שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
לפני חודשים ספורים פורסם שירי "לו הייתי ציירת" בעיתון ידיעות אחרונות.
כעבור ימים ספורים קיבלתי מייל מעטרה קליגמן שאותה לא הכרתי לפני כן.
במכתבה טענה כי הכיסא שעליו כתבתי הוא בדיוק זה שאותו ציירה והבטיחה ראיה!
כעבור ימים ספורים קיבלתי מייל מעטרה קליגמן שאותה לא הכרתי לפני כן.
במכתבה טענה כי הכיסא שעליו כתבתי הוא בדיוק זה שאותו ציירה והבטיחה ראיה!
הראיה שאין להתווכח איתה הגיעה בדואר "אמיתי" על גבי דיסקט.
חברתי, קוסמת המילים ומעצבת הקנקנים המרהיבים לספרים – קרי עטיפותיהם
(בקרוב יזכה בה גם ספר שירי החדש "תפילת יחידה") – דורית שרפשטיין –
איחדה בין שתי היצירות – השיר והציור – ובקרוב הוא יהיה לי חבר של ממש
על קיר סלוני האמיתי, מתנוסס על קנבס.
איזה יופי!
לאומי, נעמה ונורית
לו הייתי ציירת הייתי מציירת את לבי השמח נוכח מילותיכן. חג פורים שמח ומבדח
איזה יופי, איזו קנאה… (לא להבהל, כזאת שמרבה חוכמה…)
הילכו שנים יחדיו, בלתי אם נועדו?
יה איזה יופי. נזכרת בגג. מתגעגעת. חיה אסתר
האהובה – גגי הפורח מחכה לך, וגם החתולים ובראש ובראשונה הבעלים של כל הטוב התל אביבי. בואי!