שבועת העורך

א.  כשם שמספר כותבי הספרים הכפיל ושילש את עצמו בשני העשורים האחרונים (מאז המצאת המקלדת-לכל-אדם), כך גם מספר עורכי הספרים.

ב.   תנו כתב יד לעשרה עורכים, וכל אחד יערוך אותו אחרת החל מהמילה הראשונה ועד לאחרונה.

ג.    בגלל הקושי להתפרנס ממלאכת הקודש הכה קשה הקרויה עריכת ספרים, יש כיום מעט עורכים המוצאים את פרנסתם, כמוני,  אך ורק בזה.

ד.   ככלות עריכת מאות כתבי יד, נדמה לי שהצלחתי לשים את "האצבע" על לב לבו של כתב יד – כל כתב יד – ועל עיקר תפקידו של העורך למענו.

ה.  כתב יד הוא בראשית וככלות הכול מסה אנרגטית. מילים כתובות, מעבר לכל תוכן המבוטא בהן, יש רוח באפן. זוהי רוח הקודש שאם אינה מצויה בטקסט – לא חשוב מה תוכנו – הוא טקסט "מת"!

ו.     זיהוי הרוח וזיכוכה או הטמעתה בטקסט כשאיננה – את זאת אי אפשר ללמד שום אדם המבקש להיעשות עורך.

ז.     לא בהכרח קורא יודע מה בטקסט מהלך עליו קסם או מפיל עליו שיממון. קריאה היא בעיני "חוויה דתית" ממש. והעורך הוא בחזקת כוהן בארון הקודש/כתב היד – לא פחות!

ומכל הנתונים המהותיים הללו, הכה חיוניים במיוחד היום, כאשר כה רבים שולחים ידם אל המקלדת ומחברים מילים לכדי כתב יד שנועד להיקרא "ספר" – מבלי לקלוט שלא כל אחד יכול, כמו שלא כל אחד שמבשל ארוחה למשפחתו הוא אמן הבישול, שלא כל אחד שמשיא עצה לחבר הוא פסיכולוג, שלא כל אחד שחובש פצע הוא רופא – ניסחתי אני הבוקר הזה, ובהסתמך על שנים רבות של עבודה לא קלה בריפוי טקסטים חולים ואפילו מאוד את "שבועת העורך" הבאה:

תפקידו של עורך ספרים זהה לתפקיד מנהל מטבח במסעדה איכותית – בלי קשר לסוג מאכליה, ובטח לא למחיר המנות המוגשות בה.

עליו החובה לדאוג שכל מנה ומנה תכיל כמוסת אנרגיה, שתגרום לכך שברגע שהסועד יטעם – הכמוסה תתפוצץ על חיכו ותעורר את מלוא חוש הטעם ואת יצר השמחה, ובלי שיעניין אותו כלל ממה בדיוק הורכבה המנה.

קריאה מהנה