שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים

לְאַט תִּזְחַל זִקְנָה  בְּאֵיבָרַי כְּנָחָשׁ, קָשֶׁה לְנַחֲשָׁהּ מִיּוֹם לְיוֹם תַּכִּישׁ, תַּקִּישׁ בְּאֵיבָרַי,  תַּקְשֶׁה תְּנוּעָתָם לְהַקִּישׁ מֵהֶם עַל קֶדֶם יָמַי, תְּאַגֵּף וְתָגִיף מֻקְדָּם מִדַּי לְפַתּוֹת לְהִתְרַגֵּל, לְתַרְגֵּל אוֹתִי בִּלְעָדַי.    

מכתב אישי לשר האוצר ירום הודו. אנחנו, חתוליה של ענת לויט, הורגלנו על ידה משך שנים על שנים באוכל איכותי. שמו פנסי פיסט. נכון, הקופסאות הקטנות בשלל טעמים ידועות כמעדנים, אך אמנו האהובה הרגילה אותנו שזהו לחם חוקנו. כמו הוודקה וכל שאר התפנוקים אצל בני עמך האהובים (טרם בחירתך). באחרונה, עקב איומיך בגזרות על כל שעל, החליטה אמנו ענת להיבהל ...

מַיִם יָבוֹאוּ אֶל מַיִם, וְלֹא תְּהִי נֶחָמָה לַצָּמֵא, בְּאֵין מִי שֶׁיַּגִּישׁ חֹפֶן לִצְרֵדָה, תְּהִי צַעֲקָתוֹ מִקְּצוֹת הָאָרֶץ וְעַד קָצֶה, וְהַמַּיִם כְּבַת קוֹל טְפֵלָה תְּחַלְחֵל לְאַדְמָתוֹ בְּאַהֲבָה שֶׁאֵינֶנָּה בַּת הַתְפָּלָה.    

קוֹלִי יִשָּׁאֵר פִּיּוּטִי. לֹא צוֹרְמָנִי. לֹא צַוְחָנִי. לֹא כַּעֲסָנִי. לֹא מְפֻחָד אוֹ מְהֻסָּס מִדַּי. לֹא לוֹחֲמָנִי. לֹא בַּכְיָנִי. לֹא רַךְ אוֹ לַטְפָנִי. קוֹלִי יִשָּׁאֵר עָטוּף וּמֻצְפָּן בַּאֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי לוֹמַר וּלְעוֹלָם לֹא            

הלילה חוויתי חוויה שאינני זוכרת כמותה מאז כניסתה של הטלוויזיה לחיי עם ייסוד הערוץ הראשון. חלמתי על כתבה ששודרה. ולא סתם חלום, כי אם סיוט! אמש שודרה במהדורת יום שישי של הערוץ השני כתבה מרתקת-מזעזעת על טיפוסים שמקצועם ואהבת חייהם: נחשים ולכידתם לצורך כינון יחסים משותפים איתם. הכתבה שודרה כשברקע שלל ידיעות טראגיות על אנשים שהוכשו בעת האחרונה – חלקם ...

תָּלִיתִי עוֹרֵב מִפְּלַסְטִיק עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי, שֶׁיַּבְרִיחַ אֶת הַיּוֹנִים, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ אֶת בֵּיתָן בְּבֵיתִי, שֶׁלֹּא יְלַמְּדוּנִי עוֹד אֶת סוֹד מְעוֹפָן בְּרָזִי אֲהָבָתָן לְקוֹל הֶמְיָתָן הַמִּתְחָרֵשׁ בְּאָזְנַי הַקַּשּׁוּבוֹת לְתַלְמוּד מְעוֹפִי בֵּין קִירוֹת בְּשָׂרִי הַמִּתְכַּלֶּה לְהַבְרִיחֵנִי בִּנְעִילַת דָּמִי אֶת שְׁבוּעָתוֹ לְהַנְחִית אֶת יַעַד הַמָּעוֹף לִפְנֵי אִחוּרִי.  

           הַזּוּלָת הוּא דֵּי נוֹזְלִי, כִּכְלוֹתו כִּבְרֵאשִׁיתוֹ. אֶפְשָׁר לְמַשְּׁשׁוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא. אֶפְשָׁר לִרְאוֹתוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא. אֶפְשָׁר לְהָרִיחוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא. לִפְעָמִים מֵצִיף, וְלִפְעָמִים מַטְבִּיעַ. לִפְעָמִים שַׁמְנוּנִי אוֹ מֵימִי מִדַּי. לִפְעָמִים אֵין זוּלַת הַזּוּלָת, וְלִפְעָמִים יֵשׁ הַכֹּל הוֹדוֹת לְזִילוּתוֹ כְּשֶׁאֵינֶנִּי עוֹד  כִּבְרֵאשִׁיתִי.                            

    וְלֹא נוֹדַע כִּי בָּאתָ בְּגַל גָּדוֹל שֶׁל חֲרָדָה עַל שֶׁאֵינְךָ עוֹד כִּתְמוֹל וְשִלְשוֹם – מֻפְקָד עַל זִכְרוֹני לְלֹא כַּוָּנוֹת רֶוַח אוֹ תְּשׂוּאָה לָאַהֲבָה נְמוֹגָה בַּגַּל שֶׁאָסַף אֶת פָּנֶיךָ  מִמֶּנִּי כְּצִדְפָּה יְבֵשָׁה  לְחוֹף יָמַי.      

מִלִּים הֵן לִפְעָמִים כִּנְחַשׁ מִתְחַפֵּשׂ לְצַב מִתְחַפֵּשׂ לְאַרְנֶבֶת מִתְחַפֶּשֶׂת לְשׁוּעַל מִתְחַפֵּשׂ לְתַן  מִתְחַפֵּשׂ לְקוֹף מִתְחַפֵּשׂ לְאָדָם מְחַפֵּשׂ  דַּרְכּוֹ לְהֵאָלֵם בַּמִּלִּים כֻּלָּן.    

          גַּם אִם לְעוֹלָם לא אֵרֵד עוֹד אֶל הָרְחוֹב, הוּא יְטַפֵּס עַד אֵלַי בְּחָלָל מְלֵא הֵד שְׁקִיקַת אָדָם  כְּאֵדֵי בִּיּוּב מַחֲיֵי אַף לְמורַת רוּחַ בְּעָלָיו, לַמְרוֹת רוּחִי הַנְּכֵאָה מֵחַיִּים מַקְלִישִׁים  עַל נֶפֶשׁ מִתְקָרַחַת. גַּם אִם לְעוֹלָם לא אֶהְיֶה עוֹד כְּשֶׁהָיִיתִי בָּרְחוֹב, הוּא יִהְיֶה בִּי זִכָּרוֹן חַי לְחַיַּי אֲשֶׁר שׁוּם שָׂדֶה לא יָמִיר גַּם אִם צְמִיחָתוֹ רֵיחָנִית לָעַד.   ...