למצוות.
ד"ש — צדוק
אהבתי. פשוט וקולע. כמו שצריך. אוקהם היה נהנה.
שלומית — תודה.
ואנו נמשיך וניזהר שהתער של אוקהם לא יחתוך בנו…
ברכות — צדוק
יפה
התרשמתי מן הפשטות היפה כדי שיר כמעט בה אתה מציג את הביוגרפיה שלך.
קוראת אורחת חביבה,
תודה ובואי לבקרנו עוד ועוד.
צדוק
שיר מבריק. פשוט לכאורה, כל כך לכאורה פשוט. וזה בהחלט תו מאפיין את כתיבתך צדוק, כביכול תמים, כמעט ילדי, ובעצם מתוחכם ועמוק וקודם כול שובה לב בוגרת שלא אחת מסתבכת והולכת סחור סחור עד שהיא מגיעה לצומת-צדוק וירווח לה, הגם אם להרף זמן הקריאה.
ענת הי,
תגובתך משובבת נפש וגוף כאחת.
(מי שנוגע במתוק הנקודתי יכול שייגע במתוק כשלעצמו).
תודה וברכות — צדוק
שיר חזק, צדוק. האם ההתחלה אומרת בעצם שמעתה, כשנזכרת במצ'יסטה שוב, תתחיל לבקע סלעים?
הבעייה היחידה בשיר היא שהבנתו דורשת מצע תרבותי עמוק שאינו בנמצא אצל בני חמישים-מינוס (טרזן מילא, אבל מי זוכר את מצ'יסטה? 🙂
זהר הי,
לגבי השאלה ברישא — מה אומר ומה אגיד?
אני מכיר כותב שאני זקוק לגוגל מספר פעמים לגבי כמעט כול פוסט שלו…. שישתמשו בגוגל…
ד"ש וברכות — צדוק
מדויק, צדוק, מדויק ונקי – כל כך נקי שזה חותך. הנה,בְּמַכַּת אֶגְרוֹף אַחַת – מכה לבטן, הבאת לא רק את חוכמת אביך, אלא גם את חוכמתם הענווה של הדורות שחלפו, את חוכמת הבינה על פני חוכמת הגוף, ומעל לכול – את אביך החי בך.
מרגש, צדוק. הדיאלוג אב-בן שמתקיים גם אחרי לכתו של האב מן העולם – ואולי נכון יותר לומר: שמתקיים רק אחרי לכתו וגו' – דיאלוג זה הוא אחד המוטיבים המהותיים ביותר בכתיבתך וביכולת להבינה כקיום דיסוננסי של חיים-מוות, זיכרון-שכחה.
תודה שהבאת. הכרתי – אך לא את הגרסה הזאת.
גל
גל הי,
אין מילים בפי — תודה על מילותייך היפות.
ד"ש וברכות — צדוק
בתנועתו בין גיבורי ילדות מסוג טרזן לאנטי-גיבור כביכול או לגיבור שירד מגדולתו, האב – השיר חכם ויפה ומרגש.
(ואני גם עושה כמצוות אביך. שמע, לפעמים זה עובד).
שחר-מריו הי,
תודה על התגובה והתובנה שבה.
ולהערתך בעניין מצוות אבי — אכן, כדבריך, רק לפעמים זה עובד. לצערנו נתקלנו באנשים שמצד אחד אינם מניחים לנו וגוררים אותנו לעימות, ומצד שני אינם רוצים ליישב מחלוקות בדרכי שלום (פתרון בדרכי שלום סותר את המצב הנפשי שלהם, לפיו רק המלחמה היא דרכו של העולם).
ד"ש וברכות — צדוק
יופי!
מצטרפת לתגובות של חבריך המלומדים. צריך ליישם רדיפת שלום ענווה זו גם על "סלע קיומנו"…
רותי הי,
תוזה. ויפה הקבלתך ל"סלע קיומנו".
ברכות — צדוק