בננות - בלוגים / / מבחר מתוך "תיקון אב"
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

מבחר מתוך "תיקון אב"

 

מתוך "תיקון אב", הוצאת הקיבוץ המאוחד.

 את המחזור השלם ניתן לרכוש באתר אינדיבוק

 

*

מֵהִוָּלְדִי נִלְקַחְתִּי אֶל חַיֶּיךָ

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.

לֹא רָאִיתִי שֶׁגַּם אַתָּה

יָכוֹל לְהִלָּקַח אֶל חַיַּי

אִם רַק תָּמוּת.

 

*

 

תֵּן בִּי רוּחַ לַעֲבֹר

מֵעַל כָּל שֶׁהֶחְסַרְתָּ

מִהְיוֹתִי שְׁלֵמָה

עִם בְּאֵר רֵיקָה

שֶׁתִּתְמַלֵּא בִּיצִירָתִי

אוֹתְךָ.

 

*

 

מֵאֲחוֹרֵי הֶהָרִים שֶׁהֵקַמְתָּ בִּי

כְּבָר מִתְגַּלְגֵּל הֵד הָרַעַשׁ

שֶׁמְּהַדְהֵד אֶת נְשִׁימָתִי

מִתַּחַת לֶהָרִים

וּמֵעֲלֵיהֶם אַתָּה מֵת

יוֹתֵר מֵאֵי פַּעַם –

לְתָמִיד.

 

*

 

מִי שֶׁלָּקַח אוֹתְךָ נוֹתֵן לִי

אֶת שֶׁגָּזַלְתָּ מִמֶּנִּי

שֶׁאוּכַל לִהְיוֹת בְּצַלְמוֹ

וְזוֹהִי מַתְּנָתִי לוֹ

עַל שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת מוֹתְךָ

כְּמַתָּנָה.

 

*

 

אָבִי הוֹלֵךְ וְנֶעֱלָם בִּידִיעָה

כִּי לֹא יִצְעַק עוֹד וְלֹא יִלְעַג

וְלֹא יְקַלֵּל

אֶת יוֹמוֹ.

אֵין לוֹ יוֹם וְאֵין לוֹ לַיְלָה

מִתַּחַת לָאֲדָמָה הַחֲסוּמָה

בְּאֶבֶן, מֵעָלֶיהָ אֲנִי חוֹסֶמֶת

אֶת הָאָשָׁם עַל הָאֶבֶן שֶׁהֻנְּחָה בֵּינִי לְבֵינוֹ

עַד הֶרֶף מוֹתוֹ.

 

*

 

בְּמוֹתִי אָשׁוּב אֶל אָבִי שׁוֹנָה

מִשֶּׁהָיִיתִי כְּשֶׁהָיִיתִי מוּלוֹ

עַד מוֹתוֹ הִמְתִּין לִי שֶׁאָבוֹא –

וְלֹא בָּאתִי.

 

"אינני יודע אם יש עוד שפה שידעה להשקיע במילה 'מכשירית' שכזו – תיקון – עוצמות רגשיות ורוחניות כה גדולות. שירי 'תיקון אב' הם לחש שירי מדויק ביותר". (אלברט סויסה, כל העיר)

 

 

18 תגובות

  1. מירי פליישר

    אין מלים ענת . שירים נפלאים ביותר

  2. אהבתי את שירתך למן "בית של געגועים" והיא התעצמה לאחר קריאת "תיקון אב"שבאמת נותן מכה חזקה בבטן.

    • ואלמלא "עירומה" מעולם לא הייתי יודעת שבכלל את מכירה את שירתי משנות העשרים שלי. וזה רק מלמד אותי עד כמה משורר במהותו לבדד ישכון. עד שקוה נס המפגש שמחוץ לכל ספר.

  3. שמעון מרמלשטיין

    תיקון אב – שלא כמו תיקון חצות – לא ניתן לריפוי. אלא לאחר מעבר אל עולם שכולו טוב (או רע … עדיין לא ברור מה מסתתר שם, מעבר לאופל)

    אהבתי את השיר.
    את הגמגום של הבת. המתנצל ומתריס כאחת.
    ואת התמונה של האב המת המושך את הבת לכיוונו. ללא רחמים. אולי מגעגועים. שלו אליה או שלה אליו.

    דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד. הגיאומטריה האוקלידית אומרת לפעמים בפשטות מה שהשירה לעיתים לא יכולה להגיד באלף כרכים עבים.

    אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו …

    • מכירה את השירים האלה ענתי יקרה, וחוזרת לקרוא אותם מדי פעם. מדויקים, חזקים. בשיר, "הראש הלבן" שפרסמתי ב"בננות" מזמן, כתבתי שורה: "רצחתי את אבי הביולוגי". ואלברט סויסה ידידי, קולע כמו תמיד.. אני אוהבת את הניסוחים שלו. ומתגעגעת אליך. שבת שלום חיה אסתר

      • יש עקדת יצחק כסמבול ויש תסביך אדיפוס שחל גל על בנות שהן גבר-גבר. רק שאנחנו לא ננקר את עינינו, כי אם להפך. ואם את מכירה את אלברט סויסה אישית, אז אם תדברו תעשי תיקון, תאמרי לו בשמי תודה אדירה מאוחרת על מילותיו. ניסיתי להשיגו אי אז ולא הצלחתי. מחכה לך ליד המגש עם שתי הכוסות… הגיע הזמן

    • נדמה לי שטעית בשניים. לפחות בחוויתי. תיקון אב בהחלט אפשרי אם מבקשים שיתאפשר. ואפשר לדעת זאת כל עוד צד אחד במשוואה נותר בחיים ומעיד על כך. בקרוב אדווח על מלוא ממצאי המהפכניים. האמת כשצד אחד עולה לשמים התיקון קל ומהיר יותר – כי אז יש פחות הפרעות ארציות. לגבי מה בין גאומטריה לשירה… א. יש הרבה מן הדומה במהות, ולא ארחיב כאן. ב. תגיד, מה מרגש יותר: בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד או אבי אבי רכב ישראל ופרשיו… והעיקר, ברוך השב מעיר האורות

      • שמעון מרמלשטיין

        "אבי אבי. רכב ישראל ופרשיו" מרגש וטעון יותר
        "דרך שתי נודות עובר רק קו ישר אחד" מדויק יותר.

        לצורך הברור מי מהם יכוף ראשון את ראשו 🙂 אאלץ שוב לפנות לגיאומטיה האוקלידית … שני קווים מקבילים לעולם לא יפגשו …

        ובנוגע למותו של אדם. כל אדם. אפילו רוכל סידקית או מנפח בלונים בכיכר העיר, משאיר אחריו קורפוס יחודי. מטען. שרק הקרובים לו (במידה ויש) מודעים לו.
        זאת הסיבה שחוקרי ספרות מעדיפים סופר מת. הוא לא יזוז להם מול העיניים. מעיין היצירה שלו חתום וניתן לפירוש בלי שהנ"ל, המת, יוכל צעוק. בכלל לא התכוונתי לזה. בכלל לא הבנתם אותי (משהו בנוסח דבריו של הזמר ישי לוי במוסף לילות של ידיעות. היום)

        אבל … אבל … מה תעשה משוררת וסופרת הכותבת על אביה המת? ולמעשה בזאת יוצרת את הקורפוס המשותף עליה ועליו. שייחתם רק גם כשהיא תלך אל העולם האחר (מאחל עד מאה ועשרים לפחות בעולם הזה).
        תכתוב. ותעעביר את זה לדורות הבאים. ובראש וראשונה אל בנותייה, שכבר לבטח מודעות לכך.

        בין הפירמידה של פרעה לבין הפירמידה של בורכוב (העומדת על ראשה) כורעים כל הדורות ומחזיקים בשיניים את כל היקום שלא יתפורר לעפר ואפר.

        התחלנו בגיאומטריה האוקלידית גמרנו בהנדסת המרחב.
        בשלב המתקדם נגיע לחשבון דיפרנציאלי, אינטגרלי, אינפניטיסמלי, לוגרתימים, אלוגיתמים וכל המרעין בישין שישנם ביקום … אבל גם אז עדיין תשארנה משוואות חסרות פיתרון או בעלות אינסוף פתרונות.

  4. רות בלומרט

    "באר ריקה שתתמלא רק"… לא ריקה כלל וכלל. "תיקון אב" הוא מהלך דו סטרי והרצף מרגש.
    שבת שלום
    רות

  5. נורית פרי

    ענת, שוב ושוב השירים האלה ממלאים אותי עצב רב…

    • כיוון שאני כאן – בעולם הזה – אנצל את ההזדמנות לכתוב דבר מה מהותי, כדי שאם הבננות יחיה אחרי תהיה תגובתי זאת לעדות: שירי תיקון אב ככל יצירתי ובכלל בדומה לכל יצירה באשר היא אינה משקפת חיי יוצרה. לו אבי היה בחיים הוא בכלל לא היה מזהה את עצמו בשירי, ובצדק מה. נכון, הוא עשה דברים שלא כל הורה עושה אבל הוא גם עשה דברים נפלאים. את תיקון אב יצרתי מדחף אמנותי ולא תרפויתי. הדחף ליצור יצירת אמנות שתעמוד לעצמה ובזכות עצמה ותיגע באותו פן סבוך שמאפיין כך נדמה לי את רוב בני האדם כנגד הוריהם ולו בזמן מן הזמנים. ואולי כאנשי תרבות עלינו להודות דווקא להורינו הבעייתיים. התרבות, כפי שטענתי עם הופעת תיקון אב, התרבות היא תיקון האב של החברה אם לשפוט על פי מספר היצירות שנוצרו הודות לילדות טעונה! וכעדות הכי הכי לכך ששירי אינם "אני" תעידו אתם – רות, שמעון ונורית – האם מילותי היצירתיות משקפות את טבעי החי מחוצה להן? הרי אין הרבה אנשים אופטימיים ומלאי שמחת חיים כמוני. הבאר האמיתית מלאה כל הזמן. הבאר המטאפורית חובה עליה להיות ריקה כדי להתמלא שוב ושוב ולייצג עוד ועוד…. שבת שלום

  6. רבקה ירון

    זיכוך חזק, מעוֹרר, לרגשוֹת וליחסים ייוחדים של אב ובתו, בת ואביה.
    (השורות מהדהדות, מזכירות לי.)

    תודה רבה, ענת.

    • אכן למילים יש כוח אדיר לזכך – אלה הכתובות יותר מאשר אלה הנאמרות. ואכן גם יחסי אב ובת היה לפעמים רצוי להם שיהיו כאלה שבין הנסיך הקטן לשועל. להתרגל לאט לאט. שבת טובה

      • רבקה ירון

        אז ככה, ענת:
        מסכימה איתך באשר לכוחן (הבלתי הפיך ברוב המקרים) של המילים הכתובות.

        באשר ליחסי אב-בת, ובכלל, יחסי הורים-ילדים: אמורים להיות של התרגלוּת איטית, מיום היוולד הבן/בת, ומתברר ש- לא תמיד. כנראה, הלחץ החברתי גובר על המודעוּת של הפרט לגבי רצונו האמיתי כן/לא להיות הורה בשלב זה של חייו. כנראה. השערה, תו לא.

        המשך שבוע נעים, ענת.

        • בהיותי אם צעירה קראתי (לא עמוד עמוד) ספר שמאוד סייע לי. שמו "המקצוע: הורים". רק על שמו המדויק הייתי מעניק לו צל"ש. הורים הוא המקצוע הכי קל להשגה והכי קשה ללימוד וליישום נכון. כל אחד יכול, אבל לא כל אחד צריך/מסוגל ובטח לא בכל זמן, ואם בכלל. שבת שלום

  7. באתי קצת מאוחר. (קורה שעסוקים מידי) השירים יפים מאד. ודוקרים בבטן הרכה של כל בת לאב.

    • הנה גם אני מגיעה קצת מאוחר אל תגובתך היקרה כתמיד, נעמה, ורק אומר שמעניין שכל בת סבורה שרק היא "זכתה"… עד שפותחים את הבטן ואת הלב ומשתפים להבין שהפלונטר הוא כנראה בילט אין. שבת שלום. ובתך אמנית נפלאה, מחר אמלא את טופס ההצבעה בעדה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט