להיות "כספר פתוח"

"להיות כספר פתוח".
זהו הביטוי שעלה בי פתאום בעת האחרונה בחיי הפרוזאיים הלא פשוטים, שעיקרם בעת הזו מאבק על ביתי זה שלושים שנה מפני מימוש רצונו של הגרוש שלי לקחתו ממני.
מעצם טבעי הייתי כל חיי עד כה כ"ספר פתוח" בפני כל אדם ועל פי מה שנהוג לפרש את צרף המילים "ספר פתוח": פתוחת-לב, גלוית-לב, חשופת כוונות ורגש. ולא, לא בהכרח תוגמלתי על כך ואף לא זכיתי בהערכה ובכבוד שלהם אמור לזכות "ספר פתוח" של ממש, ובעל איכות כובשת לב…
עד שבעת האחרונה "נפל לי האסימון" התבוני-רגשי והתהפכה בי תפיסת הביטוי "כספר פתוח".
גם ספר פתוח של ממש לא כל דפיו נפתחים בבת אחת. וכשמדובר בספר פתוח איכותי, הרי שאיכות זו השמורה בו נחשפת לא מיד, כי אם עם כל דף ודף הנפרש לנגד עיני הקורא.
לא גילוי לב הסופר הוא שיקבע את איכות הספר, כי אם מידת יצירתיותו ביכולתו להפתיע! אולי או קודם כול להפתיע את עצמו במהלך כתיבת ספרו!
וכן, שטף האירועים המוליכים את תוכן הספר חייב להשפיע על התנהלות גיבור הספר, להשפיע על נפשו הנחשפת והולכת באופן לא מקובע ולא צפוי!
וכן, בספר איכותי ההולך ונפתח ונחשף לעיני כותבו, ולאחר מכן לעיני קוראו – לא אחת מן הראוי שהנסתר בו יעלה על הגלוי…
מכאן גזרתי לעצמי קודם כול דרך התנהלות חדשה בחיי הפרוזאיים המתהווים יומיום. עלי ללמוד להיות "ספר פתוח" כזה שבו אני – כגיבורה – אזרום בעוז עם האירועים הנקרים בדרכי עם כל דף ודף באופן מפתיע ויצירתי ובלתי משועבד למי שהייתי אפילו בעמוד חיי הקודם. וכל זאת בתנאי שאינני פוגעת כהוא זה בחוט השדרה הפנימי שלי – שהוא אחד ויחיד וקיים בכל אדם, בין אם זיהה אותו ובין אם לאו. חוט השדרה הפנימי הוא זה שחייב להוליך את עלילת חיינו כולה מרגע היווצרנו מעפר ועד שובנו אליו.
ועיקר העיקרים, עלי לזכור בחיי הפרוזאיים את מה שידוע ומוכר באשר לתהליך הרצוי לכתיבת ספר: היצירה האמיתית נעשית בסמוי מן העין.
נ.ב. כמי שרוב שנותיה נמלטה לא אחת מהתמודדות חזיתית עם מציאות חיים פרוזאית קשה אל מעשה היצירה שבכתובים – ובכך במידה לא מבוטלת ויתרתי על כינון חיים נעימים פי כמה מאלו שהיו לי – זה שנים אחדות אני דבקה באמונתי כי יצירת חיים איכותיים לאדם בשגרת ימיו היא החשובה מכול, חשובה מכל מעשה יצירה שעיקרו בדיון.

שבת שלום