סִלְחִי, בִּתִּי, עַל שֶׁהָיִיתִי
מְחֻסְפֶּסֶת אוֹ רוֹפֶסֶת,
נוֹקְדָנִית אוֹ חַיְשָׁנִית,
נְצוּרָה אוֹ פְּרוּצָה,
קוֹלָנִית אוֹ חֲרִישִׁית מִדַּי,
מְרֻחֶקֶת אוֹ חֲפֵצָת קִרְבָה
יְתֵרָה, מְיֻתֶּרֶת
מְחִילָתֵךְ עַל שֶׁהָיִיתִי
כִּשְׁאַר הָאָדָם –
לְבַד מֵהֱיוֹתִי עַל גַּב
שִׁדְרָתֵךְ
לְלֹא תְּנַאי.
ענת, יופי של שיר. נוקב ואמיתי.
נורית, מהבטן הרכה… מחכה לך
מרגש
ענתי אהובה, שירמרגש, ובכל זאת כאמא אני חשה אחראית אבל לא אשמה. עבדתי הרבה כדי שרגש האשמה יעלם, ולא יהיה לי צורך לבקש סליחה. מתגעגעת חיה אסתר
חיה אסתר האהובה, השיר הוא תחבולני – ולא רק בכל האמור בתחבולה שירית… אשמת האם או אשמת הבת המאשימה? הנה לך רמז.
תודה רבה שיר בגלל החלפת המערכת התקשיתי עד כה להבין אם עלי לשחרר תגובתך הכלואה:) אבל כנראה ששוחררה כרגע אני פועלת כסומא במערכת הבננית החדשה