שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

תפילת יחידה

  עָשֵׂה שֶׁהַמִּלִּים לֹא יִגְּעוּ בִּי עוֹד. שֶׁלֹּא יִהְיוּ בָּשָׂר וְדָם, חֶרֶב אוֹ מַמְתָּק. פָּחוֹת מֵאֲוִיר, בּוּעַת סַבּוֹן בִּקְצֵה קַשִּׁית שֶׁל יֶלֶד כָּמֵהַּ לְהֶרֶף הַמַּפָּץ הַגָּדוֹל, לְלֹא קוֹל, מַמְתִּין לְהַפְרִיךְ בּוּעָה חֲדָשָׁה שֶׁתַּפְרִיחַ צְחוֹק גָּדוֹל.    

קרא עוד »

גמר חתימה/עקדת אב

גְּמַר חֲתִימָה   אַתָּה מַמְתִּין לִי, וּמִלְּבַדִי אֵין פּוֹקֵד כְּשֶׁאַתָּה נִפְקָד מִשִּמְךָ הַמְּטהָר בְּאֶצְבַּע נִצְרדֶת. חַיִּים בְּתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת – וְאֵין מִי שֶׁקָּרָא אוֹ יִקְרָא כָּמוֹנִי, לַחֲתֹם אֶת סִפּוּרֵנוּ בִּבְכי טוֹב.     עֲקֵדַת אָב   מְחַל נָא, אַבָּא, עַל שהוֹבָלְתִּי אוֹתךָ אֵל הַר העֲקֵדָה, וְלֹא נִשְׁאַרְתִּי לִרְאוֹת בִּנְפילַתְּךָ אַל עֵרְיַית חֲטָאֶיךָ. לֹא הִפְצַרְתִּי בְּךָ לבָקֵש שׁאֵמְחַל לְמַעַן אוּכל לשוּב אֵלֶיךָ ...

קרא עוד »

מה בין זאב ל"יומנה של אישה מודרנית"

לפני ש"יומנה של אישה מודרנית" ראה אור פניתי למאייר הדגול זאב אנגלמאיר, ביקשתי שיקרא את הרומן בכתובים ושאם ורק אם הוא אוהב – שישקול לעצב למענו את הקנקן, קרי העטיפה. ואז לילה אחד נחתה בתיבת המייל שלי הפתעה –  איורים שזאב יצר ושנינו קיווינו שיהיו כלולים בין פרק לפרק. זאב חשב: "מדוע שלא יהיו בספרך בין פרק לפרק איורים כמו ...

קרא עוד »

פגמים ופיגומים

פגמים ופיגומים   פְּגָמַי נהיוּ פִּיגוּמַי. אֲנִי מְטַפֶּסֶת בְּרֶגֶל קַלָּה, לֹא מַכְאִיבָה, נִשֵּׂאת משְכמִי מַעֲלָה עַד שאתְנתֵק לְהַבִּיט אֵיךְ הָאֲדָמָה פּוֹצָה פִּיָּה לְהַבְלִיעַ. וְלֹא אֵירָתַע וְלֹא אֶבָּהֵל עוֹד מֵהֱיוֹתִי שְׁלֵמָה.    אני מאחלת לכל חברי מטע הבננות השוקק שנת השלמה ושלמות פנימה והחוצה          

קרא עוד »

שמחה

כשאני מְכַבָּה כל דאגה וחרדה מוציאה שמחתי ראש זעיר ממערת קְרָבַי, שוֹלחת רגל מהססת שלא יבוּלַע לה, שלא אבְליעַ אותה, עד שפתאום פורצת בריבּוֹא ניצוצות, מחוֹללת תהוֹם לְהַר נישָא בַּאֲוויר ללא אדמה תחתָּיו ומחוֹללת איתי כּבשמלַת נוצות לבנָה של פֵיַית קסם קְלַידוֹסְקוֹפּי בְּאֵין הזמן. זמן מאוּשָר.        

קרא עוד »

ללא מילת פרידה

בְּלֵכְתֵּךָ לְלא מִילַת פְּרֵידָה הַיּיתָּ כְּמֵת מְהֲלֵך בְּחֲיַי, לוֹקָה בְּדוֹם לֵב וּמוּנְשֶמֵת בְּעֲשִיוֹת שִגְרָה שאיש לא יֵדָע וְירְצֵה לְנָחֵם כי לא ניתָּן בְּאֵין לְוָויה וְשִבְעָה לְאֲדָם שֶסַר לִבּוֹ מְעָלַי כְּאילוּ הייתי להד"ם.  

קרא עוד »

תורת הגוף

  גּוּפִי מַסִּיעַ בִּדְרָכִים רָאשִׁיוֹת וּצְדָדיות, בְּמַעֲקָפִים, בְּכִּיכָּרוֹת וּבְסִמְטָאוֹת עִם תַּמְרוּרִים וְרַמְזוֹרִים. שָׁנִים רַבּוֹת נִדְרְשׁוּ לִלְמֹד לִנְהֹג בּוֹ בְּכָבוֹד. לֹא בְּעִרְפּוּל חוּשִׁים, לֹא בִּמְהִירוּת גְּבוֹהָה מִדַּי, לֹא בִּפְזִיזוֹת, לֹא בְּשִׁכְרוּת וְלֹא בַּאֲטִימוּת לֵב עוֹקֵף אֶת הֱיוֹתִי נָהֵגֵת לְלֹא חָלַף וְתַחֲלִיף.      

קרא עוד »

יש ספרות גדולה ויש קטע גדול על ספרות זולה (?!)

      אתמול, קצת לפני שחתמתי עוד יום חיים, נכנסתי לשנייה להיפרד גם מערוץ הפייסבוק וקלטתי סרטון יוטיוב שגלגל אותי מצחוק, ואין טוב מזה לפני שינה ערבה. נכון?! אז הנה הסרטון להנעים גם לכם את השבת (שימו לב למספר הצפיות עד כה…) – השחקנית הנפלאה אורלי זילברשץ מקריאה מתוך "חמישים גוונים של אפור" מאת הסופרת הבריטית אי. אל. ג'יימס, ...

קרא עוד »

המחילה אל המחילה

  המְחִילָה אל המְחִילָה ארוּכָּה כְּאוֹרךְ חֲיי עד כּׁה. דממה חשוּכָה, ובה אתה ואני, אבא, חרף מוֹתךָ חי על גחוֹנְךָ, זוֹחֵל בי כְּחָיה פְּצוּעה וּמִתְחנֵן שאשחרר, שאשתחרר מעוולותיךָ כי לא יכולתָּ אחרת, לא ידעת להיות אבא אחר משידעתי אותך כל חיי עד כה. ושילמתָּ. ושילמתי. והאוֹר בִּקְצֵה המחילה הוא השמחה על היותנו אבא ובת בזרועות החמלה שאיחרוּ לעטוף אותך ואותי ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לענת לויט