שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

"בזכות" יום השואה

    כבד את אביך ואת אמך למען לא נדע עוד שואה   אתמול, מעט לפני שהחמה שקעה על עוד יום שואה חוויתי באורח מנוגד תכלית ניגוד לאופיו של היום הזה ולמה שהוא תובע מאיתנו פנימה – חוויתי חוויה מוארת ומרגשת ביותר. מימוש ויישום במלואו של הדיבר "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" על אדמת מדינת ישראל, שהוקמה ...

קרא עוד »

דקת דומייה

  הרהורים דואבים בשחר שלפני הצפירה     שנה בשנה, שנים על שנים, מאז היותי ילדה, בכל יום שואה, עם הישמע הצפירה, בעומדי דום דקת דומייה, כולי עסוקה בדבר אחד – במאמץ נפשי עצום להינתק מהווה חיי, להינתק ולהתייחד עם מה שאין לי שום יכולת להתייחד ולהתאחד איתו באמת – עם מוראות השואה, זוועה ששום דעת ונפש אנוש לעולם לא ...

קרא עוד »

מחווה של אהבה למשוררת שלומית כהן-אסיף

    אלוהים מרחם על ילדי הגן, כתב יהודה עמיחי ושלומית כהן-אסיף אוהבת אותם בכולנו, גדולים כקטנים ולהפך   לפני שנים לא מעטות, כשבנותי היו עוּלוֹת ימים, נזדמן לי על גשר גידולן והעשרת רוחן ותרבותן להתוודע אל משוררת נפלאה בשם שלומית כהן-אסיף. לא פחות משבנותי אהבו את שירתה ואגדותיה – אהבתי אותן אני כילדה שנעשתה אישה כמעט בעל כורחה, ולפעמים ...

קרא עוד »

ארבע אמהות ועוד אחת

                                              ערב פסח, ניסן תש"ע      לפני חודשים ספורים, בשיחה עם פרופסור לספרות שהיה מראשוני מרצי ומלמדי ולימים המצנט האחד והיחיד שלי, עוזי שביט, עלתה לדיון ולמחשבה שאלה מפתיעה: איך זה שהשירה – קרי המשוררים והמשוררות – אינם מרבים לכתוב שירי הורות פתוחי לב ומשתפי לב, ולאו דווקא כאהבה מקדשת. חשתי מיד כי מדובר ב"פרה קדושה" ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לענת לויט