בננות - בלוגים / ענת לויט / נורית גוברין ואני – סגירת מעגל
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

נורית גוברין ואני – סגירת מעגל

סוף פסח שמח, חברי היקרים

אתמול נסגר לי מעגל חיים נוסף (אני אוהבת לאסוף כאלה…).

נסעתי לבית מרצתי מימי כסטודנטית עולת ימים – הלוא היא פרופסור נורית גוברין – לקבל מידיה כשי שני כרכים חדשים ממפעל חייה זה שנים, הנושא את הכותרת "ספרות עברית במעגליה".

כל מי שהיה אי פעם סטודנט בוודאי יבין את משפטי הבא: יש מעט מאוד מרצים בחיינו שרוחם ונוכחותם מלוות אותנו עוד שנים לאחר שהרחקנו נדוד מאולמות ההרצאות הקטנים והגדולים.

בכל אופן, לכשעצמי אפשר למנות על כף יד אחת את מספר מרצי שהלכו איתי בתוכי לא מעט שנים – ופרופסור גוברין היא אחת מהם. לפני שנרשמתי לקורס הראשון בהנחייתה היו שהזהירו אותי כי דרך תלמודה היא לא אחת "ביד חזקה ובזרוע נטויה". ולא נבהלתי! הייתי תלמידה נחושה ללמוד באופן מועיל ויעיל עד מאוד תחת שרביטה של פרופ' גוברין ממיטב יצירות סופרינו – ברנר, שופמן, גנסין וברדיצ'בסקי – שאלמלא מרצתי זו אפשר מאוד שלא הייתי זוכה להכיר לעומק את מכמני ספרותם.

ועכשיו לפואנטה: תשאלו, מדוע דווקא החג הזה להבדיל מכל שאר חגי ישראל בשנים אחרות הוזמנתי לבית גוברין?

יען כי באחד משני הכרכים החדשים של פועלה, שעיקרו להסיר את "חרב השיכחה המאיימת כמעט על כל הספרות העברית, לרבות זו הישראלית", היא מצאה את תלמידתה משכבר ראויה להיכלל במחקרה המקיף-המנציח בזכות שיר אחד שלי (שנכתב בשנותי הסטודנטיאליות העליזות, נכלל בספרי "בית של געגועים" וכעבור שנים גם בספרי "עירומה על גב סוס במונגוליה").

אז מעל גבי סטטוס זה אני מודה לפרופ' נורית גוברין על כל שהעניקה לי במסלול חיי, שעיקרו ורובו אהבת הספרות; ושמחה אני "ליחצן" את שני הכרכים החדשים של "קריאת הדורות – ספרות עברית במעגליה", שראה אור בהוצאת גוונים, המבקשים לקרב את היצירה העברית לדורותיה אל כל קורא אוהב ספרות – לאו דווקא חוקר – לעורר בו סקרנות ועניין עמוקים לדון ולהתדיין עם עצמו ועם עוד אוהבי ספרות וספר שכמותו.

ולקינוח סטטוס זה אביא את השיר שהודות לו פרופ' גוברין בחרה "להנציחני":)

קֶבר מֶלח

 מוּטָב הָיָה לְאֵשֶׁת לוֹט לוּ לָמְדָה

לְהִפָּרֵד בְּכָבוֹד. רָאוּי הָיָה לִלְמֹד

לְכַבֵּד גַּם אֶת אֵשֶׁת לוֹט

שֶׁלֹּא יָכְלָה עוֹד שֶׁלֹּא לְהַבִּיט לְאָחוֹר.

גַּעֲגוּעֶיהָ זָרְעוּ בָּהּ מֶלַח

שֶׁלֹּא הִצְמִיחַ לָהּ אֲפִלּוּ קֶבֶר

בֵּין הֶחֳרָבוֹת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לענת לויט