שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים

    חנוך לוין ואני סוגרים היום מעגל. תשאלו איך? והרי התשובה. בהיותי כבת שבע-עשרה או החל מהיותי בת שבע-עשרה זכיתי להכיר את לוין אישית על גשר חברותי עם השחקן יוסי כרמון (שהיה שכני אז), שהקנה לי את אהבת התיאטרון והחלום (שנגנז) להיות בימאית.   יצירתו של לוין היתה בשבילי ובעיני שנים ארוכות תחת הכתר והכותרת – הפסגה ומקור השראה ...

        הִפְכִי אֶת עוֹרֵךְ עַל פָּנָיו, עַל פָּנַיִךְ כְּתַכְרִיךְ, כְּשִׂמְלַת חֻפָּה, כְּמִכְנְסֵי רְכִיבָה, כְּבֶגֶד יָם, בִּדְקִי אֶת התְּפָרָים הַגַּסִּים שֶׁאינם פְּרוּמִים מִהיוֹתֵךְ מֶלְתַּחַת יָמִים שֶׁאָבְדוּ לְהוֹתִירֵךְ חוּט דַּקִיק לְלֹא אָרִיג.              

  אחת ממעלותיה של המאה העשרים, החל מפרויד, היא  המודעות העצמית. לא תמיד היו לאדם כלים לפשפש בתוך עצמו, ואולי גם זמן "איכות" פנוי ל"תענוג" הזה לא היה לו. אלא מה, גם עניין המודעות העצמית הוא לא אחת כחרב פיפיות לחיינו ביקר מכול – ההווה! למה? א. כי מודעות עצמית שאין בצדה או מתחתיה הכוח הפנימי ליישום ממצאיה מגבירה את ...

הֶמְיַת אֱלוהִים בַּגַּלִּים, פִּכְפּוּכוֹ, פִּקְפּוּקוֹ, נַהֲמָתוֹ, נְעִימָתוֹ, גַּאֲוָתוֹ בְּגֵאוּתוֹ עִדָּנִים בִּשְׁלוֹשָׁה דְּגָלִים מְאוֹתְתִים לָרָצִים שֶלְּאָרְכּוֹ וְלָרוֹחֲצִים שֶׁלא יָשׁוּבוּ כְּמוֹתוֹ.  

    אתמול בלילה הלך לעולמו בגיל שמונים ושלוש הסופר יורם קניוק. הכרתי את יורם מאז היותי בת תשע-עשרה בערך, ראשית פסיעותי במסלול הספרות כתחום יצירה "מוכר" בחיי. הכרתי אותו אז במרתף כתב העת "פרוזה" של יוסי קריים (זכרונו לברכה) ברחוב דיזנגוף מול קולנוע ארמון דוד שהיה לימים ארמונו של איל התצלומים פארג' – מה שוכן שם כיום? לא שמתי לב… ...

                  "איתִי תגיעי לחוף מבטחים," הבטיח דוב עוד בתחילת החברוּת. אף פעם לא ביררתי מהו אותו חוף, איך הוא נראה ומי יימצא עליו כשאגיע אליו – דוב ואני, אני עם גבר אחר או אני לבדי.   רציתי שזה יהיה עם דוב. בשוכבי על מיטתי או על מיטתו דמיינתי את שנינו שוחים זה ...

  נשים ויין, סיפור אהבה/ ענת לב-אדלר/ ידיעות אחרונות/ 160 עמ'   מה בין יין לנשים ולאהבה – הידעתם? ודאי, יאמרו רבים מאיתנו – גברים ונשים כאחד. מי שרוצה לפתות אישה למעשה אהבים, מוטב שישקה אותה קודם כוס יין אחת לפחות. איתי, אגב, זה לא עובד. כוס יין אחת ותוך כמה דקות אני… נרדמת. אבל מה לעשות וטעמו של היין ...

    בשבוע הספר העברי שנפתח אתמול ישתתפו השנה שניים מילדי. בן ובת. הרומן שלי "יומנה של אישה מודרנית" (כינרת זב"מ) וספר השירה שלי "עירומה על גב סוס במונגוליה" (הקיבוץ המאוחד). אני, כהורה מלווה אוהב ומסור ודואב, דאגתי להארכת חייהם ולו לעוד שבוע. אינני מאותם יוצרים נאיביים ורומנטיים המאמינים שספר שאינו נפתח קיים לעצמו. ספר שאיש לא פותח אותו כדי ...

אַל תִּשְׁקְעִי בְּפֵשֶׁר הַחַיִּים, תִּחְיִי כְּמוֹ הַחֲתוּלִים בְּנִמְנוּם מִתְמַשֵּׁךְ בְּרוֹגַע מוֹשֵׁךְ שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת בְּרִיק שֶׁל חַיּוֹת יוֹדְעוֹת סוֹד הקִיוּם השָלֵם מאִי יְדִיעָתוֹ לְעוֹלָם סְתָם מִיָאוּ מִיָאוּ מִיָאוּ.    

  וידוי/שיתוף/חידת היום: לכל אורך מסעי לבנייתי מחדש ובמיטבי ועד כמה שיותר קרוב למי שהייתי עם יציאתי מרחם אמי, לא אחת התלוננתי (בעיקר באוזני עצמי) למה אלוהים המשגיח ממעל לא עשה לי קיצורי דרך, ובכלל למה נדרשתי לכלות כל כך הרבה שנים במאמץ לטפס על הר המוריה הפנימי כדי שאוכל לחזות בארץ המובטחת לי מבראשיתי, ובתקווה שאף אזכה להיכנס אליה ...