בננות - בלוגים / / חומר למחשבה…
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

חומר למחשבה…

 

כשעמנואל קרטן, הגבר הפלאי שמתפעל את גופי במסגרת חוג הג'ירוקינטיקס שהסתפחתי אליו לאחרונה, אומר שוב ושוב לחברי הקבוצה המחויכים רוב השיעור "תפסיקו לחשוב", למה הוא מתכוון?


אודה בענווה שהבינותי מיד למה הוא מתכוון. כבר שנים אני יודעת על בשר גופי פגוע התבונה, כי המחשבה היא אבי/אמי כל חטאת. המחשבה מכילה לא מעט רעלים מעכבי שמחת חיים נקייה ותנועה חופשית מרגע לרגע.


נכון, עמנואל אולי אינו מכיר את משפטו האלמותי של הפילוסוף דקארט, "אני חושב משמע אני קיים". אבל זה מכבר למדתי לחשוב ששום פילוסוף או סופר או משורר או מישהו בעולם שהיטיב לנסח תובנה כלשהי אינו על תקן חכם-על אשר אין להרהר/לערער בו/עליו.

זה שנים אני עמלה על דבר אחד בעיקר במסעי הפרטי: להשתחרר מעולו של המוח, מכובדה של המחשבה. 
ועלי להודות ולהתוודות כי הפחד מפני השחרור גדול ורב הוא.
וזאת למה?

משום שמה אהיה בלעדי המחשבה…

 
זהו עיקרו של החשש המעכב והמונע… שחרור מוחלט.

 
שחרור אל מה? אל גן העדן, לא פחות.

הבוקר, יום העצמאות הלאומי והפרטי לגמרי, על כוס קפה שלקראת יום בילוי נעים וחופשי מכל עשייה מוחית, קלטתי את משמעות איסורו של בורא עולם על אדם וחוה לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע.

 

בראשית היה בורא האדם מאוד מאוד מאוד טוב אל יציר רוחו. הוא רצה בשבילו אך ורק גן עדן. ללא דעת! חי מרגע לרגע כשהוא חף מתודעה וממודעות ומכל נגזרותיה הרעות החולות.
כי כשיודעים, הנגזרת האוטומטית מכך היא היכולת/צורך/דחף להבחין בין טוב לרע. קרי, התקיימות עם בלמים פנימיים והתרחקות מעצם היותנו חיים במלאות ובשלמות עצמית מרגע לרגע, ללא ראשית ואחרית, בהתמזגות מלאה עם מלוא מנעמי גן העדן פנימה והחוצה.

אז נכון, הודות לאכילה מפרי עץ הדעת הגענו אפילו עד לירח.


אבל מי בכלל צריך ירח כשאיננו יודעים/מסוגלים לחוות בשמחת הלבב השלמה את עצם היותנו על פני הכדור הזה, להסתפק במה שיש לנו ואיתו לזרום מרגע לרגע וללא כל מחשבה, עירום ועריה, בתמימות ובשלמות גמורות עם מי שהננו במיטבנו ולמעננו בראשית הכול.


"
אני לא חושב משמע אני קיים ללא מחשבה על האם אני קיים או לא קיים."

 
בברכת חג עצמאות יומיום מכל אשר מונע מאיתנו ומעכב בעדנו את חגיגת עצם היותנו… בגן העדן הפנימי!

 

 

2 תגובות

  1. נורית פרי

    ענת, הקטע הזה מוכיח שעדיין לא הפנמת את המסר של לא לחשוב… 🙂

השאר תגובה ל ענת לויט ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט