שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים

  לפני ימים אחדים קמה לעינַי לתחייה רחל בלובשטיין, המשוררת הנפלאה שלנו. זה קרה הודות לפרסום מכתבים שכתבה רחל לחברתה היחידה כנראה, שולמית קלוגאי, אחותו של הנשיא יצחק בן צבי – המכונה שו – בהיותה קרובה למותה ממחלת השחפת לפני שמונים ושתיים שנה.  מכתבים אישיים אינם כמו שיר אשר במיטבו רב בו הנסתר על הגלוי, ואין הוא – ואפילו מוטב ...

        על דרכי עם החתולים אולי אכתוב פעם ספר שלם, ואולי לא. מכל מקום, כעת אני מרגישה שמשפטו של נתן אלתרמן "אינני רוצה לכתוב אליהם/ רוצה בלבם לנגוע" יפה ומדויק למה שעובר ביני לבין הולכי-על-ארבע הפרוותיים, שזה ארבע-עשרה שנים הם המורים הרוחניים שלי וללא מתחרים. לא ארחיב כאן איך החל מסעי זה ולמה, רק אציין שאיכשהו זכיתי ...

  תוך כדי קריאה מהנה ביותר – אך איטית מדי כדרכי כשאינני עורכת – בספר החדש "שקרים מהבוידעם" של חברתי תמרה אבנר מישהו הקדים במילותיו את מילותי  

      נָעִים לְהִתְרוֹעֵעַ עִם אַדְנוּת זִכָּרוֹן בָּא בְּיָמִים הַמְּשִׁיבִים אֵלַי    עֶדְנַת רִגְעֵי נְגִיעָה  בַּאֲהוּבַי שֶׁחֶלְקָם אֵינָם עוֹד בָּשָׂר וְדָם מְשׁוֹטֵט לְהַכְבִּיד עַל עוֹרְקֵי הַלֵּב. הֵם נִפְתָּחִים כְּאִלּוּ לֹא  הָיָתה  גַּסּוּת  בְּיַד הַזְּמַן שֶׁהֵבִיא לַפְּרֵדָה שֶׁעֲדַיִין אֵינֶנָּה.          

  לפני יומיים השכלתי ללמוד שני דברים: א.  מתי נולד המונח מצנט. ב.    שאני זכיתי במצנט.   את פרטי הסעיף הראשון גיליתי בגוגל. וכך נכתב שם בין השאר:  השם "מצנט" נגזר משמו של גאיוס קילניוס מאיקנס, רומאי עשיר ממוצא אטרוסקי, שתמך במשוררים  – ביניהם וירגיליוס. הסעיף השני התגלה לי בתיבת המכתבים, שם מצאתי מכתב מקרן תל אביב לספרות ואמנות ע"ש ...

  אַל תִּצְטַעֲרִי אוֹ תֵּבוֹשִׁי כְּשֶׁהַזִּקְנָה  תִּזְקֹף  רֹאשָׁה תְּנַתֵּר אֶל  רֹאשֵׁךְ לְבִקּוּר פִּתְאוֹם תְּשַׁלֵּחַ  אוֹתוֹת סְמוּיִים וּגְלוּיִים כְּהַתְרָאוֹת חַמּוֹת לְהֵחָפֵז וְלִקְנוֹת בְּגָדִים נוֹחִים וּנְעִימִים בִּמְיֻחָד לִימֵי הַחֹרֶף הָאֲרֻכִּים אֲרֻכִּים אֲרֻכִּים בָּהֶם לֹא תּוּכְלִי עוֹד לָצֵאת מִבֵּיתֵךְ  הַדַּל   וְלִרְכֹּשׁ  בִּמְחִיר מוּזָל חֲבֵרִים חֲדָשִׁים.      

חשיבה פילוסופית היא לאו דווקא על דברים שעומדים ברומו של עולם. חשיבה פילוסופית – ולו בעיני – היא בעצם תהייה על כל דבר שנקרה לפנינו במהלך יומנו. במילים פשוטות, היכן שמוחנו פועל לפתע ותוהה על פשרו של דבר מה גם אם הוא השגרתי והבנאלי ביותר – תוהה ואינו מקבלו כמובן מאליו – זהו מקום הייצור של חשיבה פילוסופית. למשל, הבוקר ...

      נילי דגן/ לא מתקרבת לתחנה המרכזית/ אבן חושן/ 59 עמ'/ 2013 מי שיאחז בידיו לראשונה את ספר שיריה המהודר בפשטותו של נילי דגן ויתהה על הסיבה לשמו המיוחד, הארוך יחסית לשם ספר, ולניחוח האקטואלי שנושב ממנו – התשובה תימצא לו בתמציתה בעמוד 14: "לא מתקרבת לתחנה המרכזית, / כולם הולכים ושבים / שבים והולכים / אין לדעת ...

קול קורא להעלאת קרנה הממלכתית של השירה העברית

שירי "הנסיעה האחרונה" היום בגלריה "הארץ"