אחוז בקולמוס כותב
סָב וְנֶכְדּוֹ
סָב וְנֶכְדּוֹ מְשַׂחֲקִים בְּכַדּוּר. זוֹרֵק הַיֶּלֶד אֶת הַכַּדּוּר לַסַּל פַּעַם אַחַר פַּעַם, וְהַכַּדּוּר אֵינוֹ נִכְנָס – אֵין בְּכֹחוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד לִזְרֹק אֶת הַכַּדּוּר גָּבוֹהַּ.
הַסָּב מַשְׁגִּיחַ וּמְעוֹדֵד.
שׁוֹבָב הַיֶּלֶד, זוֹרֵק אֶת הַכַּדּוּר לְאַרְבַּע רוּחוֹת שָׁמַיִם וְרָץ אַחֲרָיו לְכָאן וּלְכָאן וְשׁוּב זוֹרֵק אֶת הַכַּדּוּר לַסַּל.
רוֹאֶה הַסָּב כִּי אֱמוּנָתו שֶׁל הַיֶּלֶד שֶׁיִּכָּנֵס הַכַּדּוּר לַסַּל כֹּה חֲזָקָה עַד כִּי הִיא נֶהְפֶּכֶת לִידִיעָה. וּמָה מִתְאַּכְזֵב הַיֶּלֶד שֶׁהַיְּדִיעָה נִתְבַּדְּתָה.
אוּלָם זוֹ אַכְזָבָה פְּשׁוּטָה וְהִיא מִשְׁתַּכַּחַת מִיָּד, וְהִנֵּה שׁוּב מְנַסֶּה הוּא אֶת כֹּחוֹ.
וְהַסָּב מְעוֹדְדוֹ.
לְאַחַר זְמַן מָה אוֹמֵר הַיֶּלֶד לְסָבוֹ – סַבָּא תְּנַסֶּה אַתָּה לִקְלֹעַ.
הַסָּב לוֹקֵחַ אֶת הַכַּדּוּר. מָה יִשְׂמַח נֶכְדִּי אִם יִכָּנֵס הַכַּדּוּר לַסַּל, חוֹשֵׁב הוּא. מְנַסֶּה הַסָּב אֶת כֹּחוֹ, אַךְ הַכַּדּוּר בְּשֶׁלּוֹ.
מַמְשִׁיכִים הַסָּב וְנֶכְדּוֹ וּמְשַׂחֲקִים, מְנַסֶּה זֶה וּמְנַסֶּה גַּם זֶה וּלְעִתִּים מְשַׁלְּבִים הֵם כֹּחוֹת יַחְדָּו, וְהַכַּדּוּר מוֹסִיף לִצְהֹל בִּידֵיהֶם וּלְקַפֵּץ מִשִּׂמְחָה.
מִמִּרְפֶּסֶת בֵּיתוֹ יוֹשֵׁב אָבִי וּמִתְבּוֹנֵן בַּמַּעֲשֶׂה. וַאֲנִי מִתְבּוֹנֵן בּוֹ.
קצרצר יפה של התבוננויות
התבוננות בתוך התבוננות
אב סב ונכד
מזכיר את הקצרצרים של שופמן
התגובה למעלה שלי
צדוק לחנה:
חנה הי,
אני עדיין זוכר את ההרגשות שעברו בי בצעירותי כשהייתי קורא את שופמן (בסגנון: אם הוא לא היה כותב זאת – אני הייתי כותב). תחושות נאיביות משהו של ילד ונער, אבל עוד מילדותי אהבתי את שופמן ואת התובנות הנפשיות הגלומות בהתבוננות שלו בדברים.
גם "הורים: השניים" שואב מסיפורו של שופמן "השניים" — אלו השניים אשר נמצאים תמיד לבוא לעזרתך ("באשר תיפול – יחושו לעזרתך"); שניים אלו הם הורינו והשתקפויותיהם בזולת העומד לימיננו בעת צרה.
תודה על שופמן — צדוק
ממש רוח שופמן קמה בך לתחייה, ובמיטבה. וזה המקום להעלות שני דברים מהותיים, צדוק וחנה היקריפ. עד כמה נשכחו סופרים טובים, ועד מה גדול כוחו של הקצרצר. לפעמים עשרת מונים על עמודים על עמודים על עמודים. כל הכבוד, צדוק על חדות העין הרגש והמינימליזם.
רני יגיל עושה נפלאות בבלוג שלו בהחיאת ספרות העבר: אשר ברש ,בורלא ועוד
יבורך על מפעלו
כדאי לקרוא כתבות על סופרים אלה בארכיון הבלוג שלו
צדוק למגיב שלא הזדהה:
אני מסכים לדבריך אודות מפעלו של רן יגיל.
תודה — צדוק
צדוק לענת:
ענת הי,
אני מסכים לדברייך על שופמן, עד כדי כך שיש לי חשק להביא כאן — לטובתי ולטובת אלו שרוצים לקרוא שנית — את סיפורו "השניים":
השניים/ג. שופמן
בתוך קהל צפוף, בתיאטרון או באולם זמרה, יש שלאיש (או לאשה) נעשה רע פתאום, והוא נופל מתעלף. רוב האנשים מסביב סוטים מעליו, מתרחקים, משתמטים, ורק ש נ י י ם נמצאים תמיד, שחשים לעזרתו, נושאים ומוציאים אותו למרחב, ושם לא ירפו ממנו עד שישיבוהו לאיתנו.
נכפה כי יפול על המדרכה בבוקר-סתיו — סמרמורת-זוועה תוקפת את העוברים-והשבים, והרי הם אצים איש לעברו ועוצמים עיניהם מראות בפרפורי-האדם; אבל הנה כבר צצו ה ש נ י י ם, כמו מן האדמה, נוטלים את הנופל, זה בראשו וזה ברגליו, נושאים אותו אל תוך פרוזדור-בית ומתאמצים להקל לו ככל אשר יהיה לאל ידם.
מישהו התנפל בייאושו אל הנהר הגדול. ההמונים הסקרנים צובאים צפופים עם הנערות אל מעקה-הגשר, ומביטים, מביטים — ואילו שני מלאכי-החיים הללו כבר קפצו אחריו, שוחים ומפליגים בזרם האדיר והקר וחותרים למשותו, להצילו. הנה הינם!
כי על כן אל נא תירא, בן אדם, בצאתך : באשר תיפול — להקימך יחושו… ה ש נ י י ם !
==
כמה נכון לכול מעגל חיינו — מדלת אמותינו עבור דרך מה שקורה ב"בננות" לאחרונה (צריך "שניים" שיושיעו את המגיבים שלא לשם שמיים…) ועבור דרך המתרחש בחברה, במדינה ובעולם בכללותו.
תיהנו ותישארו אופטימיים.
תודה לך שוב — צדוק
הקטע של שופמן מזרים חום בכל הגוף וממלא אותו באהבת אדם, עד כדי כך שהמילים מאבדות ממשמעותן.
נפלא, צדוק.
גל
גל הי,
כך הוא שופמן — מזדהה עם האנושיות שבדמויות אותן הוא מתאר, והכול מתוך קרבה נפשית אליהן.
תודה וד"ש — צדוק
רגיש ועדין.
איציק הי,
תודה על קריאתך ותגובתך היפה.
צדוק
ראליזם נקי, יפה . היה נראה לי שהסב נדבק באופטימיות של הילד, שלומד ממנו שיעור על עקשנות, התמדה, אמביציה. שזה דבק בו ברגע שמתחיל לשחק. אהבתי את זה.
ואז בא המשפט האחרון וקלקל לי את השמחה…
צדוק ללוסי:
לוסי הי,
בל תתקלקל שמחתך — לפעמים מה שמקלקל את השמחה אינו מקלקל השקפת עולם אופטימיות… הסב, האב והנכד -כולם אופטימיים.
תודה על תגובתך שדירבנה אותי לחשוב שוב על המשפט האחרון — צדוק
מאת: שבתאי עלון
דואר אלקטרוני: shabit5528@walla.com
תוכן המסר: היי צדוק
נפלאות הקולמוס הכותב את החוכמה, הריגוש והדייקנות המרוממים את הנפש ואת הגוף.
"כיוון ששמחתי שמחתי עוד יותר" עם כל כתיבה שלך, שמחזירה אותנו לעבר כדי להיות מאושרים בהווה. תבורך במילותיך. שבתאי