בננות - בלוגים / / המלצה על יצירת מופת של סטפן צוויג
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

המלצה על יצירת מופת של סטפן צוויג

לפני זמן מה אמרה חברתי ומורתי הנפלאה לפלדנקרייז, דורית דינור, את המשפט הבא: כאשר מדובר בתנועת גופנו הראויה והנעימה והנכונה לו – לא חשוב ה-מה אלא ה-איך. ה-איך הוא הקובע את האיכות. ולא בכדי המילה הראשונה היא נגזרת של המילה השנייה.

 אני לא בטוחה שיישמתי בן רגע את התורה כולה באשר לגופי, אך תוך שנייה הטסתי את ה-מה לעומת ה-איך הקובע את ה-איכות אל תחום הספרות היפה, שבה אני מרגישה רוב חיי הרבה יותר בטוחה ורגועה מאשר בנבכי גופי.

ואכן לגבי דידי, ספרות יפה מאז ומעולם ולעולם תיקבע באיכותה על פי ה-איך הרבה הרבה יותר מאשר על פי ה-מה. במילים פשוטות: לא תנועת העלילה קובעת בעיני; לא נושאה; לא ה-על מה הספר כי אם איך הוא כתוב – מילה במילה.

 כי:
מילה היא כמוסת אנרגיה.


מילה היא כמוסה בעלת כוח לברוא עולם ומלואו (ויאמר אלוהים: ויהי אור).

מילה היא מפתח הקסם להפעלת ששת החושים האנושיים.
מילה יחידה היא ורק היא בעיני ביסוד ה-איך היוצר את איכותה של יצירת ספרות, שהיא לעתים נדירות גם מופתית.

בימים אלה אני קוראת לאט לאט לאט את ספרו של סטפן צוויג "הנערה מהדואר", המחזק בי באחת וללא עוררין את אמונתי המושבעת בכוחו של ה-איך לקביעת איכותה של ספרות יפה.


כרגע אני בעמוד חמישים מתוך למעלה ממאתיים. אם תשאלו אותי על מה הכתוב הפלאי מספר אתקשה לנסח זאת מעבר למילים פשוטות ומפשטות וטריוויאליות: על נערה שעובדת בדואר, שחייה עלובים עד מאוד והנה נזדמן לה לנסוע לבקר את אחות אמה כהזדמנות להיחלץ מדלת אמות עליבות עולמה.

אבל: הספר הזה שהוא בהחלט יצירת מופת ניכר בכך כבר ממילתו הראשונה והשנייה והשלישית וכן הלאה והלאה. כל מילה מרחיבה את הנפש ואת הדמיון ומענגת באופן שרק מילה כתובה יכולה לענג. עינוג טהור ממש.

 האיך האיך האיך הוא הקובע – ממש כמו באהבה וכנראה שבכלל כמו בכל תחומי חיינו. האיך הוא לוז האיכות. ועד כמה חכמה השפה העברית שיודעת לבטא את הקשר בין השניים, שהם יסוד מוסד לבריאה נכונה, ליצירת חיים שטוב להתברך בהם, שהם בבחינת נס ופלא יומיום.

שבת שלום

 

10 תגובות

  1. שמעון מרמלשטיין

    את הנערה מהדואר טרם קראתי. אולי עכשיו אקרא.
    מיצירותיו אני זוכר בעיקר את הנובלה "אמוק". מהטרוף המתואר בה, עולה המחשבה שמי שמסוגל לכתוב כך, יכול לטול את נפשו בקלות. מה שעשה לבסוף יחד עם רעייתו.

    • ענתי אהובה. כבר מזמן הכנסתי את, "הנערה מהדואר" לרשימת הספרים שעלי לקרוא. אני דוחה ודוחה את הקריאה, כי עדיין לא סלחתי לסטפן צוויג שגרר את אשתו להתאבד אתו. חג שמח לך יקרה. חג של חיים אהבה וחירות. חיה אסתר

      • הגיעה זמן סליחות כי במות קדושים וגם כי מדובר בסופר מן הטובים שיש, ואין הרבה… חג שמח וגגי הפורח מחכה לך וכשאינך אני קוראת בו לעת ערב את צוויג, כי הבנתי שגם המקום שבו קוראים חשוב להשראת הקריאה ולממצאיה.

    • את הנובלה שקראת לא קראתי, אך מבטיחה לך ש"הנערה מהדואר" חף מטירוף – לפחות עד העמוד שאליו הגעתי – אז אולי יהיה זה תיקון רושם צוויג. ולגבי הזיקה בין יכולת כתיבה לבין יישום היכולת ולא לטובה, אין הדבר הכרחי. לפעמים היכולת להיטרף בכתיבה מנקה מהדחף ללכת עם הטירוף הפנימי (או האומץ להיטרף) עד הסוף. חג שמח שמעון

  2. תודה על ההמלצה. אוסיף את זה לרשימה שאולי, מי יודע, תתקצר קצת בחג…

    • חברתי האהובה, באחריות וכיוון שזמננו הפנוי קצוב ביותר, תעלי את צוויג לראש הרשימה. לא תתחרטי. הוא גם טוב להשראתנו שלנו פנימה והחוצה. חג חירות שבו תלכי עליה עד הסוף ולו שבעה ימים:)

  3. תודה על ההמלצה אכן המילה היא כמוסת אנרגיה אבל כמה באמת מאוהבים בה בריצה התזזיתית אחר ה"מה"
    חג שמח וטוב

    • לא חשוב ה"מה" וגם לא ה"כמה" כל עוד יש יוצרים וקוראים – שניים לפחות כי על פי שני עדים – ששומרים על הגחלת או ברוח היום – הסנה הבוער. חג חירות הרוח והנפש – כשר למהדרין!

  4. תודה על ההמלצה!

    • אנא רוצי רוצי להשיג את היצירה שלאחריה נושמים אוויר אחר. פשוט כך. כל משפט פנינה. כל משפט שירה. כל משפט חוכמת עליונים ועומקים. הנה רק יפה באוקיינוס. כך מתוארת העלמה מהדואר באחד משיאי נפילתה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא: "'לא, לא," אומרת כריסטינה, או ליתר דיוק שפתיה אומרות זאת כמנותח שהורדם ועדיין ממשיך לספור מוכנית אף שכבר שקע בעילפון חושים".
      התרגום המופלא שייך לטלי קונס. מלאכת מחשבת מגרמנית לשפת הקודש.

השאר תגובה ל ענת לויט ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט