בננות - בלוגים / / שִׁדְרַת הנְשָמָה
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

שִׁדְרַת הנְשָמָה

 

 

 

 

 

 

עַמּוּד הַשִּׁדְרָה בְּגוּף

הנְשָׁמָה כְּעַמּוּד תְּאוּרָה.

בִּכְבּוֹתוֹ הִיא שָׁחָה, נִדְכְּאָה,

כְּאִלּוּ גַּבְנוּן צִמֵּחַ בָּהּ.

וּכְשֶׁאַהֲבָה נוֹגַהַת בְּאַחַת

זוֹקֶפֶת קוֹמָה עַד שֶׁצַּר
לְהָכִילָהּ,
נְכוֹנָה לְהָאִיר 
עוֹלָם
וּמלוֹאוֹ גַּם אִם אֵינוֹ

אֶלָּא מְלוֹא חֲדָרֶיהָ

הַדַּלִּים בִּרְאִיַּת זָר

לֹא יָבִין אֵיךְ אוֹ לָמָּה

אוֹ מָתַי אוֹ עַל יְדֵי מִי

מֻפְעָל אוֹ חָדֵל הַחַשְׁמַל

בָּעַמּוּד הָאֶחָד הַמְּשַׁדֵּר לְגוּף

תְּאוּרַת הַנְשָׁמָה לִכְבּוֹת 

אוֹ לְהָאִיר בְּמֵאָה וָאט.

 

 

 

 

 

 

 

12 תגובות

  1. רות בלומרט

    שיר מרתק, ענת.
    רות

    • שתי מילים שלך רות החזיקו את הראש שלי מעל מי הגשם הצולף בגגי ומעבר לחלוני יומיים תמימים. תודה

  2. איזה דמוי נפלא הואר בנשמתך.אני אלך לאורו של עמוד התאורה הזה.
    עפרה

    • בהחלט היתה לי הברקה/תאורה/הארה שמקורה בחוט השדרה שאני לומדת להכירו מהגוף בכללותו. גוף בתוך גוף אנחנו. ואשתף בתגובה מעניינת של עמיתה בפייסבוק שהתברר שהיא מעצבת תאורה, והנה מילותיה של אלינוי: כמעצבת/מתכננת תאורה לא אחת כיניתי את גוף התאורה הראשי, עמוד הנשמה..

  3. ענת, שיר מהפנט. בכל זאת ולמרות הכל – אהבה…

    • מהפנט, ואוו! ובאשר לאהבה אין לי בררה אלא להודות כי אהבה היא רק מילה שעיקרה בשבילי מכת ברק בלתי הגיונית בעליל שעושה לי טרנספורציה עמוקה ביותר בן רגע – באופן ששום דבר אחר לא עושה… וכך מאז אני זוכרת את עצמי בעולם הזה וכנראה עד בכלל על אף ולמרות הכול.

  4. יפהפה הנשמה כעמוד תאורה

    • שמחה לביקורייך, ואחזור כהמשך למילותייך על ההברקה של אלינוי המומחית לתאורה: התאורה כעמוד הנשמה

  5. שיר דיוקן נפלא לאדם

    וּכְשֶׁאַהֲבָה נוֹגַהַת בְּאַחַת
    זוֹקֶפֶת קוֹמָה עַד שֶׁצַּר
    לְהָכִילָהּ, נְכוֹנָה לְהָאִיר
    עוֹלָם וּמלוֹאוֹ גַּם אִם אֵינוֹ
    אֶלָּא מְלוֹא חֲדָרֶיהָ

    מסכים שהאהבה היא השיא

    • אני שמחה לגלות שאתה גבר כלבבי שחושב כמוני שאהבה היא שיא או תמצית ההוויה. זאת ועוד בכל פעם שאתה כותב לי את המילה דיוקן אני חוזרת באחת לערב ההוא הנפלא שבו נפגשנו פנים אל מול פנים בחסות ריקי דסקל בבית האדום.

השאר תגובה ל דוד ברבי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט