בננות - בלוגים / ענת לויט / שיר המסע שלי
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

שיר המסע שלי

לפני ימים ספורים, לאחר שהגעתי לסניף קופת החולים שלי, וחניתי ממש בפתחו (בזכות תו חניית הנכה האדיר), והוצאתי את מכשיר הפלא המסייע לי בהליכה –  הרולטור –  פגשתי מכר ותיק ואשיה תרבותית –  מבקר התיאטרון והספרות מיכאל הנדלזלץ, המסתייע זה כמה שנים בקלנועית מפאת מחלת הטרשת הנפוצה שהלכה והתגברה במרוצת שנותיו.

שנינו חייכנו זה אל זה והחלפנו כמה משפטים רוויי הומור על "איך נפלו גיבורים"… וסיכמנו שבעוד שאנשים בריאים למהדרין קצת מרחמים עלינו, הם אינם יודעים שיש לא מעט בונוסים וצ'ופרים במצבנו.

שניות לאחר שנפרדנו קרא אלי הנדלזלץ מקצה הרחוב, וסימן שנזכר שברצונו לומר לי עוד משהו. תוך שנייה הוא שב והיה לצדי בזכות הקלנועית שלו, שמהירה כרגלי אצן.

ואז הוא סיפר שלפני זמן מה פרסם המשורר מוטי גלילי מעל במה כלשהי את שירי "דיירים מוגנים". מיכאל טען שהשיר היה נפלא בעיניו, ובכך כמובן שעשה את יומי. אני סיפרתי לו שאת שירי זה כתבתי בהיותי בת 25 ושמאז הוא שיר המסע של חיי.

ואז, בהמתנה לתורי בקופת החולים החלטתי לשוב ולפרסם את שירי זה גם בספרי החדש "תפילת יחידה" –  והפעם כשיר חותם.

אז תודה למיכאל הנדלזלץ, שליח וחבר אמיץ –  תרתי משמע –  לדרך חיי התרבות והרוח שלי, וגם לענייני הגוף והנפש המעכלת ומפנימה את שינוייהם לטובתה.

שבת שלום

 

דיירים מוגנים

 

מִי שֶׁאֵינוֹ בַּעַלְבַּיִת בְּעִצְּבוֹנוֹ

יִהְיֶה דַּיַּר מִשְׁנֶה גַּם בְּשִׂמְחָתוֹ.

שָׁנִים רַבּוֹת יַחְלְפוּ עַד שֶׁיִּלְמַד

לִקְנוֹת אֶת דִּירָתוֹ.

שׁוּב וָשׁוּב יִתְפַּתֶּה לְשַׁלֵּם

וּלְהַאֲמִין כִּי הִגִּיעַ

אֶל קֵץ דֶּרֶךְ הַנְּדוּדִים

כְּדֵי לְהִכָּנַע לְחֶרְדַּת קִירוֹת

וְלַחֲזֹר אֶל מֶרְחָבִים

אֲשֶׁר בְּאֵין בַּיִת מֵאַחֲרֵיהֶם

יִדְמוּ רֵיקִים מִדַּיָּרִים מוּגַנִּים

שֶׁאֵין לָהֶם שַׁעַר, שְׁבִיל וּבַיִת.

 

 

8 תגובות

  1. נורית פרי

    ענת, השיר נהדר. כמה טוב שחזר לשכון אצלך…

  2. איזה שיר נפלא שמח-עצוב, מר-מתוק.נפלא

    עפרה

  3. אומי לייסנר

    איזה שיר. כל כך הרבה רבדים.

  4. גליה אבן-חן

    השיר מתאים למחאה החברתית בנושא של דיור בר השגה. קולע בול.
    מיכאל הנדלזלץ זכור לי מתוכנית ספרותית בטלביזיה ששודרה בשעות הלילה המאוחרות.
    ולסיום כמה נפלא שיש לשניכם גם חוש הומור.

  5. אביטל קשת

    שיר יפה ועמוק, קירות , בית , רצון לפרוץ שאינו קשור לכל זה. וגם מוטה לכל זה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לענת לויט