שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים

  רוב שנותינו אנו מכלים לא מעט כוחות נפש (משאב חיוני ביותר, אך מוגבל בכמותו) על יישום מה שאולפנו, צווינו והתחנכנו לו כמעט משחר חיינו: לעמול על יצירת קשר איתן בין רגש האהבה כלפי היקרים לנו ביותר –  הורינו, ילדינו, בני זוגנו, חברינו – לבין תקשורת נעימה איתם. ואני תוהה הבוקר הזה ובכלל בעת האחרונה: מי אמר שיש בכלל קשר ...

וידוי: זה עתה קראתי שהסופר האהוב עלי בנעורי, פיליפ רות, הודיע בגיל 78 שיותר לא יכתוב ולא יקרא. עוד כתב שמלבד כתיבה לא היו לו חיים. הבנתי מאוד את עניין ה"לא היו לי חיים מלבד כתיבה". קינאתי בו על שכתיבתו העניקה לו את מלוא ההכרה. בלעדי זאת אני בספק אם היה "תורם" את כל חייו לכתיבת רומנים, שמשולה לעמל קשה ...

  שִׁירֵי אַהֲבָתִי יִהְיוּ כְּמַצֶּבֶת אֶבֶן זָרָה לְמַגַּע הָרֶגֶשׁ הַחַי בִּכְתִיבָתָם. רַק הַקּוֹרֵא יַהֲפֹךְ בָּם וְיָפִיחַ לְבָבִי תַּחַת הָאֶבֶן בְּרוּחַ אַהֲבָתוֹ כְּחָלוּק לָבָן   או כְּפֶרַח רַעֲנָן.    

קיימוּת   אֲנִי לֹא חוֹשֶׁבֶת, מַשְׁמָע אֲנִי קָיימת. מֹחִי חָלוּל, נִשָּׂא בְּחָלָל הָרוּחַ – בָּלוֹן קָשׁוּר בְּחוּט שָׁקוּף לְגוּף יַלְדָּהּ פָּטוּר מִכֹּחַ כְּבִדַּת שְׁנוֹתַי שֶׁהֵבִיאוּ אֵלַי מַחְשָׁבוֹת חִנָּם עַל אִי הִתְקַיְּמוּתִי, שֶׁלֹּא כְּמוֹ אֵצֶל דְקָארט שֶׁתָּעָה וְהִטְעָה בְּחַיִּים אֲחֵרִים מִשֶׁלִי.      

  שָׁלוֹם קַר   הָאֲוִיר הִתְמַעֵט. עֵירֹם נִהְיָה פְּלָדָה מְכוּדֶנֶת. לֹא יָכֹלְנוּ לַחֲדֹר, לִפְלֹשׁ וְלִכְבֹּשׁ אָהֲבָה – כְּאוֹיְבִים הָיִינוּ  מִשְׁנֵי צִדִּי הַמִּטָּה שֶׁהִתְפָּרְקָה בְּשָׁלוֹם קַר, לְלֹא קַו הַפְרָדָה.        

  כְּשֶׁהַמִּלִּים נִרְדָּמוֹת, מִתְעוֹרֵר הָרֶגֶשׁ הַחַף מֵחֲלוֹמוֹת, מִתְנוֹעֵעַ עַל בְּהוֹנוֹת, שֶׁלֹּא לְהַפְרִיעַ אֶת הֲמֻלַּת הַלֵּב הַיּוֹדֵעַ אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁבְּחִבּוּר לְלֹא גְּבוּלוֹת.    

מִדְבָּריוֹת שיר   מִמַּעֲמַקַּי קְרָאְתִּיךָ וְלֹא שָׁעִיתָ. לֹא עָנִיתָ. עִינִיתָּ מִמַּעֲמַקֶּיךָ שֶׁהִכְזִיבוּ אֱמוּנִי שֶׁלֹּא תַּעֲזֹב עִמִּי מִדְבָּרִיּוֹת שִׁיר אֶת שׁוּרוֹתָיו תִּזְכּוֹר. גַּלְעֵד לְחָלָל לֵב.      

    גַּם אֲנִי רָצִיתִי לִכְתֹּב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים, שׁוֹתְקִים בִּכְמוּסַת חֲלוֹמָם, שֶׁלֹּא אֶסָּחֵף לִטְבֹּעַ בָּהֶם בְּטֶרֶם זְמַן, הַמַּתְאִים לָעֵרִים שֶׁיִּדָּרְשׁוּ לִמְשׁוֹתֵנִי מִן הַשַּׂרְעַפִּים הַצְּחִיחִים מִנְּשִׁיקַת שְׂפָתַיִם.        

    בימים האחרונים נתקעו בתודעה המשונה שלי שלוש מילים – רציתי לכתוב שפתי ישנים. ארבע מילים נפלאות, בעיני. ידעתי של מי הן, ומכאן המשיכו מחשבותי לנוע אל הדחף לכתוב את הפוסט הזה. ארבע המילים – רציתי לכתוב שפתי ישנים – הן שם אחד מספריו הנפלאים של המשורר אמיר גלבוע. תהיתי לעצמי כמה אנשים מכירים או מתרועעים כיום עם שירתו, ...

    קוֹל דּוֹדִי הִתְמַהְמֵהַּ מֵעֵבֶר לְהַרְרֵי הַיָּמִים כְּשָׁפָן סַלְעֵי חָזִי הִתְרוֹצֵץ וְרוֹצֵץ גַּעְגּוּעַי עַד שֶׁקָּצָר בִּנְשִׁימָתִי  וְנִהְיֵיתִי מֵאַיָּלָה שְׁלוּחָה אֵלָיו לִנְכַת נִשְׁמָתִי.