בננות - בלוגים / / מה בין נתן אלתרמן, רחל מרכוס, השיר "חיוך ראשון"… ואנוכי
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

מה בין נתן אלתרמן, רחל מרכוס, השיר "חיוך ראשון"… ואנוכי

 

 

 

 

את הפוסט הזה לכבוד שבת המלכה אני מקדישה לשלושה – וביניהם מלכה אחת בשר ודם גם אם היא כבר בעולמות של מעלה כמעט שלושה עשורים.

אני מקדישה את השורות הבאות למשורר הכי אהוב עלי, לשיר הכי אהוב עלי שלו, ולאישה שאיתו שהיוותה מוזה לשירו "חיוך ראשון" – הלוא היא אשתו, השחקנית רחל מרכוס. אפתח באנקדוטה אישית. בעלומי, כשחלמתי להיות בימאית תיאטרון, עשיתי את "הסטאז'" בגרין רוּם – הלוא הוא מזנון השחקנים של התיאטרון הקאמרי. שם הכרתי בין השאר את השחקנית רחל מרכוס, בעלת החיוך והעיניים הכחולות המוארות/מאירות. התיידדנו. פעמים אחדות אף התארחתי בביתה והכרתי בילדותם את ילדיה של בתה תרצה אתר, שגרו עם אביהם דלת על יד דלת הסבתא רחל שדאגה להם לאחר מות בתה היחידה.

יום אחד ביקשה ממני רחל שאתלווה אליה לפקוד את קבר בעלה נתן אלתרמן בבית הקברות קריית שאול. ראיתי בכך כבוד גדול ונעתרתי מיד. ואז, כשהגענו אל קבר המשורר הדגול חזיתי בסצנת אהבת-נצח ששמורה עמי עד היום וכאילו היום התרחשה.

התברר שהקבר הסמוך לזה של אלתרמן היה בית-העד של משורר דגול אחר בן זמנו – הלוא הוא אלכסנדר פן. עמדנו אם כן על יד קבר בעלה של רחל דקות מועטות עד שלפתע פתאום פרצה האישה האוהבת בזעקת שבר וחמס. על מה ולמה? עיניה גילו כי מישהו פקד את קברו של פן והעז להעביר את האגרטל שהיא הניחה על קבר בעלה לקבר השכן המשורר. האגרטל הושב כמובן מיד למקומו האוהב, ומאז כאמור הולכת איתי הסצנה הזאת כאחת מאותם "דברים קטנים" שבאמצעותם מגלה לנו אלוהים בכבודו את גדולתה של אהבה שהיא מעבר לזמנים ואפילו מעבר לשירים. וזהו השיר מתוך ספרו האלמותי של אלתרמן – נכס צאן ברזל עברי ועולמי – "כוכבים בחוץ". כאמור, השיר נכתב בהשראת רחל מרכוס, שהיא בעיני מודל וסמל לאהבת אישה מעבר לטוב ולרע.

 

חיוך ראשון

 

אַל תִּקְרְאִי לִי בִּשְׁבוּעָה נוֹאֶשֶׁת, אַל תִּקְרְאִי לִי בְּמִלִּים רַבּוֹת.

אֲנִי שֵׁנִית אֵלַיִךְ נֶאֱסַף, עוֹלֶה אֶל מִפְתָּנֵךְ מִכָּל דְּרָכַי.

וְהַמַּסָּע יָגֵעַ  וְאֶבְיוֹן. אַל תִּקְרְאִי לִי בְּמִלִּים רַבּוֹת.

הַכֹּל, הַכֹּל נִרְגָּע וּמִתְפּוֹרֵר, אַךְ אַתְּ עוֹדָךְ וְעוֹד הַלַּיְלָה חַי.

בְּתוֹר הוֹמֶה, בְּאֶגְרוֹפִים שְׁלוּחִים, עַל סַף הַלֵּב עוֹמְדִים הַרְבֵּה

הַרְבֵּה דְּבָרִים- – –

 וְעוֹד הַלַּיְלָה חַי. שׁוֹצְפִים יַעֲרוֹתָיו. הַחֹשֶׁךְ מְעַשֵּׁן בְּכָל הָאֲרֻבּוֹת.

 פּוֹתֵחַ הֲמֻלּוֹת כְּבֵיבָרִים.

 

אִם נִשְׁאֲרוּ עֵינַיִךְ לְבַדָּן, בְּאֵבֶל עִגּוּלִים שֶׁל נְדוּדֵי שֵׁנָה,

אִם שְׁמֵךְ הַמִּתְרוֹנֵן בִּשְׁלֹשֶׁת מֵיתָרָיו נוֹתָר עֲמוּס אָבָק, סָגוּר, וְלֹא נֻגַּן –

אִמְרִי לַדּוּמִיָּה רוֹצַחַת הַדְּמָעוֹת, אִמְרִי לְתוּגָתֵךְ הַזֹּאת הַנּוֹשָׁנָה,

כִּי אֲלֵיהֶן חוֹזְרִים, תָּמִיד חוֹזְרִים רֵיקָם, מֵאֲבוּקוֹת, מֵעִיר לוֹחֶמֶת, עֲשֵׁנָה,

לוּ פַּעַם, לוּ עוֹד פַּעַם לְחַבְּקָן.

 

גְּדוֹלִים, גְּדוֹלִים רִגְעֵי הַסּוֹף. כַּבִּי אֶת הַנֵּרוֹת. הָאוֹר זוֹעֵק לָנוּחַ!

פִּרְשִׂי אֶת  שְׁתִיקָתֵךְ. הַמֶּרְחָבִים שָׁטִים. אֲנִי נוֹשֵׁם אֲוִיר בְּגֹבַהּ מְטֹרָף.

אַתְּ! מֵעוֹלָם עוֹד לֹא חָיִיתִי בָּךְ ! אַתְּ  יָם שֶׁלִּי! אַתְּ רֵיחַ-הַמּוֹלֶדֶת הַמָּלוּחַ!

רַק יֵשׁ וְזִכְרוֹנֵךְ הָיָה עוֹבֵר בִּי פֶּתַע, בִּקְפִיצַת נָמֵר, בִּמְעוֹף דְּלָתוֹת וְרוּחַ,

בְּאֹשֶׁר מְסֹעָר וּשְׁבוּר כָּנָף.

 

הַלֹּא יָדַעְתִּי – אַתְּ לִי מְחַכָּה. בַּצֵּל, בִּרְעָדַת-שְׂפָתַיִם נְשׁוּכָה.

אֶת לַחֲשֵׁךְ שָׁמַעְתִּי מִתְעַלֵּף, מַדְבִּיק אֶת הַסּוּסִים, נִסְתַּר בַּכִּכָּרוֹת.

לֹא פַּעַם, בְּאֵדִים שֶׁל חַג בּוֹדֵד מְאֹד, בְּהִיּוֹת רֹאשִׁי גּוֹסֵס עַל הַשֻּׁלְחָן,

רָאִיתִי – אַתְּ יוֹצֵאת מִן הַזָּוִית. כֻּלָּם הָלְכוּ וְאַתְּ נוֹתַרְתְּ בַּחֲשֵׁכָה

לְהַקְפִּיאֵנִי בְּיָדַיִךְ הַקָּרוֹת.

 

כִּי הַשָּׁנִים דְּמוּמוֹת עָבְרוּ עַל חַלּוֹנֵךְ, כִּי צֶמֶד עֲגִילַיִךְ מֵת בְּתוֹךְ תֵּבָה,

כִּי הָרָזוֹן הַקַּר וְהַבּוֹטֵחַ אֶת פָּנַיִךְ כְּפַסָּל סִתֵּת.

כִּי בְּצֵאתֵךְ אֵלַי, כּוֹשֶׁלֶת כַּחֲלוֹם, מוּל אֹפֶק הַמּוֹרִיד מָסָךְ עַל הַשְּׂרֵפָה,

שָׁמַרְתְּ לְמַעֲנִי אֶת הַיָּקָר מִכֹּל, אֶת הַשִּׁלּוּם לַכֹּל, פַּת עֶצֶב חֲרֵבָה

וְאוֹר חִיּוּךְ רִאשׁוֹן, נִצָּב- – – וּמִתְמוֹטֵט.

http://www.youtube.com/watch?v=bPL_Fw3npnI

 

 

 

10 תגובות

  1. לא זכרתי את השיר הזה. תודה ענת… איזה עונג של שבת לקרוא ולהקשיב לו…

    • יש עוד שיר אחד שלו שבא ב"כוכבים בחוץ" ממש אחרי השיר הזה, כדאי לך לחזור גם אליו. "עוד אבוא אל ספך בשפתיים כבות עוד אצניח אלייך ידיים, עוד אומר לך את כל המילים הטובות שישנן שישנן עדיין". ישר לפנתיאון

      • דוד מנדלוביץ

        אכן שני השירים נוגעים באהובה שתחזור שנית. הפרשנות שלי היא שבחיוך ראשון האהובה אכן יוצאת לכותב והשיר מסתיים בפגישה החוזרת שלא מחזיקה מעמד. בעוד אבוא על סיפך הפגישה מתרחשת רק בדממה כלומר אחרי המוות. מעניין ששני השירים עוקבים.

  2. שיר נפלא של אלתרמן
    בהחלט סוג של שיר אהבה מורכב מאד ולא רגיל על רקע מערכת היחסים שהייתה
    עבורי יהיה אלתרמן תמיד הטוב ביותר
    נחום היימן נתן בהחלט לחן וביצוע נפלאים שתואמים את רוח השיר
    תודה ענת שהבאת

    • אכן דוד אלתרמן הוא הגדול מכולם גם בעיני, והפואטיקה הפנטסמגורית, הדרמטית לעילא מכנפת גם בשיר זה נימי תחושות ורגשות של אמן דגול.

  3. פוסט מחמם לב תודה על השיתוף
    ושיר יפהפה טוב אלתרמן הוא אלתרמן – מלך

  4. תודה על הסיפור ענת , זה אחד מאלה שאזכור
    והשיר האלתרמני הולך לאורך ,לרוחב ולעומק
    והלחן של נחום היימן והביצוע שלו מוסיפים הדרת התרגשות לו

    • בקרוב אביא עוד סיפור מדהים לא פחות של מאחורי הקלעים ששמור עמי כמה עשורים. עקבי אחרי.

  5. גליה אבן-חן

    סוף כל סוף מישהי כותבת על החוקית של אלתרמן ולא על המאהבות.
    היה נפלא לחזור ולקרוא את השיר, בעיקר בהקשר שנתת לו.

השאר תגובה ל ענת לויט ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט