בננות - בלוגים / / אלגיה על אישה לא מחוברת
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

אלגיה על אישה לא מחוברת

 

 
את השיר הזה כתבתי בהיותי בת 24. מאז חציתי כמה וכמה שנים. לא מעטות. ולצערי, השיר עדיין מדבר אלי. ואליכן, בננות? והלילה הזה אני מקדישה את השיר ל"ידידו" של אמיר אור שאי אז אהב את השיר ולא הבין למה מי שכתבה אותו כתבה אותו ולמה היא עומדת מאחוריו עד היום. האמת, פחות מבעבר אחרי מסע תיקון מפרך שעדיין לא תם…

אלגיה על אישה לא מחוברת

 

 

אִשָּׁה לֹא מְחֻבֶּרֶת לְעַצְמָהּ, לֹא

מִתְחַבֶרֶת עִם עַצְמָהּ.

בֵּין קִירוֹת גּוּפָהּ הִיא בּוֹדֵדָה

וּמְחַכָּה לְמִישֶׁהוּ שֶׁיִּשְׁאַל לִשְׁלוֹמָהּ

וְלִשְׁלוֹם מַה שֶּׁעוֹד נוֹתַר בָּהּ מֵעַצְמָהּ.

כִּמְעַט לֹא נוֹתַר בָּהּ דָּבָר לְעַצְמָהּ.

מֵעוֹלָם הִיא לֹא הָיְתָה מְחֻוֶּרֶת לְעַצְמָהּ,

כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לַחְדֹּל לְהִזָּקֵק לְמִישֶׁהוּ

שֶׁמִּמֵּילָא לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַצִּילָהּ.

מתוך "עירומה על גב סוס במונגוליה", הקיבוץ המאוחד, 2010

 

42 תגובות

  1. חנה טואג

    היי ענת
    איזה צרוף מקרים ,בדיוק היום קראתי ציטטה מספר אהוב עלי מאוד
    והציטטה הזאת רלוונטית גם לסיטואציה בה הייתי נתונה וגם לשירך
    "אם אינני חי מתוכי
    אני חי מתוך חסר"
    העצמאות הרגשית הזאת להיות את עצמך היא חתיכת שעור, ענת
    אהבתי את מחוברת ומחורת
    משחק מילים משמעותי מאוד

    • ענת לויט

      אכן מחוברת ומחוורת הוא המפתח, כשכתבתי את השיר – כפי שקורה אצלי לא אחת – לא שיערתי אלא את האין שבעבר-הווה – אין חיבור ולא הכול מחוור, ומכאן חיזיון הלב לעתיד לבוא – מה שהיה הוא לא מה שיהיה… אין מדובר בשיעור אלא בבית ספר שלעולם לא ייסגר. העניין הוא לדעת להירשם לבית הספר הנכון. שיעור גדול. ואגב, הדוברת היא אמנם אישה, אבל מהיכרותי את נציגי המין הזכרי פה ושם נדמה לי שהתסמונת חלה על שני המינים. אני מאחלת לך ולי לכל אוהבי השיר ובכלל – שנהיה יותר ויותר מחוברים לעצמנו יותר ויותר מחוורים לעצמנו ומכאן אין לי ספק שנהיה פחות חוורים מול המראה בביתנו ובצאתנו אל מחוץ לבית נפשותינו וגם גופינו.

  2. טובה גרטנר

    היי ענת
    יש בזה מנגינה.
    אני אוהבת את המילה מחוורת…
    זה מרחיב את השיר ושומר לו על הקצב.
    להתראות טובה

    • ענת לויט

      טובה, זה מכבר התגלה לי שאנחנו שכנות. ממש דלת מול דלת. אז אפשר לשתף פעולה מעבר לווירטואליה. תפתחי את דלתך לשיר ותמלאי אותו בצלילים מרווים.

  3. גיורא פישר

    שיר מאד יפה מתוך ספר מאד יפה שלצערי הרב לא קיבל את החשיפה הראויה לו.
    השיר לוקח את "אדם בתוך עצמו הוא גר"- למקום בודד יותר ומנותק יותר.
    שבת שלום
    גיורא

    • ענת לויט

      וידוי: קמתי בארבע וחצי בבוקר כדי להסיע את בתי לצבא. אמרתי לה, קחי מונית, אני הרוסה. ואז זחלתי אל המחשב וקראתי את תגובתך ואמרתי לה – יאללה, נוסעים. מה המשמעות? החיברות והחברות הן מקור מעולה לאנרגיות טובות למען עצמנו ולמען הבריות. חיברת אותי היטב הבוקר. פשוט וקל. תודה, גיורא – גם בשם דנה.

  4. אביטל קשת

    שיר יפה.
    גיל עשרים וארבע היה משמעותי עבורי.

    שבת- שלום.

    • ענת לויט

      אם תוכלי, פרטי ונמקי ממעוף אביטל. מה בין הגיל למשמעות האישית… שבת שלום

      • אביטל קשת

        הפכתי לאם. כך שמן הסתם פחת העיסוק בעצמי ורווח לי מעט, או הרבה. ונתתי לעצמי להתחוור לעצמי בדרך אחרת.
        שבת- שלום.

        • אביטל קשת

          וגם זה לא היה קל, אך שונה:)וממשיך אחרת מה היה לנו? שעמום.

          • ענת לויט

            השהיתי את תגובתי למה שכתבת קודם על ילדים. בחוויה שלי גידול ילדים הוא הסחת דעת מעולמנו הפנימי. ולא, כפי שמחנכים ומרגילים אותנו לחשוב ולהרגיש. ובגלל זאת כשמרגישים אחרת מתלווה לכך אשמה. ולא, אביטל, לתחושתי המאבק על בניית חוט השדרה שלנו וסלילת נתיב חיינו לעצמנו עולה לא אחת בחשיבותה ובמידת העניין שבה על החלפת חיתולים והשתתפות במסיבות גן בחגי ישראל. מבחינתי גידול בנותי הרחיק אותי מאוד מעצמי מאוד מאוד אפילו. מה שכן הוא חייב אותי לגילוי כוחות שרידה בלתי רגילים.

          • אביטל קשת

            זה בסדר גמור. אני רק על עצמי ידעתי. ובכלל לא עליך.
            אני סובלת רגשית מהעניין הזה.
            הוא מטריד אותי.
            אני לא אוהבת אותו.
            והנה השיר הזה, הוא אחד השירים שאני הכי מזדהה איתם בעולם.
            http://www.youtube.com/watch?v=a_HZoRu65ao
            http://www.youtube.com/watch?v=a_HZoRu65ao

            תגובות באינטרנט תמיד בעיתיות.אלחחרי שהגבתי הצטערתי.

            מי אמר שגדלנו באותו בית והלכנו לאותו גן.
            זו חויתי . אין כאן ביקורת.

          • ענת לויט

            אביטל אביטל, לרגע לא קראתי את תגובותך כביקורת. פשוט ניהלתי איתך דיאלוג פורה. וכן תגובות באינטנרט הן בעייתיות, ויחד עם זאת לעתים הן דווקא הן ממצות ונוגעות יותר מאלף שיחות.

          • ענת לויט

            תודה על השיר הנפלא של עמיר בניון. אכן הכול עד לכאן. כולנו באותו עניין. ונקווה שמכאן ולו עד סופשבוע הבא נחצה עוד מילימטר ראוי וכראוי – ולא בתוך בועה.

  5. אמיר אור

    ענת, איש אינו מחוור לעצמו עד תום, אבל התחושה של הבדידות, הצורך והמרחק מהאני עוברים פה באופן חזק וחי.

    • ענת לויט

      אין לי אלא לומר דברים טריוויאליים וידועים, ובכל זאת כיוון שדבר בעצם לא השתנה בנפש האדם ובמהות גם לא בזולתו – קרי העולם האנושי שסביבו, אזי תגובתי תהיה בתוקף. תחושת הבדידות אינה מעידה על בדידות מציאותית או בידוד סביבתי. תחושת הבדידות מקורה בהיעדר תחושת אינטימיות עם הזולת. ברבות ימי קלטתי כי לצפות מהזולת לחיבור מיטבי-אינטימי זה בזבוז משווע של כמיהות ואנרגיות. אגב, גם המומנים הרשמיים על שלום נפשותינו – דהיינו הפסיכולוגים – אינם מסוגלים לעולם לקלוט את אותו אני מורכב של הזקוקים בסך הכול לאותו הדבר עצמו – אינטימיות זולתית, קרי הכלה, חיבוק. זה הכול. בהיעדר הבסיס הזה אני-זולת לא נותר לי אלא להציע התמדה בדרך היחיד לחיזוק חיבוריו עם עצמו, ומכאן יזדקק כמה שפחות לזולתו ויהיה מאושר בחלקו. הציוויליזציה והסוציאליזציה לדורותיה גרמו הרבה מאוד נזק לאותם חיבורי אני חיוניים ביותר. הכי חיוניים.

      • ענת לויט

        ואני חייבת לציין שמאז ומעולם ולעולם אני מאמינה מושבעת ביכולתו של הזולת כן להציל… או בוא נדייק, לתרום תרומה נפלאה לשלמות האני. אילו רק היה נדיב יותר.

  6. אומי לייסנר

    שיר יפה מאד, תודה, אומי.

    • ענת לויט

      אומי, לומר למשוררת תודה על שיר שלה זו המילה/המתנה הכי יקרה. לפחות בעיני. כי בשבילי פרסום שיר הוא מתוך רצון להעניק מתנה. והמילה שלך – תודה – מתאימה לרצון הזה שלי להעניק. אז תודה על התודה.

  7. איריס אליה כהן

    מאד אוהבת את ה"לא מחוורת" לעצמה. וממש מזדהה. ומצטרפת לדברים של גיורא ואמיר.

    שבת שלום ענתי וחבוק.

    • ענת לויט

      איכשהו אני יודעת בחושי, איריס, עוד מהחודשים שבהם היית מעבר לאוקיינוס והתכתבנו, עוד מאז זיהיתי שלך ולי יש מיתרים נפשיים זהים, לנגן עליהם ולהבהיר ולהתבהר לאט לאט.

  8. מירי פליישר

    ומשם שאבת את שירך, מהחלל המתסכל והמפרה הזה? אני כן. ושוב תודה!

    • ענת לויט

      קרוב לוודאי שכן, מירי. אבל כל ימי אמרתי ואומר את תחושתי הקיומית החזקה מכל שיר – מוותרת על כל דבר שנוצר מהחלל הזה והייתי מעדיפה על פני זאת שלא יהיה חלל. החיים יקרים מכל דבר יצירה.

      • מירי פליישר

        אז בינתיים אין ברירה ויש פיצוי מה וגם… עזרה לזולת . כי אין חיים מושלמים ואנחנו הפגועים יותר ורגישים ויצירתיים באןתה מידה יכולים לסייע לשתוקים. זו הסיבה שקוראים/רואים/אוהבים את אמנותנו. השליחות , גם אם היא ברירת מחדל של הגורל.

        • ענת לויט

          כיוון שכידוע לי יש לנו כאן רק סיבוב אחד, אני מתעקשת להאמין שברירת המחדל ניתנת לשינוי, שאפשר גם וגם. אני בקלות יכולה לדמיין את התרחיש, רק שכנראה אנחנו נדרשות לפרומו של קילומטראז' חווייתי-נפשי. אין קיצורי דרך. ומעבר לכל המילים הקודמות חייכתי בהסכמה מלאה למקרא מילותייך, מירי. שליחות למען השתוקים, ובלבד ששאר חושיהם בבריאות-מה.

          • ענת לויט

            גם וגם – הכוונה כמובן שאפשר להימצא במצב קיומי שבו ניתן ליצור נפלא ולא הודות או מתוך החללים הפנימיים. כבר היינו שם די הרבה זמן כדי לנצור את מה שראוי לנצור משם ולעשות בזה שימוש כבחומר משומר על שולחן ערוך שלא חסר בו דבר מהעיקר.

  9. גלית וסקר

    יפה ומלא חכמת חיים.

    אהבתי את משחקי המילים- מחוברת ומחוורת

    גלית

    • ענת לויט

      שמחה שאת אוהבת, ובאשר למשחק המילים מחוברת ומחוורת – הוא אכן מגרש משחקי חיים כמו לונה פארק לכל הגילאים.

      • חוה זמירי

        לענת,

        צר לי, אני לא אוהבת את השיר.
        אני לא אוהבת עיסוק אינסופי באני שלי, באם הוא גולם, או לא מחוור.

        אין לי עניין בקינות אובססביות שיש בהן משהו מן ההתבגרות, וגם משהו מן הרחמים העצמיים.

        נדמה לי שיש לסיים פרק בהתחוורות או בהתחברות, ולצאת לכיוון של צמיחה עצמית.

        שירה יכולה גם לספר סיפור,
        אבל דפוס החזרה הזאת על הקינה העצמית לטעמי, עדיף שיסתיים. אני מצידי בעד שירת מחאה של מכשפה, או סרט קפה מיטה. אבל שוב ושוב שיר שנושאו הוא אחד – מי אני ומה אני – הופך להיות מייגע.

        מצטערת
        אבל זה מה שיש לי לומר,
        ואל לך לתמוה? וגם לא להתרגש.

        חוה

        • איריס לויט

          בס"ד
          אני -אותיות אין
          והחכמה מאין תימצא
          ביטול,ביטול,ביטול
          אין אושר גדול מזה.
          משה רבנו,איש האלוקים,עליו נאמר ענו מכל האדם.
          חודש שמיח,והתרוממות רוח אמיתית.

          • ענת לויט

            אחותי היקרה, חג הוא לי כשאת מגיבה בבלוג שלי. לא כל כך הבנתי את הקשר בין התגובה לשיר שלי, נדמה לי שהגבת יותר כתגובת המשך לאינטרפרטציה של חוה. שירי מתאר כפי שכתבתי לחוה אישה – כל אישה שתזדהה עם מילות השיר. כך השיר לעצמו אלמלא מילות הפתיח שלי שהיוו עדות "מפלילה". ובאשר ל"אני" – ראי תגובתי לחוה. נטייתנו לבוז ל"טיפול" באני מביאה לא אחת להשתלחותו של האני. לא בהכרח "אני" הוא פסול לנשיאת שמו וקיומו. נדמה לי שאפילו למשה רבנו היה "אני". אין בין אני לבין צניעות שום סתירה. יש למלא את האני בכוחות שמחים לא רק בחג הפורים כדי לחגוג את חגיגת האני במיטבה בלי להידרש דור ודור שיוביל אותנו ארבעים שנה אינסופיים אל הארץ המובטחת בתוכנו כאני שלם ושמח בחלקו ובחלקתו תחת השמים.

          • איריס לויט

            בס"ד
            בוקר טוב אחותי היקרה גם כן.
            נכון,מה שכתבתי, התייחס למה שכתבה חוה.
            סתם רעיון שימושי.
            בקשר למה שכתבתי על משה רבנו.גם הנחות וגם הגאוותן,מלאים באני.
            להתבטל,ולהיות כלי ריק,להכניס את השם לתוכנו.זוהי שמחה גדולה.
            על הגאוותן כתוב אין אני והוא יכולים לדור..
            והנחיתי,שמרגיש לא שווה,גם אינו מחובר לשם.כי השם כל יכול.
            זהו מעין רצוא ושוב.אם אני מרגישה לא שווה,ומיד מבינה,שאני בת מלך.אני אולי לא יכולה,אבל הקב"ה יכול.וכשאני מצליחה,ומתמלאת גאווה,ושוב מבינה,שלא אני המצליחה,אלא השם מצליח דרכי,אני נעשית ענווה,וחוזר חלילה.
            כך משה רבנו,איש האלוקים,שאמר ונחנו מה.
            רעיון ,ולא הטפה חס וחלילה.
            הלואי ואהיה שליחה טובה.
            חג פורים שמח
            אחותי האהובה.

          • ענת לויט

            לשיטתי איריס, המילה אני היא קודם כול ובסך הכול מילה. כנ"ל המילים כלי ריק. התחושות העמוקות שיש בנו רבות מכדי לכולאן במילים. וכן, הנקיטה במילים כולאות לא אחת מבלבלת ומתעתעת ומסיטה מאוד. אדם לעולם לא יהיה בעיני כלי ריק, גם לא לצורך הכלת רוח אלוהים. האדם הוא בעל הכישרון הבלעדי מבין כל הברואים כולם לבחור ולהחליט. ומכאן שבוראו לא בראו להיות כלי ריק שרק מכיל בבלי לדעת את שהוא מכיל. הידיעה הזאת היא חוט השדרה של האני. אני בלי אני הוא לא אני בכלל, כמאמר קונילמל. אגב גם הוא היה מאמין. אומרים שאני אינני אני אז מי אני בכלל. הוא שואל באותו שיר מפורסם מילדותנ,ו כשגילה שבעצם יש בו שני קונילמל לפחות. הכלי הריק גם כשהוא מלא ברוח הקדושה לא יכול להרגיש את שמחת המלאות. האדם כן – ובתנאי שלא יוותר על האני שלו אלא רק על ספיחיו – שמות התואר המגדירים והמגדרים. ויש גם איזה פילוסוף מפורסם שניסח זאת כך: אני חושב משמע אני קיים.

        • ענת לויט

          א. אם היית אוהבת את כל מעשה ידי הייתי מוטרדת הרבה יותר.
          ב. השיר נוקט בגוף שלישי – ולא ראשון.
          ג. אם אין אני לי מי לי.
          ד. מהותה של השירה הלירית היא האני.
          ה. רק על עצמי לספר ידעתי צר עולמי כעולם נמלה. נדמה לי שנסכים שמשוררת לא רעה בכלל כתבה את שורת השיר הזאת.
          ו. אני פורים אני פורים שמח ומבדח. הלוא רק פעם בשנה אבוא להתארח. בשאר הימים האני אני ופורים פורים. רצוי בלי תחפושות ולא תמיד זה משמח.

          • חוה זמירי

            לענת,
            מה שניסיתי לומר הוא שיש שירים שלך שאני אוהבת יותר.
            כמו השירים על אביך,
            או שירי המחאה שלך על התפקידים כביכול של האישה. אלו בעיני שירים עם יותר אומץ תעוזה ותנופה.

            זהו. לא מעבר לזה.
            פורים שמח
            חוה

  10. הי ענת,
    חיפשתי את גילך בשיר… לא מצאתי ולא שמעתי:) את היא את (ואולי כי גיל הנפש לא משתנה?)
    ואגב למרות כותרת השיר, נראה לי שידיעת ההזקקות וההבנה שהמישהו הזה ממילא לא יכול להיות המציל, הוא כבר תחילת החיבור של האישה לעצמה.
    אחרי ההבנה באה התחברות ומניחה שמאז גיל 24 ועד היום את בתחושת הצורך להתחבר, ואז מגיעות תובנות ובעקבותיהן התחברות ושוב… תחושת צורך… וכך בעצם מתבצעת צמיחה נפלאה, ואיכשהו נראה לי שכשנהיה מחוברים לחלוטין נתקע ואז… יתחילו החיבורים להתרופף באמת…מפאת הגיל:)

    • ענת לויט

      א. מטעמי האישיים עצם תגובתך שימחה אותי…
      ב. הצחקת אותי, כמקדמה לחג הפורים ולחג יומיום. אני עוד אפתיע יום אחד עם שיר שמח…
      ג. כדרכך בקודש עמדת על העיקר.
      ד. ואכן לנפש אין גיל, ויחד עם זאת הגיל הוא סמן מעניין על מפת הדרך האישית. לגופו של שיר זה, למשל. יש בני עשרים וארבע ואפילו פחות שלא יתחברו לאושרם לשיר זה ויש בני שמונים שעדיין כן. ואולי האושר הוא דווקא במקרה דנן של בני השמונים שחשים שעדיין הם במסע ההתחברות האישית וגילוי הערוצים הפנימיים, שאגב רובנו מתים בלי לדעת את רובם.
      ה. ציינתי את גיל הכותבת בעת כתיבת השיר כמין קוריוז אבל גם לא רק. יש לי עוד שירים ספורים שכתבתי אי אז. הם נכתבו אי אז מתוך איזושהי קריאה פנימית אפילו לא מודעת של תכלית המסע כולו וברבות השנים אני מופתעת לגלות את כושרה הנבואי של הנפש בת הבלי גיל ועד כמה דווקא אותם שירים הרבה יותר מרבים אחרים הם מעין נייר לקמוס לבחינה מיטבית של חיים שלמים שהמפתח לבחינתם מתומצת בשורות בודדות.

      • מבינה לגמרי את עניין הלקרוא את הקול הכותב של אותה נערה שהיא את. לפעמים זה אפילו יותר מנבואי וגיליתי גם על עצמי שאני יושבת וקוראת אותי מפעם שיש לי המון מה לומר לה עד כדי לפעמים ביקורת חריפה ואז מגיעה בתוכי האהבה לאותה בחורה והרצון לחבק אותה, כי הלוא אם לנפש אין גיל, היא של אז אני של היום, ומה יעזור לי לבקר או להתלונן? כבר סכמתי לעצמי שאני מי שאני ומקווה לשיפורים כאלה או אחרים בתבניתי, וגם יודעת שנוקטת צעדים בפועל שיגרמו לשינויים…מתפללת שיהיו לטובה.
        בוקר טוב גמלך:)

        • והתפתיתי קצת להשתעשע בעריכה כי את עורכת ורציתי לשמוע דעתך:)

          אלגיה על אישה לא מחוברת

          אִשָּׁה לֹא מְחֻבֶּרֶת לְעַצְמָהּ, לֹא
          מִתְחַבֶרֶת עִם עַצְמָהּ.
          בֵּין קִירוֹת גּוּפָהּ הִיא בּוֹדֵדָה
          וּמְחַכָּה לְמִישֶׁהוּ שֶׁיִּשְׁאַל לִשְׁלוֹמָהּ
          וְלִשְׁלוֹם מַה שֶּׁעוֹד נוֹתַר בָּהּ
          שכִּמְעַט לֹא נוֹתַר.
          אִשָּׁה לֹא מְחֻוֶּרֶת לְעַצְמָהּ,
          כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לַחְדֹּל לְהִזָּקֵק לְמִי
          שֶׁמִּמֵּילָא לֹא יָכוֹל
          לְהַצִּילָהּ.

          • ענת לויט

            סיגל כבר אמרתי לך שאת עורכת. ולשיטתי, עריכה זו תכונה מולדת. או שיש או שאין. ולך יש! שכחתי לתת לך את ספרי בשלמותו, ובעצם אחשוב פעמיים – כי אולי תרגישי צורך לערוך עוד כמה באיחור…

        • ענת לויט

          האמת לאמיתה היא שהפרמטר של כותב שירה בהתייחסו לשיר ממרחק השנים הוא אחד בלבד – האם השיר עומד במבחן אמות המידה הפואטיות כפי שהשתכללו בו עצמו עם השנים. זה הפרמטר היחיד לעמוד מאחורי שיר ובכלל מאחורי כל יצירה – "אלמותיתה" בעיניו הזמניות של יוצרה. וכל השאר שייך לאחורי הקלעים שבגלל אופיו "האינטימי" של המטע יש אשראי לחשוף ולשתף.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט